אברהם כתב:האם מותר 'להתחכם' ולפקוד את אשתו בשביל שעי"ז יוכל להמשיך לישון עמה כל הלילה, ויוכל לטפל בתינוק? -וכן מי שאין לו סוכה בנקל האם מותר לעשות כן בשביל להפטר?
תודה על העזרה.
צאנזער כתב:עי' מנהגי מהרי"ל, הלכות סוכה.
אברהם כתב:אני מחפש מי כתב על הטיפול בתינוקות בלילי חג הסוכות, האם חשיב משמשי חולה שאב"ס, או עוסק במצוה?
ובאם אשתו צדקנית ומוכנה לטפל לבדה בכל התינוקות שבבית, האם יש ענין בזה, או דשוב אין זה כעין תדורו?
[ושאלת עם הארץ באב"ע: האם האשה מחוייבת לטפל בילדיה מדין מעשי ידיה? והאם בזמנינו כמפרנסת את עצמה חשיבא כאומרת איני ניזונת ואינו עושה, או דכל שלא אמרה מעשי ידיה לבעלה?]
האם מותר לישון עמם בסוכתו אע"פ שיצטרף לנקותם באמצע הלילה? [כשהסוכה בגג ביתו]
ומי שהתחיל לישון בביתו מחמת הגשמים ונתעורר לטפל בתינוק, האם חייב לשוב לסוכה [לאחר עלוה"ש]? [והאם שרי להמשיך בשינה קודם ק"ש ותפילה?]
[האם מותר 'להתחכם' ולפקוד את אשתו בשביל שעי"ז יוכל להמשיך לישון עמה כל הלילה, ויוכל לטפל בתינוק? -וכן מי שאין לו סוכה בנקל האם מותר לעשות כן בשביל להפטר?
בדעתי בל"נ לכתוב לעצמי קונטרס קטן על הטיפול בתינוק בלילי החג, אם יעזרני הא-ל, ולכן אני מחפש מי עמד על עניינים אלו ודומיהם.
תודה על העזרה.
ש. ספראי כתב:מעשה כזה בדיוק הגיע אלי לפני מספר שנים. נשאלתי מבחור יקר מישיבת 'כנסת יחזקאל' המעטירה בעירנו, שאמו, שהיא אלמנה מבוגרת, מפחדת ומצטערת לישון לבדה בבית פנימה, בשעה שבניה ישנים בסוכה, האם יכול לישון בתוך הבית ולא בסוכה משום כך. בתחילה אמרתי לו שלכאורה אין שום הבדל מכל מצוה, שאין לומר שכיוון שהשני מצטער מעשיית מצוותו, ייפטר מקיום המצוה. ואמנם לבסוף חככתי בדבר וחשבתי שיתכן ואכן יכול לישון עמה בבית, כי זה בכלל 'תשבו כעין תדורו', שסוכה היא כמו בית דירת קבע דכל השנה ואם ב"ב מצטערים שישן בחדר זה, הרי עוברים הם לישון בחדר אחר, וא"כ לא ישתנה דין זה בסוכה, שהיא כדירת האדם בימי הסוכות
באותו השבוע סיפר לי ידידי הרה"ג רבי אליעזר פרוסמן, שרב קהילה ירושלמית שאל בפניו את הגר"ש אוירבך שליט"א שאשה אחת מקהילתו מפחדת לישון לבדה בדירה ללא בעלה, כי הם מתגוררים באזור חילוני, והורה לו הגר"ש אוירבך שליט"א שיכול לישן בבית, והוכיח את דבריו מדברי הגמרא בסוכה (כו, א) שחולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה ומצטער ומשמשיו חייבים בסוכה, והוא מפני שחייבים כיון שהמצטער יכול להסתדר גם בלעדיהם, אך בלא זה שהיה יכול להסתדר בלעדיהם היו פטורים גם הם. (וראו בספרי החדש "דבר למועד" בענין זה, דעות הקדמונים בענין).
ואכן בספר "כי בא מועד" מביא בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שאדם שאשתו מפחדת לישון בבית לבדה, פטור הבעל לישון בסוכה, ואולם הביא שם שדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהבעל אינו פטור מלישון בסוכה במקרה כזה, ואם האישה מפחדת- שתישן איתו בסוכה, והגרי"ש אלישיב זצ"ל לא הסכים להקל בעניין כלל וכלל. בספר חשוקי חמד מביא הגר"י זילברשטין שליט"א מקרה חמור יותר, בו האשה נמצאת במצב מסוים, בו היא חוששת שאולי יצטרכו לפנותה לבית החולים, ובעלה אמור לישון בסוכה בחצר, בעוד הם גרים בקומה גבוהה. גם במקרה כזה הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שעליו לישון בסוכה, והחשש של האשה, לפיו אולי ואולי תצטרך לנסוע לבית החולים, אינו חשש ממשי הדוחה את שינת בעלה בסוכה.
ש. ספראי כתב:כאשר יהודי נרדם בשעת הדרשה בבית הכנסת או באמצע ה"מִשמֶר" של הושענא רבא, פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שצריך להקיצו משנתו (קובץ זמן שמחתנו מהגר"י דרז'י).
ואמנם ראו נא את דברי ה"בכורי יעקב" (סימן תרל"ט סקל"ד וסקל"ז) שכותב שמדברי הר"ן נראה שהנרדם מחוץ לסוכה, אין צורך להקיצו משנתו משום שהוא "מצטער", והסביר ה"בכורי יעקב" שכיון שמצטער, לכן אינו רגיל לקום וללכת לישון במיטתו שבביתו, ולכן אין זה "תשבו כעין תדורו", ומכיוון שכל ימות השנה אין רגילות לאדם שמתנמנם או נרדם מעט בבית הכנסת, לקום וללכת הביתה לישון, לכן אין צורך להעירו ויכול לישון.
ואכן, זוהי סברה פשוטה ויסודית בהלכות סוכה, שהסוכה היא במקום הבית, והיא תחליף לבית. אך הסוכה אינה תחליף לרחוב או לבית הכנסת. ולכן מעודי לא היה ברור לי מדוע מקובל בעולם התורה שאסור להירדם ולנמנם בבית הכנסת (כפי שנוהגים להירדם באמצע הדרשות...). והרי הסוכה מהווה תחליף לתשמישי הבית, ומכיוון שאדם ישן בביתו, עליו לישון בסוכתו. אך כאשר אדם ישן לפעמים מעט בבית הכנסת או באוטובוס, זוהי אינה שינת בית, ואין על שינה זו, לכאורה, דין של "תשבו כעין תדורו", ולכן לא ברורה לי הכרעתו של הגרי"ש זצ"ל ועוד גדולי תורה, שאסור להירדם בבית הכנסת ושצריך להעיר את הנרדם שם, ואשמח לקבל את תגובות תלמידי החכמים שליט"א.
\\צופר הנעמתי כתב:ש. ספראי כתב:מעשה כזה בדיוק הגיע אלי לפני מספר שנים. נשאלתי מבחור יקר מישיבת 'כנסת יחזקאל' המעטירה בעירנו, שאמו, שהיא אלמנה מבוגרת, מפחדת ומצטערת לישון לבדה בבית פנימה, בשעה שבניה ישנים בסוכה, האם יכול לישון בתוך הבית ולא בסוכה משום כך. בתחילה אמרתי לו שלכאורה אין שום הבדל מכל מצוה, שאין לומר שכיוון שהשני מצטער מעשיית מצוותו, ייפטר מקיום המצוה. ואמנם לבסוף חככתי בדבר וחשבתי שיתכן ואכן יכול לישון עמה בבית, כי זה בכלל 'תשבו כעין תדורו', שסוכה היא כמו בית דירת קבע דכל השנה ואם ב"ב מצטערים שישן בחדר זה, הרי עוברים הם לישון בחדר אחר, וא"כ לא ישתנה דין זה בסוכה, שהיא כדירת האדם בימי הסוכות
באותו השבוע סיפר לי ידידי הרה"ג רבי אליעזר פרוסמן, שרב קהילה ירושלמית שאל בפניו את הגר"ש אוירבך שליט"א שאשה אחת מקהילתו מפחדת לישון לבדה בדירה ללא בעלה, כי הם מתגוררים באזור חילוני, והורה לו הגר"ש אוירבך שליט"א שיכול לישן בבית, והוכיח את דבריו מדברי הגמרא בסוכה (כו, א) שחולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה ומצטער ומשמשיו חייבים בסוכה, והוא מפני שחייבים כיון שהמצטער יכול להסתדר גם בלעדיהם, אך בלא זה שהיה יכול להסתדר בלעדיהם היו פטורים גם הם. (וראו בספרי החדש "דבר למועד" בענין זה, דעות הקדמונים בענין).
ואכן בספר "כי בא מועד" מביא בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שאדם שאשתו מפחדת לישון בבית לבדה, פטור הבעל לישון בסוכה, ואולם הביא שם שדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהבעל אינו פטור מלישון בסוכה במקרה כזה, ואם האישה מפחדת- שתישן איתו בסוכה, והגרי"ש אלישיב זצ"ל לא הסכים להקל בעניין כלל וכלל. בספר חשוקי חמד מביא הגר"י זילברשטין שליט"א מקרה חמור יותר, בו האשה נמצאת במצב מסוים, בו היא חוששת שאולי יצטרכו לפנותה לבית החולים, ובעלה אמור לישון בסוכה בחצר, בעוד הם גרים בקומה גבוהה. גם במקרה כזה הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שעליו לישון בסוכה, והחשש של האשה, לפיו אולי ואולי תצטרך לנסוע לבית החולים, אינו חשש ממשי הדוחה את שינת בעלה בסוכה.
לכאורה חילוק גדול יש בין המעשה שהגיע לידך למעשה הגר"ש אוירבך והגרי"ש אלישיב, כי בפשטות טעם משמשי חולה משום עוסק במצווה במבואר במשנ"ב, וכן ישן ליד אמו אם מצטערת לישון לבד הוא עוסק במצווה ופטור מן המצווה, משא"כ בישן ליד אשתו.
צופר הנעמתי כתב:ש. ספראי כתב:כאשר יהודי נרדם בשעת הדרשה בבית הכנסת או באמצע ה"מִשמֶר" של הושענא רבא, פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שצריך להקיצו משנתו (קובץ זמן שמחתנו מהגר"י דרז'י).
ואמנם ראו נא את דברי ה"בכורי יעקב" (סימן תרל"ט סקל"ד וסקל"ז) שכותב שמדברי הר"ן נראה שהנרדם מחוץ לסוכה, אין צורך להקיצו משנתו משום שהוא "מצטער", והסביר ה"בכורי יעקב" שכיון שמצטער, לכן אינו רגיל לקום וללכת לישון במיטתו שבביתו, ולכן אין זה "תשבו כעין תדורו", ומכיוון שכל ימות השנה אין רגילות לאדם שמתנמנם או נרדם מעט בבית הכנסת, לקום וללכת הביתה לישון, לכן אין צורך להעירו ויכול לישון.
ואכן, זוהי סברה פשוטה ויסודית בהלכות סוכה, שהסוכה היא במקום הבית, והיא תחליף לבית. אך הסוכה אינה תחליף לרחוב או לבית הכנסת. ולכן מעודי לא היה ברור לי מדוע מקובל בעולם התורה שאסור להירדם ולנמנם בבית הכנסת (כפי שנוהגים להירדם באמצע הדרשות...). והרי הסוכה מהווה תחליף לתשמישי הבית, ומכיוון שאדם ישן בביתו, עליו לישון בסוכתו. אך כאשר אדם ישן לפעמים מעט בבית הכנסת או באוטובוס, זוהי אינה שינת בית, ואין על שינה זו, לכאורה, דין של "תשבו כעין תדורו", ולכן לא ברורה לי הכרעתו של הגרי"ש זצ"ל ועוד גדולי תורה, שאסור להירדם בבית הכנסת ושצריך להעיר את הנרדם שם, ואשמח לקבל את תגובות תלמידי החכמים שליט"א.
