פורום אוצר החכמה

ברמ"א סי' תקפ"ה ס"ב וכן יהפוף השופר למעלה שנא' עלה אלו' בתרועה ומקורו מהרוקח.
אמנם לכאו' מרש"י ר"ה כ"ו ע"ב משמע שיש לכוף כלפי מטה דווקא, עי"ש ע"ד הגמ' בר"ה כמה דכייף איניש (דעתיה) טפי מעלי, "דכייף איניש בתפילתו פניו כבושים לארץ טפי עדיף משום והיו עיני וליבי שם הלכך בר"ה דלתפילה, ולהזכיר עקידת יצחק, בעינן כפופין", ולפי"ז גם בשופר לכאו' בעינן פניו כבושין לארץ, דהרי אין הענין הכיפוף לעצמו, וצ"ע.

בשו''ע סי' תקפ''ה ס''ב כתב שיהפוך פי השופר למעלה שנאמר עלה אלקים בתרועה. ובמ''ב סק''ט כתב, ר''ל שטוב שיהפוך פי השופר למעלה ולא לצדדין.
מצוי מאד שופרות שהשופר עולה כלפי מעלה ושוב פונה לצדדין, האם נימא דמאחר וכבר עלה כלפי מעלה מתקיים בזה עלה אלקים בתרועה או דילמא סוף סוף הרי פיו פונה לצדדין.

גם לי הקטן היה קשה כך זה כמה עידנים, שאין אנו מקיימים את כפיפות השופר כלפי הארץ 'והיו עיני וליבי שם'.

עד שזכיתי בשנה זו לרכוש שופר לא-מעובד, והתברר לי שהבעיה איננה קיימת אלא בשופרות מעובדים מחמת שבעיבוד מבטלים את כפיפות הפייה (הצד הצד) וממילא משנים את כל זווית כפיפות השופר כלפי מעלה במקום כלפי מטה.

אני מצרף ב' תמונות להדגמה, איך שופר לא מעובד פונה כלפי הארץ ואילו שופר מעובד פונה כלפי השמיים.

הקפצה
אשמל לעוד מ"מ על נידון זה.

המקובלים נהגו כפוף למטה

יעו"ע כאן.

סופר-סתם כתב:המקובלים נהגו כפוף למטה

מה שהמקובלים נהגו כפוף מטה במובן שפי השופר לצד הרחב נמוך בגובהו מהצד הצר שבפי התוקע, באופן שצורת השופר תדמה את צורת חלק הזקן המתחיל לצד האוזניים ומתמשך תחת הלחיים ונגמר בשפם. ואין הכוונה להפיכת הנקב שבצד הרחב של השופר כלפי מטה. (לפעמים זה מקשה קצת על התקיעה, כי הפיה לא יושבת טוב בשפתיים, לכן יש כאלה שמכופפים הראש ג"כ וכך תוקעים).
כלומר כך: