פורום אוצר החכמה

תוספתא יומא - מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בתוך אכיל' ושתיה ואף על פי שהתודה קודם שיאכל וישתה צריך שיתודה לאחר אכילה ושתיה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה ואף על פי שהתודה לאחר אכילה ושתיה צריך שיתודה ערבית ואף על פי שהתודה ערבית צריך שיתודה שחרית ואף על פי שהתודה שחרית צריך שיתודה במוסף ואף על פי שהתודה במוסף צריך שיתוד' במנחה ואף על פי שהתודה במנחה צריך שיתודה בנעילה שמא אירע בו דבר קלקלה כל היום כולו.

לכאו' עולה מדברי התוספתא, שהוידוי הראשון של יוהכ"פ כבר די בו לגבי העבירות של כל השנה, והוידויים החוזרים אח"כ שוב ושוב עד נעילה, הם רק על אותם חטאים וקלקלות שיתכן ונעשו ביוהכ"פ עצמו.

או אולי שהחשש הוא על דבר קלקלה כזה שיקלקל לגמרי את הכפרה שלא תיעשה ע"י הוידוי הראשון של היום, ולכן צריך לפעול שוב את הכפרה ע"י וידויים נוספים עד הרגע האחרון, להינצל מחשש הקלקלה הנ"ל.

מה הביאור כאן.

הלא מחלוקת היא אם אחר שהתודה פעם אחת מתודה שוב. ולשיטה שאינו חוזר ומתודה כלל, א"כ כל חזרות הוידוי ביו"כ הא רק שמא אירע דבר קלקלה חדשה.

ופשטות הלשון הוא שאלולי חשש זה היה די בוידוי שבערב יו"כ ולא היה צריך וידוי כלל ביו"כ כי כבר התוודה. וא"כ איזה חשש קלקלה יכול לעכב כפרת יו"כ.

בתוספתא שם אי' דעבירות שהתוודה ביום הכפורים שעבר לכו"ע אין צריך להתודות עליהן ליום הכפורים הבא, ואם מ"מ התוודה נחלקו שם תנאי האם מגונה או משובח. ועכ"פ למ"ד דהוי מגונה להתוודות שוב, בהכרח כל הוידויים של יוהכ"פ (מהשני ואילך) הם רק מחמת הספק שאולי חטא בינתיים. ולכו"ע מה שתיקנו והצריכו ביוהכ"פ עצמו להתוודות עוד ועוד זה רק מהחשש שמא אירע קלקלה וכו'. ודבר זה קשה בהרגשה. (ומה שהזהירו ע"פ הגר"א לא להגיד וידוי ג"פ אלא רק פ"א, צ"ע במי שסיים את הוידוי בתפילת לחש בשעה שהציבור מתוודה עם הש"ץ בחזרה, האם צריך להפסיק מעט, או שיכול מיד להיצטרף עימם).

עושה חדשות כתב:לכאו' עולה מדברי התוספתא, שהוידוי הראשון של יוהכ"פ כבר די בו לגבי העבירות של כל השנה, והוידויים החוזרים אח"כ שוב ושוב עד נעילה, הם רק על אותם חטאים וקלקלות שיתכן ונעשו ביוהכ"פ עצמו.

או אולי שהחשש הוא על דבר קלקלה כזה שיקלקל לגמרי את הכפרה שלא תיעשה ע"י הוידוי הראשון של היום, ולכן צריך לפעול שוב את הכפרה ע"י וידויים נוספים עד הרגע האחרון, להינצל מחשש הקלקלה הנ"ל.

מה הביאור כאן.

במהלך תפילות היום עלה ברעיוני ביאור נחמד. כיון שמתוודים בין השאר "על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה", והיינו על שהוידוי היה רק בפה ומן השפה ולחוץ - הרי זה ודאי חטא וקלקלה של יוה"כ עצמו. אלא שממילא כשחטאנו בחטא זה נתקלקל כל הוידוי, וא"כ הוידוי הבא הוא גם על כל החטאים של כל השנה. וק"ל.

כמדו' שמעתי מת"ח בעל מחשבה שליט"א שבכל זמן מועט ביוכ"פ מזדככים יותר עד שכל מיני זוטות שלא נחשבו לגביו כחטא בשעת הוידוי הראשון, כעת הם נחשבים כחטא, ולכן יש לחזור ולהתוודות.