אם נמשיך את קו המחשבה הזה אז יצא לנו הדין שגם סעודה שלישית אין חיוב לאכול בסוכה כיון שהרבה אנשים נוהגים לאכלה בבית הכנסת, וכן שמי שהולך למסעדה או בית מלון פטור מן הסוכה כיון שגם מביתו יוצא כשהולך למסעדה או לבית מלון.
ולכאורה החילוק הוא שמצטער וחולה והולכי דרכים הוא מצב המגדיר את האדם בתור מי שאינו יושב גם בביתו בכה"ג, משא"כ מי שאוכל סעודה שלישית בבית הכנסת ודאי שאכילה זו אינה שונה במהותה מכל אכילה אחרת והוא דבר שבעקרו הוא מתשמישי דירה שאדם עושה בביתו, רק שבדרך מקרה ייתכן שאדם יאכל בבית הכנסת או במסעדה וכדומה. וא"כ הוא הדין לשינה, כיון ששינה היא בעקרון דבר שהוא מדרך דירה שאדם עושה בביתו הדין הוא שאפי' שינת עראי הוא דבר חשוב ונחשב שינה ולכן אפי' שינת עראי אסורה חוץ לסוכה, ומה שעכשיו מקשיב לדרשה והדרך לנמנם בכה"ג אינו משנה את מהות הדבר, והאדם בעצמו ודאי אינו נחשב כסוג של אדם שנמצא במצב שיוצא מביתו (אא"כ הוא חולה מחמת הדרשה...).
צופר הנעמתי כתב:ש. ספראי כתב:כאשר יהודי נרדם בשעת הדרשה בבית הכנסת או באמצע ה"מִשמֶר" של הושענא רבא, פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שצריך להקיצו משנתו (קובץ זמן שמחתנו מהגר"י דרז'י).
ואמנם ראו נא את דברי ה"בכורי יעקב" (סימן תרל"ט סקל"ד וסקל"ז) שכותב שמדברי הר"ן נראה שהנרדם מחוץ לסוכה, אין צורך להקיצו משנתו משום שהוא "מצטער", והסביר ה"בכורי יעקב" שכיון שמצטער, לכן אינו רגיל לקום וללכת לישון במיטתו שבביתו, ולכן אין זה "תשבו כעין תדורו", ומכיוון שכל ימות השנה אין רגילות לאדם שמתנמנם או נרדם מעט בבית הכנסת, לקום וללכת הביתה לישון, לכן אין צורך להעירו ויכול לישון.
ואכן, זוהי סברה פשוטה ויסודית בהלכות סוכה, שהסוכה היא במקום הבית, והיא תחליף לבית. אך הסוכה אינה תחליף לרחוב או לבית הכנסת. ולכן מעודי לא היה ברור לי מדוע מקובל בעולם התורה שאסור להירדם ולנמנם בבית הכנסת (כפי שנוהגים להירדם באמצע הדרשות...). והרי הסוכה מהווה תחליף לתשמישי הבית, ומכיוון שאדם ישן בביתו, עליו לישון בסוכתו. אך כאשר אדם ישן לפעמים מעט בבית הכנסת או באוטובוס, זוהי אינה שינת בית, ואין על שינה זו, לכאורה, דין של "תשבו כעין תדורו", ולכן לא ברורה לי הכרעתו של הגרי"ש זצ"ל ועוד גדולי תורה, שאסור להירדם בבית הכנסת ושצריך להעיר את הנרדם שם, ואשמח לקבל את תגובות תלמידי החכמים שליט"א.
