פורום אוצר החכמה

העיריני חכג"א שלכא' בראש השנה, שנמנעים מלאכול דברים מרים, יהיה ראוי להימנע מלאכול חסה (אפי' בסלט וכד'). שהרי אנו מחזיקים את החסה כירק מר שיוצאים בו אכילת מרור, וא"כ אין מן הראוי לאוכלו בריש שתא.

מה דעת חו"ר הפורום?

בגמרא פרק הרואה במעשה דבר הדיא, משמע שיש בחסה צד חיובי וצד שלילי.

מן הסתם זה יהני לחלק הדרוש והסוד (והלוא גם באכילתו כמרור מצאו טעם ע"ד דרוש ומלש' חס רחמנא (וידועים דברי החת"ס שיש לקיימו גם בתמכא))
אבל בפשט אם חשיב דבר מר לכא' ראוי שלא לאוכלו בר"ה?

בתוך הגולה כתב:מן הסתם זה יהני לחלק הדרוש והסוד (והלוא גם באכילתו כמרור מצאו טעם ע"ד דרוש ומלש' חס רחמנא (וידועים דברי החת"ס שיש לקיימו גם בתמכא))
אבל בפשט אם חשיב דבר מר לכא' ראוי שלא לאוכלו בר"ה?

אבל החסה כפי שהיא - איננה מרה!
אלא רק שאם ישאירו אותה בקרקע יותר מדי - אז היא תהיה מרה, וכמבואר שזהו הרמז לשעבוד מצרים, שתחילתו מתוק וסופו מר.

רוב הפוסקים ס"ל שהחסה הנאכלת למרור אינה מרה בדוקא והטעם כי די לנו בכך שהגדרת הירק היא ירק מר. ולכא' היה נראה שבר"ה שעיקר העניין הוא הסמליות, ודאי היה ראוי לכא' להימנע מלאכול דבר שהוא ממיני המרור.

[אמנם לחזו"א וסייעתו שיש לאכול למרור דוקא את החסה המרה ניחא טפי ומ"מ קצ"ע על שלא נזכר בשום מקום להימנע מאכילת חלקים אלו בר"ה].

ובאמת הסתפקתי לאור דברי הרב נוה"כ לגבי הזית שי"מ שאף הוא תחילתו מר וסופו מתוק. האם אכן נמנעים מלאכלו בר"ה?
(אמנם אלו שנמנעים גם מדברים חריפים כמבווא בלקט"י על התרוה"ד שנמנע אף מבצל מבושל! א"כ בלא"ה יש לעיין)
ומדומה הייתי שהמנהג לא לאכול זיתים אבל חיפוש קל באוצה"ח מעלה שבהרבה מקומות אכלו זיתים בר"ה ויל"ע עוד.

אפשר בבקשה מקור לאי אכילת מאכלים חריפים בר"ה.
והאם מצינו איזה מקום (חוץ מעניין ר"ה) המייצר קונוטציה שלילית ל"חריף"?

'כרתי' הוא חריף.

ישראל אליהו כתב:'כרתי' הוא חריף.

אני מכיר רק אנשים האוכלים אותו מטוגן ואז אינו חריף כי אם מתוק, כדרך משפחת הבצלים

דברי הלקט יושר שהזכרתי לגבי בצלים (גם מבושלים. לתשומת לב הרב אור עולם) הם לכא' מקור.

ויל"ע גם בדברי הפוסקים שהפלפלים שבדגים אינם במניעה זו ומשמע שהיה שיצאו מהכלל משום שבאו לטיבול אבל באמת גם חריף בכלל.

העדויות על מנהגו של מהר"ם מרוטנבורג ש'אינו נזהר מלאכול שומים ובצלים ולא אגוזים ולא שום דבר' (תפו"מ א סי' תקכב) משמע קצת שבא להפקיע מאלו שהחמירו בכגון דא. ויל"ע בזה

בתוך הגולה כתב:דברי הלקט יושר שהזכרתי לגבי בצלים (גם מבושלים. לתשומת לב הרב אור עולם) הם לכא' מקור.

ויל"ע גם בדברי הפוסקים שהפלפלים שבדגים אינם במניעה זו ומשמע שהיה שיצאו מהכלל משום שבאו לטיבול אבל באמת גם חריף בכלל.

העדויות על מנהגו של מהר"ם מרוטנבורג ש'אינו נזהר מלאכול שומים ובצלים ולא אגוזים ולא שום דבר' (תפו"מ א סי' תקכב) משמע קצת שבא להפקיע מאלו שהחמירו בכגון דא. ויל"ע בזה

אין לי מנוי לאוצר, כך שיועיל לי מאד אם תוכל לתת מקורות מדויקים או אפ' להעלות לכאן אם אין זה טרחה גדולה.

אור עולם כתב:אין לי מנוי לאוצר, כך שיועיל לי מאד אם תוכל לתת מקורות מדויקים או אפ' להעלות לכאן אם אין זה טרחה גדולה.

את דברי הלקט יושר תוכל לראות גם בהיברו בוקס (אם כי רק במהדורה הישנה).

דברי הפוסקים על הפלפלים בדגים, מקורם כמדומה בערוה"ש והרי פתחו מקוון לכל

ומה שהבאתי מתפו"מ. מאחר שגם לי אין גישה לאוצה"ח, אני מעלה סריקה של הסי' הנזכר עיי"ש בהערות במקורות.


[הרבה יש להאריך בכל פרט ופרט (החל מניסיון למצוא אחידות במנהגו של מהר"ם עם מנהגים אחרים ידועים שלו דוג' השינה בר"ה, עבור דרך דברי פוסקים אחרים שהתירו אכילת דבר חריף וכלה בבירור אדיקותם של בני ליטא באכילת דגים עם פלפלים...) אבל אני חפץ להשאיר את האשכול במסלולו אודות דברים המוגדרים מרים ומ"מ אין נמנעים מלאוכלם...]