פורום אוצר החכמה

השבוע הקשה הרב שלמה לוינשטיין בשיעורו השבועי, הרי חודש אלול הוא תמיד חודש חסר (29 יום), ממילא יוצא שיש 39 ימים עד יו"כ. א"כ כיצד הגיעו ל-40 יום?

ב"ק דף פב ע"א תוספות סוד"ה כדי:
וגם לא תמצא ירידה ביום הכפורים אם לא נאמר דעברוה לאלול

לבוש סי' תקפ"א
והאי מר"ח אלול דקאמר על כרחך רצה לומר יום א' דר"ח שהוא נמנה עם תשלום ל' ימי חדש אב דמ"מ ר"ח הוא, דאל"כ הא קי"ל דביום כיפור ירד משה מן ההר עם לוחות שניות, והרי עמד בהר ארבעים יום, ואין לך ארבעים יום אלא מיום א' דר"ח ואילך, דהא אלול חסר הוא, ולא עוד אלא שצריכין אנו לומר שעלה בבוקרו של כ"ט באב, דהא קי"ל דבבוקרו של יום כיפור ירד, ואין לך ארבעים יום וארבעים לילה אלא מבוקרו של כ"ט באב עד בוקרו של יום כיפור, דהא קי"ל שכל עליותיו בהשכמה היו, אם לא שנאמר אלול דההוא שתא מלויי מליוה, אבל אנו לא קי"ל הכי אלא כמ"ד דבכ"ט באב בבוקרו עלה, ונימא דתמוז דההוא שתא מלויי מליוה לפי מה שפרש"י בפרשת עקב [דברים ט, יח], שפירש שבי"ח בתמוז עלה במ' האמצעים, נמצא שירד בכ"ח באב ופסל לוחות אחרונות ובבוקר חזר ועלה.

אלא שלפ"ז כיון שמ' ימי רצון, חשבונן לפי מ' יום קודם יום כיפור (עם יו"כ עצמו), למה לא תוקעין האידנא - כשחשבון העיבור מסודר, מאדר"ח אלול?

קו ירוק כתב:למה אין תוקעין מאדר"ח אלול?

הטעם, כמו שכתבו התוספות בשם התנחומא דמשה עלה ביום שני דר"ח אלול, רק שעברוה לאלול דהאי שתא; ואם כן, אין לזוז מהמנהג להתחיל ביום שני. (מג"א ריש סימן תקפא)

כלומר לדברי המג"א פעמים מועטות היו מ' ימי רצון, ורוב הפעמים יש רק ל"ט ימי רצון (שהרי כמעט לא מצינו אלול מעובר).
אבל לחולקים שם (שהביא מג"א) י"ל שיש עכ"פ מ' ימי רצון שמתחילים מאדר"ח אלול.
וכך פשוטו של רש"י שמ' ימי ישיבת משה בהר נקבעו כימי רצון, והם מסתיימים ביו"כ.
ויש לעיין.

ברוך00 כתב:לבוש סי' תקפ"א: צריכין אנו לומר שעלה בבוקרו של כ"ט באב, דהא קי"ל דבבוקרו של יום כיפור ירד, ואין לך ארבעים יום וארבעים לילה אלא מבוקרו של כ"ט באב עד בוקרו של יום כיפור.

וכן הוא בסדר עולם פרק ו:

וְעָלָה בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב וְנִשְׁנָת לוֹ תּוֹרָה פַּעַם שְׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וְגוֹמֵר, לֹא אָבָה יְיָ הַשְׁחִיתֶךָ' – כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים, מָה הָרִאשׁוֹנִים מְרֻצִּין, אַף שְׁנִיִּים מְרֻצִּין. יָרַד בַּעֲשָׂרָה בְּתִשְׁרֵי, וְהוּא הָיָה יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּבִשְּׂרָם שֶׁנִּתְרַצָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, לְפִיכָךְ נִתְקַיֵּם יוֹם חֹק וְזִכָּרוֹן לְדוֹרוֹת.

וביאר הגר"א: ועלה בכ"ט – והוא היה ביום חמישי, נמצא היה תשעה בתשרי ביום שני, ובאותו יום נתרצה הקב"ה, אלא שלא ירד, שעדיין לא שלמו ארבעים יום עם לילות עד למחר, וביום הכפורים בהשכמה ירד, ולפיכך נקבע בו תענית שעת רצון; ולפי שביום הכפורים ירד ובשרם שנתרצה המקום, נתקיים יום חוק וזכרון. ואתי שפיר הכל (היינו גם מה שמביא הרוקח בהלכות תענית בשם מדרש תנחומא: כשחטאו בעגל עלה משה בחמישי, וסוף ארבעים יום היה יום שני, מכאן תקנו חכמים שמתענין יום שני ויום חמישי, בעלייתו של משה ובירידתו).

