פורום אוצר החכמה

כתב הגר"א בפירושו למגילת אסתר דרך הרמז עה"פ שמונים ומאת יום 'ידוע כי השנה הוא שס"ה ימים ורביע ומקצת היום ככולו, ואמרו (שבת פ"ט) דל פלגא דליליא כו', נשארו קפ"ג יום, וג' מהם ר"ח אלול ור"ה ויוהכ"פ ועוד ג' צומות תמוז אב טבת, שהן ימים רבים שהן ימי צער ליצה"ר, נשארו שמונים ומאת יום.

לא הבנתי,
אם אתה מחסר ב' פעמים ג' (=ר"ח אלול ר"ה יו"כ, וג' צומות) ממספר קפ"ג, לא נשאר שמונים ומאת יום, רק קע"ז, אתמהה???

שכחת שכל יום [=יממה] מן המאה שמונים הוא כנגד ב' ימים במשך השנה, כיון שהפחתנו הלילות שאין חוטאים בהם, וא"כ לשס"ו ימים צריך קפ"ג יממות, ואילו ק"פ יממות הם כנגד ש"ס ימים, וע"כ שו' ימים הוי ימי צער ליצה"ר.

צודק. מרוב טירדתי לא חשבתי.

המעניין הוא שרבינו הגר"א היה יכול לפרש הרמז בדרכים אחרות, כגון למנות גם את תענית אסתר (שנרמזה כבר בתלמוד) בין ששת הימים הללו, או למנות את שני ימי ר"ה (שהרי המגילה נכתבה בחו"ל ושם היה נוהג תמיד ב' ימי ר"ה), וכו', וממה שבחר להזכיר ראש חדש אלול משמע שהוא יום עיקרי יותר, ששייך לפרש בו את דרך הרמז במקרא!

שוב ראיתי

שהגר"א מציין יום זה גם במקו"א, והוא בביאורו ליונה ג,ג שנינוה (ר"ל האדם) לא הלכו לפני האלקים כי אם ג' ימים והם ר"ח אלול בהתראה ראשונה ור"ה ויו"כ, וכתבו סימן ארי' שאג מי לא יירא, עכ"ל, עיי"ש עוד.
הרי שמנה את ר"ח אלול כיום מסויים שבו ההתראה הראשונה 'עוד ארבעים יום נינוה נהפכת', עיי"ש.

ואולי יש לפרש כך גם מש"כ הגר"א בסימן קל"א גבי הא דאין מתענין בט"ו בשבט 'שהוא ר"ה לאילנות, וכמו כל ד' ר"ה שהם יו"ט' עכ"ל, והרי אחד מד' ראשי השנים הוא א' אלול וקראו הגר"א יום טוב. ובפשטות כוונתו משום שהוא ר"ח, אך לאחר שמצינו שהזכירו הגר"א פעמיים בפירושי המקראות כיום מסויים לתשובה ולצער היצה"ר אולי כוונתו גם כאן שהוא קצת יום טוב מצד עצמו, וכמו ט"ו בשבט. [וכן א' ניסן הוא יום מסויים שהוא יום הראשון בשנה, ושמיני למילואים ונתעטר בכמה עטרות].

ואם זה בזמן הגר"א, כש"כ בזמננו שיש "בין הזמנים", ובר"ח אלול כל בחורי הישיבות ואברכי הכוללים חוזרים בשיא המרץ לישיבה,
אין כיום זה רע ומר ליצה"ר!

אברהם כתב:המעניין הוא שרבינו הגר"א היה יכול לפרש הרמז בדרכים אחרות, כגון למנות גם את תענית אסתר (שנרמזה כבר בתלמוד) בין ששת הימים הללו, או למנות את שני ימי ר"ה (שהרי המגילה נכתבה בחו"ל ושם היה נוהג תמיד ב' ימי ר"ה), וכו', וממה שבחר להזכיר ראש חדש אלול משמע שהוא יום עיקרי יותר, ששייך לפרש בו את דרך הרמז במקרא!

שוב ראיתי שבשביל לכלול את ראש חדש אלול ברמז זה, השמיט הגר"א את צום השביעי, צום גדליה.
וכמו שעמד על זה באבן שלמה ר"י מאלצאן 'הא דלא חשיב צום גדליה עי' זהר שלח קע"ח, ואפשר מפני שהיה סמוך לראש השנה על כן אין בו כ"כ התפעלות'.

לכאורה הפשט הפשוט בזה הוא, שביום זה מתחילים לתקוע בשופר, והרי נאמר "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו". ובפשטות החרדה הגדולה היא דוקא בתקיעה הראשונה, משא"כ בימים הבאים שכבר פחות חרדים וכו' שכן כבר התרגלו לזה במדה מסויימת (מי ששמע פעם ראשונה אזעקה בימי 'צוק איתן' וכו' יבין כוונתי בחוש) וה' יזכנו לשופר גדול בב"א

אברהם כתב:כתב הגר"א בפירושו למגילת אסתר דרך הרמז עה"פ שמונים ומאת יום 'ידוע כי השנה הוא שס"ה ימים ורביע ומקצת היום ככולו, ואמרו (שבת פ"ט) דל פלגא דליליא כו', נשארו קפ"ג יום, וג' מהם ר"ח אלול ור"ה ויוהכ"פ ועוד ג' צומות תמוז אב טבת, שהן ימים רבים שהן ימי צער ליצה"ר, נשארו שמונים ומאת יום.

בפירוש הגר"א על אגדות רבב"ח מפרש 'ימים רבים' על ג' ימים הידועים היינו ראש השנה ויוה"כ, ולא הזכיר לר"ח אלול, ראה כאן: http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=18
ובאמת צ"ב למה לא מנה בפי' למגילת אסתר את ר"ה כב' ימים.

אולי משום שדברי הגמרא ניתן לפרש על ב' ימים של ראש השנה, אבל בדברי המקרא אי אפשר לרמוז זאת.