אם נמשיך את קו המחשבה הזה אז יצא לנו הדין שגם סעודה שלישית אין חיוב לאכול בסוכה כיון שהרבה אנשים נוהגים לאכלה בבית הכנסת, וכן שמי שהולך למסעדה או בית מלון פטור מן הסוכה כיון שגם מביתו יוצא כשהולך למסעדה או לבית מלון.
ולכאורה החילוק הוא שמצטער וחולה והולכי דרכים הוא מצב המגדיר את האדם בתור מי שאינו יושב גם בביתו בכה"ג, משא"כ מי שאוכל סעודה שלישית בבית הכנסת ודאי שאכילה זו אינה שונה במהותה מכל אכילה אחרת והוא דבר שבעקרו הוא מתשמישי דירה שאדם עושה בביתו, רק שבדרך מקרה ייתכן שאדם יאכל בבית הכנסת או במסעדה וכדומה. וא"כ הוא הדין לשינה, כיון ששינה היא בעקרון דבר שהוא מדרך דירה שאדם עושה בביתו הדין הוא שאפי' שינת עראי הוא דבר חשוב ונחשב שינה ולכן אפי' שינת עראי אסורה חוץ לסוכה, ומה שעכשיו מקשיב לדרשה והדרך לנמנם בכה"ג אינו משנה את מהות הדבר, והאדם בעצמו ודאי אינו נחשב כסוג של אדם שנמצא במצב שיוצא מביתו (אא"כ הוא חולה מחמת הדרשה...).
ש. ספראי כתב:אכן, בעקרון זה קו המחשבה הנכון, שבסוכה משתמשים כמו בבית, וכאשר היה ברור לכו"ע שאוכלים סעודה שלישית מחוץ לבית, היו פטורים מסוכה באכילה זו. וראה בספרי הקט ויאמר שמואל שכתבתי כעי"ז שלכן הכהנים לא התחייבו בסוכה באכילת שיירי מנחות, כי שיירי מנחות לא אוכלים לעולם בסוכה.
אלא מאי? גם אכילת סעודה שלישית נאכלת בבית בד"כ, וגם ארוחת ערב. וזה שיש אנשים מסוימים/קהילות שאוכלים בביהכנ"ס או במסעדה, עדיין זה אינו מפקיע את הנוהג הנורמטיבי המקובל.
וכפי שהבאתי כנ"ל מהגרח"ק שליט"א, שלא אדם אחד וכו' קובע, אלא מנהג כל העולם.
ואכן, יש לבסס יותר את הדברים. אני עני מסכים. חג שמח.
ש. ספראי כתב:באותו השבוע סיפר לי ידידי הרה"ג רבי אליעזר פרוסמן, שרב קהילה ירושלמית שאל בפניו את הגר"ש אוירבך שליט"א שאשה אחת מקהילתו מפחדת לישון לבדה בדירה ללא בעלה, כי הם מתגוררים באזור חילוני, והורה לו הגר"ש אוירבך שליט"א שיכול לישן בבית, והוכיח את דבריו מדברי הגמרא בסוכה (כו, א) שחולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה ומצטער ומשמשיו חייבים בסוכה, והוא מפני שחייבים כיון שהמצטער יכול להסתדר גם בלעדיהם, אך בלא זה שהיה יכול להסתדר בלעדיהם היו פטורים גם הם. (וראו בספרי החדש "דבר למועד" בענין זה, דעות הקדמונים בענין).
ואכן בספר "כי בא מועד" מביא בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שאדם שאשתו מפחדת לישון בבית לבדה, פטור הבעל לישון בסוכה, ואולם הביא שם שדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שהבעל אינו פטור מלישון בסוכה במקרה כזה, ואם האישה מפחדת- שתישן איתו בסוכה, והגרי"ש אלישיב זצ"ל לא הסכים להקל בעניין כלל וכלל. בספר חשוקי חמד מביא הגר"י זילברשטין שליט"א מקרה חמור יותר, בו האשה נמצאת במצב מסוים, בו היא חוששת שאולי יצטרכו לפנותה לבית החולים, ובעלה אמור לישון בסוכה בחצר, בעוד הם גרים בקומה גבוהה. גם במקרה כזה הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שעליו לישון בסוכה, והחשש של האשה, לפיו אולי ואולי תצטרך לנסוע לבית החולים, אינו חשש ממשי הדוחה את שינת בעלה בסוכה.