קו ירוק כתב:כלומר לדברי המג"א פעמים מועטות היו מ' ימי רצון, ורוב הפעמים יש רק ל"ט ימי רצון (שהרי כמעט לא מצינו אלול מעובר).
אבל לחולקים שם (שהביא מג"א) י"ל שיש עכ"פ מ' ימי רצון שמתחילים מאדר"ח אלול.
וכך פשוטו של רש"י שמ' ימי ישיבת משה בהר נקבעו כימי רצון, והם מסתיימים ביו"כ.
ויש לעיין.

גם לדעת מגן אברהם, ימי הרצון הם לעולם ארבעים יום מיום הכפורים למפרע, כמנין הימים שעמד משה בהר, ונמצא לדידן תחלת הארבעים הוא יום שלשים באב, ורק לענין המנהג לתקוע בשופר אזלינן בתר עצם היום שעלה משה להר, דהיינו אחד באלול.
הערה: 'וכך פשוטו של רש"י' – צריך לומר 'של רא"ש'.

בספר בני יששכר מציין רבות שבארבעים ימי אלול ועשי"ת ישנם תתק"ס שעות, כנגד תתק"ס לוג שבשיעור מקווה. [והרח"ש קויפמאן זצ"ל בעל משחת שמן הקפיד בישיבתו תפארת יעקב בגייטסהעד להתחיל את הזמן בערב ר"ח, כך שלא יחסרו ח"ו ג' לוגין מן המקווה...]. מאידך, במאמרי חודש אב כתב:
ז) וירמוז עוד, וכל בניך ורב שלום וכו'. עיקרה של תשובה היא לימוד תורה לשמה (אחר החרטה והוידוי על העונות) כמו שאמרו רז"ל היה רגיל לקרות דף אחד וכו', והנה הגם שהתשובה מועלת בכל עת, עכ"ז ימים המסוגלים הם מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, והם תתקל"ו שעות מנין שלו"ם ר"ב היינו במ"ם רבתי כנ"ל, והנה כשלומד תורה לשמה בימים הללו היא התעוררות לגאולה (וזהו תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם והבן), וז"ש וכל בניך למודי ד', דהיינו שלומדין תורה לשמה, ורב שלום בניך כשעוסקין בשעת רב שלום היינו בימי רצון כנ"ל, הנה מעותדים לגאולה כאמור שם:
הרי שפעמים מונה יום א' דר"ח ופעמים לא.

ביקורת תהיה כתב:

קו ירוק כתב:כלומר לדברי המג"א פעמים מועטות היו מ' ימי רצון, ורוב הפעמים יש רק ל"ט ימי רצון (שהרי כמעט לא מצינו אלול מעובר).
אבל לחולקים שם (שהביא מג"א) י"ל שיש עכ"פ מ' ימי רצון שמתחילים מאדר"ח אלול.
וכך פשוטו של רש"י שמ' ימי ישיבת משה בהר נקבעו כימי רצון, והם מסתיימים ביו"כ.
ויש לעיין.

גם לדעת מגן אברהם, ימי הרצון הם לעולם ארבעים יום עד יום הכפורים, כמנין הימים שעמד משה בהר, ולדידן תחלת הארבעים הוא יום שלשים באב, ורק לענין המנהג לתקוע בשופר אזלינן בתר עצם היום שעלה משה להר, דהיינו אחד באלול.
הערה: 'וכך פשוטו של רש"י' – צריך לומר 'של רא"ש'.

לא מובן ליישב בכך את המג"א. שופר זה לא כמו התקנה של שני וחמישי שמשה עלה בהם, אלא מפני ימי התשובה והרצון והם מ' יום.

רש"י - על התורה, פרשת עקב, פ"ט פסוק יח.

קו ירוק כתב:רש"י - על התורה, פרשת עקב, פ"ט פסוק יח.

ציטטה, בבקשה!

עמד בענין זה הדעת זקנים דברים י,י

ושהה שם ארבעים יום שנ' ואתנפל לפני ה' ארבעים יום כראשונה ושלמו בכ"ח באב אמר לו ית' פסל לך ועלה בכ"ט ואמר להם לישראל למחר ביום שלשים באב יהיה ר"ח אלול שיתחילו תקעו שופר כדי שלא תטעו בירידתו כמו שטעיתם בראשונ' וזכר לדבר אנו תוקעין ביום ר"ח אלול שהוא יום שלשים באב שלעולם אנו עושין ר"ח שני ימים ויום ראשון הוי מחשבון דאב שהוא מלא ושהה שם ארבעים יום שנ' ואנכי עמדתי בהר כימים הראשוני' ושלמו ביום הכפורים

וכן בפירוש הרא"ש דברים פרק י

וזכר לדבר אנו תוקעין בר"ח אלול שהוא יום ל' באב שלעולם אנו עושין ר"ח ב' ימים יום א' מחדש אב שהוא מלא ושהה שם מ' יום