הודעהעל ידי מחצד חקלא » ה' אוקטובר 20, 2016 12:44 am
כמה הערות בענין הנזכר:
שיטת הגאונים שלולב שיש לו ב' תיומות צריכים הם - כלומר ב' התיומות, להיות מחוברים. וביאר הבית יוסף שזה מצוי ויתכן ע"י "הקורא".
המאמר מרדכי כתב "..כי כמה פעמים ראיתי שמפרידין העלין העליונים זה מזה כדי לבדוק אם העלה האמצעי נחלק ונמצא חומרו קולו דהא לפירוש הגאונים כל שנפרדו העלין העליונים זה מזה מקרי נחלקה התיומת והרי נמצאים הרבה אצלינו שכלין למעלה בב' עלין והם דבוקים זה בזה ע"י דבר אדום וכמ"ש מרן ז"ל בב"י יעו"ש ובבדיקתם אחר העלה האמצעי אם נחלק גבו אם לא הרי הם מפרידין ב' עלין העליונים ולכן הרוצה לבדוק העלה העליון יזהר שלא להפריד העלין זה מזה אלא יכול לבדוק אותו בראיה בעלמא וכל שרואה שם דיבוק ע"י דבר אדום וכיוצא לא יגע בו כדי שלא להפריד העלין הדבוקים שהרי מן הסתם אז לא נחלק העלה האמצעי ואם נחלק לא נחלק כי אם מעט כנ"ל".
כל לשונו מורה שעיקר הקפידא להשאיר את ב' התיומות מחוברות ע"י קורא, ואכן סומך על פסק השו"ע לגבי נחלקה התיומת שזה רק אם נחלקו רוב העלים.
הבעיה הגדולה בלולב עם קורא זה שאינו ראוי לנענע. אם כולו מחובר על ידי הקורא. ואמנם זה תלוי במחלוקת הראשונים והגאונים מהו הנענוע. ודברי השו"ע בסי' תרנ"א סעיף ט' צריכים לימוד ועיון האם כוונתו שצריך ניענוע וכיסכוס עלין או לא, והדברים ארוכים. והשדי חמד הנזכר כתב בסוף דבריו שבני ספרד ס"ל כהגאונים שלא בעינן כיסכוס.
אלא שלגופו של ענין האם מנהג הספרדים לקחת דווקא לולב עם קורא, ומה מקורו של מנהג זה. צריך עיון.
כי אמנם השדי חמד (שציינו הכותבים הקודמים) מציין זאת כעובדה, וכותב שלא ידע טעם הדבר, עד שראה בספר רוח חיים (פלאג'י) מש"כ בזה.
והנה ברוח חיים, כותב לשון שאצל בני ספרד כמו זר נחשבו, הענין שצריך שיוכלו העלין להתנועע. מה שג"כ מורה על מנהג קדום בזה. אמנם לגבי מקורות לזה, ציין שם מראי מקומות לספרים רבים, [מי שימצא את כל המקורות שכיון אליהם שכרו כפול מן השמים, חלקם ספרים נדירים, וגם לא ציין מראי מקום מדוייק]
מעיון בחלקם, נראה שכולם מכוונים לדבר אחד, שמסכימים למש"כ הרמ"א בריש סי' תרמ"ה בשם הרב המגיד (והביאו הב"י שם) "שמצוה מן המובחר בלולב שאין עליו פרודות לגמרי". ודלא כמוש"כ הט"ז שם, אלא כפשטות דברי הרמ"א, עי' במשנ"ב שם בשם מאמ"ר ביכורי יעקב ונהר שלום.
ולכאורה נראה ברור מתוך דבריהם שאין כוונתם שיהיו תפוסים עם קורא. אלא שלא יהיה מצב שהעלים פרודים מן השדרה, אלא צמודים.
אלא שבלבוש שם, נראה קצת שצריך שיהיה כפות ודבוק לגמרי כעץ, וכחץ וכ"כ בדרישה לדייק מלשון הטור. אלא שאח"כ בעצמו דן שאדרבה אולי כאשר הוא כחץ פסול, והפמ"ג בא"א צדד שאולי זה בכלל "אופתא" הנזכר בסוכה ל"ב ע"א שפסול !
סוף דבר גם אני נבוך בזה ומחפש מקור למנהג הספרדי לקחת לולב סגור עם קורא דווקא.
אודה למי שיוכל להעלות את החזון עובדיה, ואור לציון הנזכר.