למה הח"ח לא נסע לשם?

[עושה חדשות]

מצער.png (35.6 KiB) נצפה 1505 פעמים

[מקדש מלך]

כיון שכל הדרכים בחזקת סכנה, ומנכין מזכיותיו, ומתאזן עם ה"הלוא מצער היא". מה שאין כן השליח, שממילא כבר בדרך...

ובפשטות, הוא רק עניין של העדפה בעלמא למי ששתי האפשרויות שקולות אצלו, ולא בשביל להיטלטל לשם ולהיבטל מלימודו וסדר יומו וכו'.

[עושה חדשות]

רבי אלעזר משה הורביץ.png (8.95 KiB) נצפה 803 פעמים

[צופה_ומביט]

בעניותי לא זכיתי להבין את הקשר בין פרשת סדום ולוט לבין דין יוכ"פ.

בסדום הדין היה על כל כיכר הירדן/ ערי הכיכר. דין על המקום. [וכשיש דין על המקום אזי יש נידון שלם האם נספים גם צדיקים הגרים שם, או אולי לאידך גיסא יגנו בזכותם על כל המקום, והוא הדו"ד של אברהם עם הקב"ה בפרשה, ויש בזה עוד מקורות ואכמ"ל בנושא זה]. לכן מקום שישיבתו קרובה ועוונותיו מועטין יש לו זכות להינצל מהגזירה, הוא וכל יושביו. כל זנה כאשר הדין הוא על המקום. על העיר.

אבל דין ר"ה ויוכ"פ הוא [מלבד מה שעל המדינות בו יאמר] על כל יחיד ויחיד, כבני מרון. כל יחיד ויחיד לפי מעשיו. ומה יועיל ליחיד כשהוא נמצא בעיר שעוונותיה מועטין. הרי הדין אינו על העיר אלא דין יחיד עשוי לו.
ובשלמא אם הוא תושב העיר, אזי נוגע לו דין העיר עכ"פ לגבי מה ש "על המדינות בו יאמר",
אבל כשהוא לא תושב העיר, אלא בא אליה רק ליוכ"פ, איזה רווח יש לו מזה לדין היחיד שלו ביוכ"פ?


יש לי כיוון, אבל צריך עדיין להתיישב בזה היטב. והוא עצת חז"ל לכלל אינש נפשיה בהדי ציבורא בכדי לזכות בדין.
והיינו [כ"כ הבית ישי] להיות איש של הכלל, מאוחד עם הכלל ומועיל לכלל, וממילא הוא נידון בדין הכלל. ודין הרבים תמיד הוא לטובה, כי אין ציבור מתים, וכנסת ישראל תמיד זכאית [ויעויין היטב בפסוקים בפרשת ניצבים, למען ספות הרוה את הצמאה, לא יאבה ה' סלוח לו, והבדילו ה' לרעה. והוא במי שמנצל דבר זה ע"ד "אחטא ואשוב". רק לו אין מועיל ההיכללות ברבים. וגם בזה דיבר הבית ישי].
וא"כ, יש לומר שעד כמה שאדם כולל עצמו עם הכלל - תלוי גם מהי זכות הכלל. וזה אולי תלוי בעיר ובמקום שבו הוא נמצא באותה העת בזמן הדין, ועיר שישיבתה קרובה ועוונותיה מועטין - הרי שהכלל ששם נידון יותר לזכות, והיחיד שכולל עצמו באותו הכלל שבמקום ההוא - ניצול בזכות אותו הכלל.
וכלומר, הרי כתב הרמב"ם שבר"ה נידון גם הארץ והעולם, והכל פי רובו נידון. וזהו ועל המדינות בו יאמר, שכל מדינה ומדינה לפי רוב שיש בה. ולא כל כלל נידון לזכות.
וממילא מה יעזור ליחיד לכלול נפשיה בהדי ציבורא כזה שבעצמו נידון לחובה?
לכן כלפי עצה זו דיבר הח"ח שילך היחיד למקום שבו יותר סיכוי שהעיר נידונה לזכות.

ועדיין יש בזה כמה וכמה חידושים.
א. שלכלל אינש נפשיה בהדי ציבורא קאי על הציבור שבאותו מקום, ולא על כלל/כנסת ישראל [שהיא בודאי נידונה תמיד לזכות].
ב. ושמועיל לזה גם אם הוא אורח שבא לשם במיוחד עבור זה.
ג. שדין המקום בימים נוראים לא תלוי רק במה שעשו באותה השנה, אלא בחשבון מצטבר מאז יסוד העיר, שעל כן אם ישיבתה קרובה עוונותיה מועטין. [משא"כ בסדום הדין לא היה דין ר"ה שקאי על השנה שעברה, אלא באמת דין מצטבר על כל מעשיה מיום היווסדה].

וצ"ע.