פורום אוצר החכמה

מהו העיקרון המנחה את הדילוגים הנהוגים בסליחות?
(נניח: אומרים 'פתיחה' 'שלמונית' 'עקידה' וכדו')

האם אצל החסידים 'נוסח פולין' נוהגים ג''כ לדלג?

אני משתמש ב'נוסח פולין' (כמנהג אבותיי) אבל משתייך כידוע למגזר הליטאי ומתפלל בישיבות וב'חניכי', וכל שנה אני מסתבך, אינני יודע היכן לדלג.

באופן כללי מדלגים את שני הסליחות שלפני העקידה. [וכן מדלגים את כל התוספות שיש בעשי"ת אחרי הפזמון, חוץ מ'זכור ברית' שאומרים בער"ה, צום גדליה וה' של עשי"ת].
בצום גדליה, יש ויכוח אם תחת סליחה מט אומרים את נ. זה הכל.
בער"ה הענין יותר מורכב.

ובקיצור הדילוג בשלישיה ושלמונית - בצום גדליה אלו שמדלגים סליחה [מט] ואומרים שלישיה [נ] לא ברור מה מקורם [וכן בלוח זלזניק לא כתב כן].
ככלל עניין הדילוג נועד רק למען מוטב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה, ולא בכל תפוצות ישראל מכירים דבר זה.
אחד הפספוסים הגדולים לענ"ד הוא סליחה נז בסוף צום גדליה - עזב נא בן אדם עזב נא.

פרנקל תאומים כתב:אני משתמש ב'נוסח פולין' (כמנהג אבותיי) אבל משתייך כידוע למגזר הליטאי ומתפלל בישיבות וב'חניכי', וכל שנה אני מסתבך, אינני יודע היכן לדלג.

מעניין. לפי הידוע לי, מקובל שגם מי שמתפלל נוסח ספרד (בתפילה), מכל מקום אומר את הסליחות כפי המנהג של המקום בו הוא מתפלל, למרות שאבותיו אמרו בנוסח פולין.

אותי מעניין מבחינה היסטורית מי התחיל עם הדילוגים, וכיצד זה התקבל.

פרנקל תאומים כתב:אני משתמש ב'נוסח פולין' (כמנהג אבותיי) אבל משתייך כידוע למגזר הליטאי ומתפלל בישיבות וב'חניכי', וכל שנה אני מסתבך, אינני יודע היכן לדלג.

הבעיה היא לא רק בדילוגים, אלא חלק מהסליחות אינן מופיעות בנוסח פולין, וכן להיפך.

חיימקה כתב:אחד הפספוסים הגדולים לענ"ד הוא סליחה נז בסוף צום גדליה - עזב נא בן אדם עזב נא.

בישיבת מעלות התורה הנהיג מו"ר הגרש"א זצוק"ל לאומרה, ואכן היא גרמה כל פעם מחדש להתעוררות עצומה.
הגר"ש ככלל לא קידש את הדילוגים המסוימים, והיו מדלגים כל שנה מחדש לפי מה שראה לנכון.
המסר הוא שאין כאן עדיפות עקבית לסליחות מסוימות אלא דילוג מקוצר האפשרות.

ואם כבר פספוס, התחנה 'תורה הקדושה התחנני בבקשה' היא נשגבה.
והלב דואב גם על הדילוג אתמול של 'שוממתי ברוב יגוני' של רשב"ג.

אני גם מנהג אבותיי להתפלל נוסח ספרד (אמנם לגבי תפילת שמו"ע שיניתי לאשכנז אבל זה כבר נושא אחר), אבל לגבי הסליחות אין קשר לכאורה בין נוסח התפילה לנוסח הסליחות, ולא היו רק פולין וליטא אלא גם הונגריה ואשכנז וכו' וכל מדינה היתה לו נוסח אחר (ורואים שלגבי שמע קולנו נוסח אשכנז לומר אמרינו האזינה לפני אל תשליכנו כדאיתא בכל סידורי נוסח אשכנז בסליחות לתעניתים ובה"ב, ובנוסח ליטא אומרים אותו אח"כ), וא"כ אין ענין שמי שמתפלל ספרד יאמר סליחות דוקא של פולין, אלא יאמר של ביהכ"נ שבו נמצא, (וכדאי להישאר באותו נוסח כל ימי הסליחות בגלל שאל"כ נמצא מכפיל כמה סליחות ומחסר כמה סליחות).

ולגבי הדילוגים, המקומות שאני מתפלל בהן אכן אומרים עזב נא בן אדם. אבל דבר אחר שחבל שמדלגים הם התפילות הארוכות מעט בסוף סליחות דער"ה שהם ממש תפילות יפות מאוד (אני בעצמי אומרם כי אז כבר אין ענין להיות ביחד עם הציבור).