הגר"י זילברשטין שליט"א מביא את דבריו של מרן הגרי"ש אלישיב וכותב עליהם כך: "נראה שלכך אין בזה את הפטור של "תשבו כעין תדורו", כי לא מודדים את הדבר באופן פרטי, אלא את הציבור כולו, וכדי לפטור את האדם מלישב בסוכה צריך שיהיה מצב שכל העולם כולו לא היה יושן בסוכה באופן כזה. ואמר לי גיסי הגר"ח קנייבסקי שליט"א: הגע עצמך: אדם זקן שיש לו יארצייט והוא צריך לעבור לפני התיבה בליל יום טוב של סוכות, וסוכתו היא על גג בגובה של חמש קומות, וכל השנה לא היה עולה בשום פנים ואופן ברגליו לגג, כיון שאח"כ לא יהיה לו כח לרדת להתפלל לפני העמוד, אלא היה ישן למטה במקום כלשהו, האם נאמר שגם בסוכות פטור מלעלות לסוכתו, כי "תשבו כעין תדורו"?!, והרי הדעת נותנת שאין לזקן זה פטור של "תשבו כעין תדורו", כי הוא אדם פרטי שקשה לו, והמודד הוא כל העולם כולו, והוא הדין בענייננו".
אפרקסתא דעניא כתב:מדוע אינו יכול לקחת את התינוק לסוכה? כי קר שם מדי? א"כ זה כעין חולה ומשמשיו שפטורים.
מנצפך כתב:נשאלתי כעת (למעשה) ואשמח למענה ומ"מ:
תינוק קטן אשר אמו שוהה מחוץ לעיר ועתידה לחזור אחר חצות הלילה וע"כ נשאר עמו אביו בבית ואינו יכול לרדת לסוכה ולהשאירו ישן לבד בבית, והאב רעב ועייף מאוד, יש לו היתר לסעוד סעודתו וללכת לישון לכה"פ עד אשר תחזור אשתו?
או אם אדם לומד בסוכה, ובנו הקטן (10) רוצה ללכת לישון, הוא נצרך לאור והבן לחושך. מי באמת קודם, מצות חינוך או שהבן יישן בבית כדין מצטער?בני ברקי כתב:אדם שילדיו ישנים בסוכה (מוקדם) והוא רוצה לאכול או ללמוד והוא לא יכול להדליק את האור בסוכה (יעיר את הילדים) האם יש לו היתר לאכול וללמוד מחוץ לסוכה? ואם כן מאיזה דין?
לא זכיתי להבין דבריו, לצערי כי רב.ש. ספראי כתב:והגרמ"מ קארפ כותב שזאת היא חומרא שיש בה קולא, שמצד אחד אנחנו מחמירים על הישן הזה, שלפי האמור- אין צורך להקיצו משנתו, ומאידך אנחנו מקילים ומפריעים לו לנמנם כלבבו...
אף אי נימא הכי, עדיין נמנום כבשעת הדרשה וכיו"ב אינו בבית (כלשהו) דוקא, אלא בכל המתנה משעממת - גם אם תהי' ברחוב (בתנאי שיהא כסא לשבת עליו... ויש שאף לזה אינם צריכים).שש ושמח כתב:מנין שהסוכה אינה תחליף לבית שאינו ביתו העיקרי? הרי גם מה שאדם עושה בבית שאינו ביתו העיקרי כגון מסעדה או ביהכנ"ס נחשב ישיבה ולמה לא יתחייב לעשות כן בסוכה?
מוסג"פ:שש ושמח כתב:אולי אפשר להעלות דברי הסה"ק ויאמר שמואל בענין זה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 7 אורחים