בחינת הגלות שבסוכה - דברי ספר המנהיג

[גאולה בקרוב]

בס"ד

כמובן, אשמח לכל הערה או הוספה.

בחינת הגלות שבסוכה

ספר המנהיג (הלכות סוכה עמוד תג):
"ובהושענא רבה תכלית הכפרה, בשכבר התעננו מערב ר"ה עד יום הכיפורים ונמחלו העונות והזדונות והפשעים, ועל חייבי מיתות שוגגין הם גולין מהבתים לסוכות שהן דירת עראי, ועל זה נתכפר לנו הגלות:.

מבואר:
א. סוכה בחינה של גלות!! [וא"ש הלשון בחז"ל "צא מדירת קבע וכו', שבעינן לצאת מהבית, וכן להלכה ביתו של כל ימות השנה פסול, מדאוריתא או מדרבנן, ואכמ"ל]
ב. בכל חייבי מיתות שוגגין יש ענין כפרה ע"י גלות, ולא רק רוצח בשוגג!
ג. לפי זה מובן גם מדוע חג סוכות אחרי ר"ה ויוכ"פ, וכשאלת הטור מדוע לא נקבע חג סוכות בימי הקיץ, לאחר חג פסח בו יצאנו ממצרים.
ד. בגלל שענין הגלות הוא גם שיהיה ליבו נכנע (רמב"ם הל' תשובה) אין די ב"שינוי מקום" אלא בעינן גם דירת עראי בשביל הכפרה.

[יתר10]

בנוגע לסוכה = גלות, כן הנוסח ביה"ר הנדפס בסידורים (מי חברו?) "ובזכות צאתי מביתי החוצה יחשב כאילו הרחקתי נדוד" וציין בפרי צדיק שמקורו בפסיקתא וז"ל הפסיקתא:
למה אנו עושים סוכה אחך יום הכפורים,לומר לך שכן את מוצא בראש השנה יושב הקב"ה בדין על באי העולם וביום הכפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינם של ישראל לגלות, ועל ידי כן עושים סוכה וגולין מבתיהם לסוכה, והקב"ה מעלה עליהם כאלו גלו לבבל, שנאמר חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך

[גילוי]

לפי זה מובן גם מדוע חג סוכות אחרי ר"ה ויוכ"פ, וכשאלת הטור מדוע לא נקבע חג סוכות בימי הקיץ, לאחר חג פסח בו יצאנו ממצרים.

כמד' שכן תירץ במהרי"ל מנהגים

[גאולה בקרוב]

ומסתמא גם הוא מקורו מהפסיקתא שהובאה לעיל:

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות סוכות:
[ב] דרש מהר"י סג"ל לכך צוה הקדוש ברוך הוא לעשות סוכות בתשרי ולא בניסן, אף על גב דכתיב כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מג), משום דאם עושים בניסן לא הוי היכר המצוה כ"כ דמאן דרואה יושב אז בסוכה יאמר עריבת סוכה עליו דימות החמה נכנסים. אבל בתשרי נכנסים ימות הגשמים וכולן נכנסין לבתיהן וישראל הם קובעים דירתם בסוכה ודאי לעשות רצון אביהם שבשמים.
ע"ט צוה מצות סוכה סמוך לי"כ שצריך להיות נע ונד מביתו לסוכה ודומה לגלות שהוא מכפר נמי עונות.
ע"ט משל לשנים שעמדו בדין ויוצאים הנוצח שמח ביותר והנצוח יוצא בפחי נפש, כך ישראל ואומות עמדו לדין ואין ידוע מי נצח, צוה הקדוש ברוך הוא לישראל לשמוח במצות סוכה ולולב להראות לכל שהם נצחו. והארבעה מיני לולב נוטלין בחג משום דאותם מינין צריכין מים ביותר מכל שאר מינין וסוכות חג הוא שדנין על המים.

[גילוי]

ובאמת הדבר תמוה ביותר שבבזמן "שמחתינו" אנו כביכול "בגלות"

[רחמים]

היא הנותנת !
הרי אי אפשר להגיע לשמחה אמיתית אלא ע''י ביטול הגשמיות כלומר ביטול הערך שלה כמטרה
והוא אחד הטעמים לקריאת קהלת בחג - כיון שבו נאמר שהכל הבל - וכאשר האדם בגלות הוא מרגיש את זה ביותר.

[צh33]

הגלות דבעל תשובה היינו כיון שאין לו מקום אלא הקב"ה יאספהו בבחינת והוי' יאספני וזהו ענין הסוכה והוא שמחה גדולה. וזה פשר דברי המנהיג. פשוט.