עוד הערה בענין הדילוגים - אני לא יודע אם אנשים שמים לב שיש לומר דוקא את הפסוקים שלפני הסליחה, ואני חושש שהרבה אנשים אומרים את הפסוקים המופיעים אחרי הסליחה שגמרו בלי דילוג ואז מדלגים אל הסליחה, כשבאמת הפסוקים שייכים דוקא לסליחה הסמוכה אליהם.

אגב, בחב"ד הסליחות הם כמנהג ליטא ולא כמנהג פולין, למרות שבנוסח התפלה הם שונים לגמרי ממנהג אשכנז, כמובן.

חיימקה כתב:ככלל עניין הדילוג נועד רק למען מוטב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה, ולא בכל תפוצות ישראל מכירים דבר זה.

וכבר נודע מאד מה שהנהיג מרנא הגרי"ד דיוויד שליט"א בישיבת פחד יצחק לקצר מאד באמירת הסליחות, באומרו "טוב מעט שלא בכוונה מהרבה שלא בכוונה"...

הדברים תמוהים מאד, יש מקור לזה בהלכה?
(גם הסברא קצת תמוהה, ולדוגמ' הגר"י פרידמן ר"י תפרח היה אומר בתחילת אלול שכדאי לכ"א לעבור ברפרוף (לא בזמן סדר מוסר) על כל ספר שערי תשובה, כי בודאי שפעם אחת יתעורר ליבו לתשובה. אחרי אמירה מרובה של סליחות ודאי ימצא לכ"א איזה שורה שתעורר אותו שהיה שווה בשביל זה את כל הריבוי שלא בכוונה).

צורב מתחיל כתב:

אור עולם כתב:

חיימקה כתב:ככלל עניין הדילוג נועד רק למען מוטב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה, ולא בכל תפוצות ישראל מכירים דבר זה.

וכבר נודע מאד מה שהנהיג מרנא הגרי"ד דיוויד שליט"א בישיבת פחד יצחק לקצר מאד באמירת הסליחות, באומרו "טוב מעט שלא בכוונה מהרבה שלא בכוונה"...

הדברים תמוהים מאד, יש מקור לזה בהלכה?

איזה מקור יש לעצם אמירת כל הפיוטים?

צורב מתחיל כתב:

אור עולם כתב:

חיימקה כתב:ככלל עניין הדילוג נועד רק למען מוטב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה, ולא בכל תפוצות ישראל מכירים דבר זה.

וכבר נודע מאד מה שהנהיג מרנא הגרי"ד דיוויד שליט"א בישיבת פחד יצחק לקצר מאד באמירת הסליחות, באומרו "טוב מעט שלא בכוונה מהרבה שלא בכוונה"...

(גם הסברא קצת תמוהה, ולדוגמ' הגר"י פרידמן ר"י תפרח היה אומר בתחילת אלול שכדאי לכ"א לעבור ברפרוף (לא בזמן סדר מוסר) על כל ספר שערי תשובה, כי בודאי שפעם אחת יתעורר ליבו לתשובה. אחרי אמירה מרובה של סליחות ודאי ימצא לכ"א איזה שורה שתעורר אותו שהיה שווה בשביל זה את כל הריבוי שלא בכוונה).

ר' יונתן תנא ופליג.
וכנראה העניין, שראה ר' יונתן שבצורה הנהוגה במלמול הסליחות במרוצה אין שום התעוררות.

אינני מכירו ובאמת מעניין אותי להבין את דעתו.
לפי איך שאתה מצטט אותו, כנראה שהוא לא התפלל מעולם סליחות במנין ישיבתי, ואף במניינים רבים שאינם ישיבתיים.
מכיון ששמעתי את שבחו מפי כמה ת"ח גדולים, מסבר לי שטעמיו מוצקים יותר ובהירים יותר, ולכן אני מעדיף לא להאמין לך.

אנסה להסביר שוב, דברי נאמרו בתגובה לאמירה שהדילוג עניינו "טוב מעט בכוונה...", וע"ז הוספתי את דברי הגר"י שקיצר עוד יותר את אמירת הסליחות בנמקו ש"טוב מעט שלא בכוונה...", היינו, דוודאי דיש התעוררות מאמירת הסליחות, רק במקום לחשוב שיש עניין קדוש באמירת כמות טקסט מסוימת, עדיף לברור את הקטעים המעוררים יותר ולאומרם, והלוואי שמהם יתעוררו.

תודה!