פורום אוצר החכמה

הריני לעלות כאן מה שבזמנו סידרתי מעט ענינים על זמן זה.
ואע"פ שנכתב לפני יותר מעשר שנים, וציינתי אצלי הוספות ותיקונים, מ"מ עצם הענין ודאי שייך.
וכעת איני זוכר אם מסרתי לאוצר החכמה, ועכ"פ יועיל לאלו שאין להם אוצה"ח.

אולי תוכל להעלות את הנ"ל גם בקובץ וורד

ניתן לקבל בוורד בשליחת בקשה לאימל הפרטי שלי, esa@etrog.net.il

כמו כן, העלתי כעת גם את השער לחוברת, מה שלא עלה לפני כן, סליחה על הבלאגן...

בענין הימים הללו, ראה במטה משה (תתפ"ה) שהביא בטעם הדבר שצריך להרבות בסעודה במוצאי יוה"כ, לפי 'שנכנסים ימי שמחה'.

הנה מאמר שכתבתי באנגלית בענין זה לפני כמה שנים...

http://rchaimqoton.blogspot.co.il/2006/ ... uccos.html

חוברת מומלצת ביותר! יישר כח

השמעתי הערב מהרב שמואל אליעזר שטרן בבר מצווה, שהחת"ס כתב בימים אלו שירים שנדפסו בספר שירת משה כי מרוב קדושת הימים היה קשה לו ללמוד, וחיפש דרך להביע את רגשות הקודש אני משתדל לדייק ככל האפשר