[יתר10]

הדברים אמת, אבל שספר המנהיג כיון לשפת אמת'דיגע דיבורים בעיני זה לא פשוט בכלל

[עושה חדשות]

הריני מעתיק את לש' המנהיג מתחילתו, מפני חידושים נוספים שיש בדבריו. (ועיקר דבריו הובא גם באורחות חיים חלק א סדר תפלות הפסח ושאר המועדות אות טז).

מנהג צרפת ופרובינצ' ואלמנייא זולתי בארץ ספרד לומ' בהושענ' רבה מזמורים שלשבת, וקדושה רבה במוסף כשאר ימים טובי'. ויראה לי הטעם אף על פי שלא נקרא יום השביעי שלחג שבתון מ"מ הוא תכלית החג ותכלית ההקפה, ותשלומי הפרים שבעי' כנגד ע' אומות, כדאמ' בירושל', שבכל יום היו מקיפי' את העיר פעם אחת, שנ' ויהי ביום השביעי ויסובו את העיר שבע פעמי' ותפול החומה תחתיה, וכן להפיל חומת אדום, ובזמן הבית בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם ובשביעי ז' פעמ', ועל כן נהגו כל ישראל להקיף את התיבה שהתורה עליה. ועוד כי בהושענ' רבה מקויימת חתימת ג' הספרי' הפתוחי' לפני הקדוש ברוך הוא ונחתמי' ביום הכיפורי', ובהושענ' רבה תכלית הכפרה בשכבר התענינו מערב ר"ה עד יום הכיפורי' ונמחלו העונות והזדונות והפשעי' ועל חייבי מיתות שוגגין הם גולין מהבתים לסוכות שהן דירת עראי, ועל זה נתכפר לנו הגלות. והלולב שמנענעי' להודיע כי נצחנו את כל המתקוממי' עלינו, כדאמ' בירושל' ובפסיקתא, ובהדין נצוחייא דנצחין בקרבא ונקטין לולבייא בידיהון, פי' כדרך המלכי' המנצחי' ותופשי' העיירות ולוקחין הרומח ואות המלכות תלוי בו ועולין על ראש המגדל ומוליכה ומביאה לכל רוח להודיע כי המלך נצח את הכל. על כן טוב לומ' בו מזמורי' שלשבת וקדושה רבה כשאר ימי' טובי'. אב"ן הירח"י. וכן נהגו בצרפת להדליק את הנר בהושענ' רבה כבליל הכפורי' והטעם מפורש למעלה במקומו.

[נוטר הכרמים]

איתא בפסיקתא דרב כהנא:

באספך מגרנך ומיקבך (דברים טז: יג). א"ר אלעזר בר מריום למה עושים אנו סוכה אחר יום הכיפורים, לומר לך שכן את מוצא בראש השנה יושב הקדוש ברוך הוא בדין על באי העולם וביום הכיפורים הוא חותם את הדין, שמא יצא דינם של ישראל לגלות, ועל ידי כן הן עושין סוכה וגולין מבתיהם לסוכה והקב"ה מעלה עליהם כאילו גלו לבבל, שנא' חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל ושם תנצלי שם יגאלך ד' מכף אויביך (מיכה ד: י).

[והובא בילקוט שמעוני רמז תרנג].

בכתבי רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק חג הסוכות אות יח):