צ"ל כמובן שמעתי הערב

ערב שבת פרשת האזינו - בין עשור לאסיף תש"פ
מצמיחה לשמחה
ולקחתם לכם ביום הראשון - ראשון לחשבון עונות
במדרש תנחומא פרשת אמור "כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון - ראשון לחשבון עונות" הטעם כתב הטור בהלכות ראש השנה "במוצאי יום הכיפורים עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא יום טוב ראשון - ראשון לחשבון עונות" (או"ח תקפא).
אכן יש לעיין הרי יש עוד שנים כמו בשנה זו את יום השבת באמצע וביום הזה אין טרדת ארבעת המינים וסוכה?
אלא שאמרו חז"ל שהיצר הרע כל כוחו בדמיונות המחודשים שנותן בלבו של האדם: "אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: רק רע כל היום. ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, שנאמר: אלהים לא יעזבנו בידו" (קידושין דף ל עמוד ב).
כי הדמיונות הישנים כבר פג טעמם ועניינם, לכן צריך חידושי יצר ויצירה, בטעמים וביצירות חדשות דל דמיונות שרק בגללן יש לו כח ליצור יצרים. אבל כאשר המח והלב וכל העולם שלנו מלא בדמיונות חיוביים וחדשים של מצוות, בתחושות של שמחה וצמיחה, של הצבע הירוק והחי של ארבעת המינים הרעננים והשמחה שבהם. בדמיונות של חידוש טעמי החיים ובעיסוק השמח בבנייתה של הסוכה ודירת העראי שאנו יוצאים מהקבע ומהקבעון, מהנוקשות הסוגרת עלינו בעולם הישן שלפני יום הכיפורים שמלחיץ ומפתה כאחד. בימים אלו כשהלב שלנו מלא בשמחה ובדמיון טוב בצבע הירוק הרענן אין מקום שיחול עליו הדמיון השחור של המוות והדמיון האדום של החטא והרוע. השאיפה עושה אותנו מלאי דמיונות חיוביים ומרגשים ולכן אין בימים הללו "עוונות" של מזיד ורוע.
גם ביום השבת עדיין כולנו ספוגי טוהר לבן מיום הכיפורים ומלאי ציפייה לימים ירוקים שיבואו עלינו.
אכן מצאתי שהאור הלבן של הימים הללו מגן עלינו. כך אמר המגיד לבית יוסף בספר מגיד מישרים "וביומי דבין יום הכפורים לסוכות יהב קב"ה לישראל מצות ד' מינים ומצות סוכה דיתעסקו בו כי היכי דיזכו בהו ובתוך יומין דבין יה"כ לסוכות לא מתחשבי חוביא דחבין בהו משום דזוהר לבינוניתא [שזוהר הלבנונית] דאתגלי ביה אכתי מתנוצץ עד יומ' קמא דחג' והיינו דאמור רבנן ראשון לחשבון עונות למימרא דמיום הכפורי' עד ההוא יומא לא מתחשבי עונות" (פרשת אמור).
אבל ביום הראשון של חג האסיף, כאשר כבר התממשה ציפייתנו והגענו אל היעד הנכסף אחרי לילה ראשון של ישיבה בסוכה ואחרי שבידינו הענפים הרעננים והשמחים הללו, תמה לה ההכנה למצווה והדמיון והשאיפה כבר הפכו לדבר מוחשי מיד יש לנו צורך נפשי יצירתי ויצרי לדמיון שימלא לנו את המח והלב. כי המח הלב שבאדם מבקשים ריגושים כך פועל האדם כשהוא אינו פעיל בהכנה ובעשיה אלא בשעה שהוא מעבד את עצמו את הדעת ואת המחשבות. לכן ביום הראשון שאחרי ההכנות אחרי שיש כבר מרגוע וניחותא שוב עולה החשבון ושוב צפות להן אותן מחשבות של שווא. שוב עולה ובא אותו חשבון עוונות שמתחיל ליצור מחשבות חדשות של יצר ויצירה אחרת. אבל עכשיו בדווקא מהכח של המצוה החדשה בעצמה יבא לנו החיבור המחודש לשאיפות שלנו.
הדברים מתבארים בדברי השל"ה "ארבעה ימים שבין יום הכפורים לסוכות, בהן עוסקין בני ישראל במצות סוכה וארבעה מינים. ומעשים האלה מביאים את האדם לידי זכירה, שיזכור בדביקותו בהשם יתברך ולדבקה בו. על כן אלו הימים הם כמו יום טוב, מאחר שהעסקים הקדושים מביאים לידי זכירה הנזכר לעיל, לשמוח בשמחה הרוחנית לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב. וכמו שכתב במדרש תנחומא (אמור כ"ב) שהביא הטור ריש הלכות ראש השנה (סימן תקפ"א) שאמר, במוצאי יום הכפורים עוסקין במצות סוכה ולולב ואין עושין עוונות, לכך קוראין יום טוב ראשון - ראשון לחשבון עוונות. עוד אמרו (ספר המנהגים למהרא"ק) טעם, לפי שבאלו הימים נשלם בנין בית המקדש של שלמה, על כן הם יום טוב. וראוי לשמוח בהם להתדבק בו יתברך לעבדו בשמחה ובטוב לבב (מסכת סוכה פרק נר מצוה).
כאן המקום להתבונן בדבריו של הרמב"ם בספר מורה הנבוכים (חלק ג פרק מג) "הימים הטובים הם כלם לשמחה ולקבוצים שיש להם הנאה שבני אדם צריכים אליהם ברוב, ויש מהם תועלת ג"כ בענין האהבה שצריך שתהיה בין בני אדם בקבוצים המדיניים... ואמנם סכות אשר הכונה בו הששון והשמחה הוא שבעת ימים מפני שיתפרסם הענין, והיותו בזה הפרק הנה בארה התורה סבתו, באספך מן השדה, ר"ל עת המנוחה והפנאי מן העסקים ההכרחיים... ועוד שישיבת הסוכה בעת ההיא אפשר לסבלה, אין חום גדול ולא מטר מצער. ושני המועדים האלה, רוצה לומר, סוכות, ופסח, מלמדים דעות ומדות, אמנם הדעת בפסח, הזכרת אותות מצרים והתמדתם לדורות, אמנם הדעת בסוכות, להתמיד זכר אותות המדבר לדורות, אמנם המדות הוא שיהיה האדם זוכר ימי הרעה בימי הטובה, בעבור שירבה להודות להשם ושילמוד מדת ענוה ושפלות, יאכל מצה ומרור בפסח לזכור מה שאירע לנו, וכן יצא מן הבתים לשכון בסכות כמו שיעשו השרויים בצער שוכני המדברות, לזכור שכן היה עניננו בתחלה, כי בסכות הושבתי את בני ישראל וגו', ונעתקנו [פירוש ועברנו] מן הענין ההוא לשכון בבתים המצוירים במקום הטוב שבארץ והשמן שבה בחסד השם וביעדיו לאבותינו, בעבור שהיו אנשים שלמים בדעותם ומדותם, ר"ל אברהם יצחק ויעקב, שזה ג"כ הוא ממה שהתורה תלויה עליו, ר"ל שכל טוב שהטיב השם לנו וייטיב, אמנם הוא בזכות אברהם יצחק ויעקב אבותינו, מפני ששמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, אבל צאתנו מסכות למועד שני ר"ל שמיני חג העצרת, הוא להשלים בו מן השמחות מה שאי אפשר לעשותו בסכות אלא בבתים הרחבים ובבנינים... והנראה לי בארבעת מינים שבלולב, שהם שמחה בצאתם מן המדבר אשר היה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות, אל מקום האילנות נותני פרי והנהרות, ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות האדמה, והטוב שבריחו, והיפה שבעלין, והטוב שבעשבים ג"כ, ר"ל ערבי נחל, ואלו הארבעה מינין הם אשר קבצו שלשת הדברים האלה, האחד מהם, רוב מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא והיה כל אדם יכול למצאם, והענין השני, טוב מראה ורעננותם ויש מהם טובים בריחם והם אתרוג והדס, אבל לולב וערבה אין להם ריח לא טוב ולא רע, והענין השלישי, עמדם על לחותם ורעננותם בשבעה ימים, מה שאי אפשר זה באפרסקים ורמונים ובאספרגל ובאגס וכיוצא בהן".