מקור הנוסח הוא מפסיקתא דאיתא בפסיקתא (דרב כהנא נספחים ב) מצות סוכה אחר יום הכפורים אחר שנמחלו העוונות אולי נתחייבו גלות תהיה מצות סוכה כגלות בבל דכתיב (מיכה ד י) ובאת עד בבל שם תנצלו ומשם יגאלך ה' מכף כל אויביך. ולהבין מה שמזכיר דייקא גלות בבל הלא אנחנו משועבדים בכל הארבע מלכויות.
אכן גלות בבל מרמז שכל ענין הגלות הם רק לטובת ולישועת ישראל כמו שהיה בגלות בבל התחלת יגדיל תורה ויאדיר ויותר זכו ישראל בבבל ממה שזכו בארץ כי שמעתי מאדמו"ר הקדוש זצללה"ה שבעת שגלו לבבל כולם הלכו במר נפש ויחזקאל הלך בשמחה רבה. היינו מפני שיחזקאל הרגיש אור הקדושה אשר יזריח הקדוש ברוך הוא לישראל בבבל יותר מבהיותם יושבים על אדמתם. וכן היה שנתגלה ליחזקאל מה שלא נתגלה לשום נביא וחוזה כדאיתא בזוה"ק (ח"ב ב' ב) כד נחתו לבבל אתפתחו שמיא ושראת רוח קדישא על יחזקאל וחמא מה דחמא ואמר לון לישראל הא מאריכון הכא וכל חילי שמיא ורתיכא דאתי למידר ביניכון וכו' כיון דחמו ישראל כך חדו וכו' ולא חיישו על גלותיהון כלל דהא ידעו דקודשא בריך הוא לא שביק לון ותמן שכינתא עמהון.
ושם בבבל התחיל התפשטות הדברי תורה שבעל פה ואמרו חז"ל (שיר השירים רבה ד, יב) הרבה צדיקים העמדתי בחורבנה יותר מישובה והרבה גזירות גזרתי עלי וקיימתים יותר ממה שגזרת עלי. והכל היה מאנשי כנסת הגדולה שהיו בבבל. כי כל הגזירות והסייגים שלא נאמר מי עשאם כולם הם מאנשי כנסת הגדולה שתיקנו לישראל לצורך קדושת ישראל ביתר שאת ויתר עוז. ומצינו במשנה שמעון הצדיק היה משיירי אנשי כנסת הגדולה ואמר והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה שמסרו נפשם להעמיד תלמידים הרבה להרביץ תורה בישראל ומצינו בימי אחשורוש שהיו בגלות וקיבלו עליהם התורה שבעל פה מרצונם מצד אהבת הקדוש ברוך הוא כי כפיית ההר בסיני היה על תורה שבעל פה שלא רצו לקבל מרצונם כי צריכה יגיעה ולמאס תענוג עולם הזה. ואמנם בגלות קיבלו עליהם התורה שבעל פה באהבה ובשמחה. ומצינו אחר כך שכל התורה שבעל פה נתגלה להם בגלות בבל ורב יהודה אסר לגמרי לצאת מבבל לארץ ישראל...
וכמו כן מצות סוכה תיכף אחר יום הכפורים שנמחלו העוונות לישראל נעשים בריה חדשה להתקרב להקב"ה מרמז לנו שהגלות הוא להרבות קדושתינו ותיכף אנחנו נכנסים למצוה ולקדושה וסוכה גם כן מגנת עלינו כי היא הפריסת סוכת שלום ואנחנו יושבים בסתר עליון ומצלת אותנו שלא יוכלו האורבים לגשת אלינו.

והנה בעצם הדבר שהדמיון הוא דווקא לגלות בבל, הקדימו אחד מגורי האר"י בספר שפתי כהן עה"ת פר' אמור, וז"ל,

ואמר כאילו גלו לבבל ולא לשאר ארצות לפי שנאמר לא יוסיף להגלותך, ולמצרים אמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ועל בבל נאמר בבלה יבואו ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם, ואין לומר שזה נאמר על גלות בבל שאחר חורבן בית ראשון שהרי רב יהודה בגמרא דמסכת ברכות (כד ב) אמר כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו. וזה לשון הגמרא פרק מי שמתו רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם נאום ה', והרי רבי אבא ורב יהודה הם מאמוראים שהם אחר חורבן בית שני כמה שנים שהחורבן היה בימי רבן יוחנן בן זכאי אם כן ודאי שהבינו שזה נאמר על זמן של זה הגלות, ולזה עזרא לא העלה כולם מבבל כדי להתם בגלות בבל.
עוד יש לומר שאמר על גלות בבל שאמר רבי אלעזר כאילו גלו לבבל לפי שאמר בגמרא (פסחים פז ב) הוליכם לבית אמם, ופירוש לבית אמם לפי שהיה אברהם מעבר הנהר, והיה לו לומר לבית אביהם, אלא לפי שאברהם נשתנה שמו ואמר לו הקדוש ברוך הוא לך לך מארצך לזה לא נקרא על שמו אלא על שם אמם. עוד טעם אחר לפי ששם מיני תמרים ומיני מתיקה ומתוק מרגיל לשון לתורה. עוד אמר כאילו גלו לבבל לפי שימי הסוכה שבעה וימות גלות בבל שבעים שנה, יום לעשר שנים.

ומה מאוד מתוק לפי"ז לשון ההושענות: כהושעת קהלות בבלה שלחת רחום למענם שלחת, שהרי מקור הדברים הוא בגמ' מגילה (כט, א): תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו שכינה עמהן. גלו למצרים שכינה עמהן, שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו', גלו לבבל שכינה עמהן, שנאמר למענכם שלחתי בבלה. הרי ש'שכינה עמהן' נאמר גם על גלות מצרים ולא רק על גלות בבל, ומ"מ נקט גלות בבל דייקא.