אם לא הובא לעיל,
עי' בעלי התוס' עה"ת פ' בהעלותך, על "חמשה ימים שבין יום הכפורים לסוכות ויום סוכות בכלל שהם ימי שמחה לישראל על שנתכפרו עונותיהם".

זכורני שהגר"א מדבר היכן שהוא על נשגבות הימים, האם מישהו יודע את מקומו?

ואגב, הגר"י דיוויד שליט"א מרבה לדבר ע"כ בסוכות.

החת"ס מאריך כ"פ בעניין קדושת ד' ימים אלו שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וכפרת יוה"כ נמשכת בהן וכו'.

[וידוע דהוא עצמו היה שרוי [בימי צעירתו] בדביקות עילאה בימים אלו עד שלא היה יכול לצמצם מוחו ללמוד וחיבר שירים לסוכות ושמח"ת וכו'].

דברים מבהילים בנוראות נשגבות ארבעה ימים אלו
כתב הרמ''ק באור יקר על תקוני זוהר (כרך א, עמ' יד)

גל של אגוזים כתב:החת"ס מאריך כ"פ בעניין קדושת ד' ימים אלו שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וכפרת יוה"כ נמשכת בהן וכו'.

[וידוע דהוא עצמו היה שרוי [בימי צעירתו] בדביקות עילאה בימים אלו עד שלא היה יכול לצמצם מוחו ללמוד וחיבר שירים לסוכות ושמח"ת וכו'].

כמדומני שאמרו שבימי זקנותו הוסיף והלך, עד שגם שירים לא היה יכול לחבר, אלא דומיה תהילה.

על השייכות בין יו"כ לסוכות, וכ"כ ביאור על הכינוי לימים אלו "גאטס נאמען", שם השם, נמצא בספר ברכת יעבץ, חלק ד', מעמוד פד והלאה

מקדש מלך כתב:

גל של אגוזים כתב:החת"ס מאריך כ"פ בעניין קדושת ד' ימים אלו שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וכפרת יוה"כ נמשכת בהן וכו'.

[וידוע דהוא עצמו היה שרוי [בימי צעירתו] בדביקות עילאה בימים אלו עד שלא היה יכול לצמצם מוחו ללמוד וחיבר שירים לסוכות ושמח"ת וכו'].

כמדומני שאמרו שבימי זקנותו הוסיף והלך, עד שגם שירים לא היה יכול לחבר, אלא דומיה תהילה.

כמדומני שאין זה נכון וכמו שאמר על עצמו שכיון שטרוד בעול הרבנות והישיבה ממילא בע"כ אינו בדביקות כ"כ, וכן יש להוכיח מתשובותיו שנכתבו בימים אלו בשנים אחרונות.