יעויין בירושלמי סוכה פ"ד ה"ג מקורות לאמירת 'אני והו הושיעה נא': דרש ר' זיכיי כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה. ושכינתי בשדה. והיינו האי קרא דמיכה הנ"ל.

[לארץ ולדרים]

וממילא מובן שבחו"ל שממילא בגלות, פחות מדקדקים לישון בסוכה.

[מן הדרום]

הגר"ש גנצפריד [פני שלמה מסכת סוכה דף כז עמוד א] עמד על הסתירה לכאורה בין גלות לבין כלים נאים וכו' כדלקמן- ואולי לדברי ר' צדוק הנ"ל, יש לתרץ שההדגשה בסוכה היא שהגלות אינה עונש ללא תכלית ולכן יש כלים נאים וכו'
ובס' א' (אינני זוכר שמו) ראיתי שכתב המשך המשנה (דף כ"ח ע"ב) כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות וכו'. והיינו כי בלאו בבא הקודמת דעושה סוכתו קבע וביתו ארעי לא היה מקום לשאול ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות, כי הייתי אומר דטעם מצות סוכה היא משום גלות. וא"כ כשירדו גשמים לא יפנה כלל מן הסוכה, ואדרבה אז המצוה יותר חשובה. אבל מאחר דקתני שעושה סוכתו קבע וביתו ארעי, והיינו כמו דקתני בברייתא כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה וכו', ולפי"ז בע"כ אין הטעם משום גלות. ומעתה יש לשאול ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות.
והנה לפי המדרש הנ"ל דהטעם הוא משום גלות, באמת יש לשאול אמאי אם יש לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה, ואם ירדו גשמים אמאי מותר לפנות.

[אליהו חיים]

הגר"ש גנצפריד [פני שלמה מסכת סוכה דף כז עמוד א] עמד על הסתירה לכאורה בין גלות לבין כלים נאים וכו' כדלקמן- ואולי לדברי ר' צדוק הנ"ל, יש לתרץ שההדגשה בסוכה היא שהגלות אינה עונש ללא תכלית ולכן יש כלים נאים וכו'
ובס' א' (אינני זוכר שמו) ראיתי שכתב המשך המשנה (דף כ"ח ע"ב) כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות וכו'. והיינו כי בלאו בבא הקודמת דעושה סוכתו קבע וביתו ארעי לא היה מקום לשאול ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות, כי הייתי אומר דטעם מצות סוכה היא משום גלות. וא"כ כשירדו גשמים לא יפנה כלל מן הסוכה, ואדרבה אז המצוה יותר חשובה. אבל מאחר דקתני שעושה סוכתו קבע וביתו ארעי, והיינו כמו דקתני בברייתא כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה וכו', ולפי"ז בע"כ אין הטעם משום גלות. ומעתה יש לשאול ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות.
והנה לפי המדרש הנ"ל דהטעם הוא משום גלות, באמת יש לשאול אמאי אם יש לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה, ואם ירדו גשמים אמאי מותר לפנות.

אולי יש להציע צד לפרש לאידך גיסא, דאלו לא היה מטעם גלות, אף בקצת גשמים היה ראוי לפטור מן הסוכה, אלא דוקא לא קבעו חז"ל בשיעור כל שהוא ולא התירו אלא משתסרח המקפה [ובפרט להראשונים דאף אם אין מקפה לפניו תמיד משערים כאילו היה לפניו מקפה] כדי שיהא ניכר דהוי גלות לסוכה, ומחמת כן על סמך זה אפשר להכניס כלים נאים לעשותו קבוע כביתו, דעדיין מתקיים טעם של גלות בזה ע"י שאם יהא גשם או מקצת צער ישהה עד שהגשם מתחזק וכיו"ב בשאר צער.
ולפי זה גם מבואר סדר המשנה וכעין ספר הנ"ל, דכיון דעושה סוכתו קבע וביתו ארעי 'יודע' התנא דע"כ מתקיים שם גלות בזה ששוהה גם במקצת צער בסוכה, ולכן מקשה המשנה בסמוך לו מאימתי מותר לפנות דהיינו מה השיעור לידע שהגיע צער גדול שיכול לצאת ממנו, משתסרח המקפה [ואולי לשון המשנה מדוקדק יותר מפירוש הקודם דהרי נידון המשנה הוא לענין השיעור של גשמים ואין הנידון אם יוצא בירידת גשמים או לא].
ולפי זה 'מאוזן' גדר ישיבת הסוכה, מצד אחד לעשות צורת דירתו קבע ולפאר הסוכה בכלים נאים כפי הראוי, ומצד שני לנהוג מנהג גלות ולגור שם אף כשלא נוח כגון בירידת גשמים עד שיעור הנ"ל וכיו"ב במקצת צער אחר.

[נוטר הכרמים]

ר' אליהו חיים, בפרי מגדים סי' תרמ יש כיוון כזה, שאפשרו קצת מצטער בגלל ה'גלות'.

[אליהו חיים]

ר' אליהו חיים, בפרי מגדים סי' תרמ יש כיוון כזה, שאפשרו קצת מצטער בגלל ה'גלות'.

ייש"כ גדול, והוא במשבצות שם סק"ח, ציינתי כדי שאחרים גם יכולים ליהנות מהמציאה רבתא.

[נוטר הכרמים]

ומידידי הרב הגאון רבי יהושע כהן שליט"א שמעתי מהלך נפלא לבאר ההדגשה של גלות בבל כאן, ובהקדם כמה מילי.

ראשית, בדברי הפסוק במיכה שמביא המדרש מבואר שכל הגאולה וההצלה תהיה דווקא ע"י הירידה לגולת בבל, "ובאת עד בבל ושם תנצלי שם יגאלך ד' מכף אויביך", ואמנם כן מפורש במדרש תנחומא (פרשת נח סי' ג) מכח דברי הפסוק הלז, "ללמדך שמשם מתחלת הגאולה משם עולין לירושלים שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובדיה א) אותה שעה והיתה לה' המלוכה. וטעמא רבא בעי.

ושנית, מודגש שזה דומה ללידה "חולי וגוחי בת ציון כיולדה". וצ"ב.

ואשר נראה בס"ד בהקדם דברי הגמ' בערכין (לב, ב):

דכתיב ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד, אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא, אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע... ואידך, דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה.

ופירש"י:

לעולם כי לא עשו אסוכות קאי ולאו סוכות ממש אלא דבעא עזרא רחמי איצרא דעבודה זרה ואימסר בידיה כדאמר בסנהדרין (דף סד). ואגין זכותא - דעזרא עלייהו. כי סוכה - כי לא עשו דבר זה בימות יהושע כן והיינו דקפיד קרא לאדכורי יהושע טפי מהאחרים וקא מדכר ליה בלשון גנאי.

והעולה מדברי הגמ' שהזכות של ביטול ע"ז מישך שייכא לזכותא דחג הסוכות, וכבר נאמרו כמה דרכים בזה, וראה מה שהאריך בזה בדברים נפלאים בהקדמת ספר שו"ת עונג יום טוב.

נראה לבאר הענין שדווקא בעלותם מבבל בימי עזרא נתעוררו לבטל יצרא דע"ז, ובהקדם יסודו של רבינו הנצי"ב בענין יצרא דע"ז שהיה כוחו גדול ועצום דווקא בארץ ישראל, וז"ל בשו"ת משיב דבר (סי' מד):

ודבר זה למדנו מדברי יהושע לישראל (בס' יהושע כד), אחרי אשר הציע לפניהם עבודת ה' ועבודת אלהי האמורי וגם הזהיר את העם ואמר לא תוכלו לעבוד את ה' כי אלהים קדושים הוא וגו' והמה ענו כשורה לא כי את ה' נעבוד, והוסיף יהושע לאמר עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם את ה' לעבוד אותו ויאמרו עדים, הוסיף עוד ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם והטו את לבבכם אל ה' אלהי ישראל ויאמרו העם אל יהושע את ה' אלהינו נעבוד ובקולו נשמע, ולא נתבאר מה זה הוסיף יהושע באחרונה להזהיר ומה ענו אותו העם, אלא הענין שידע יהושע יצרא דע"ז ישלוט באה"ק וכדאיתא במדרש שה"ש עה"פ רחצתי את רגלי איככה אטנפם, שאמרו ישראל בדורו של עזרא שאינם רוצים לשוב לאה"ק משום שרחצתי את רגלי מיצרא דע"ז איככה אטנפם, שאותו מקום משיאנו לע"ז, ע"כ הזהיר יהושע אותם שלא תהיו בטוחים על רצונכם היום לעבוד את ה', ע"כ אם באמת אתם מקבלים עליכם שלא לעבוד ע"ז, בע"כ תסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם, היינו אפי' מה שהכנענים עובדים ע"ז בקרבכם, תסירו בע"כ, כדי שלא תהיו נמשכים אחריהם, וגם הטו את לבבכם אל ה', פי' שלא תסמכו אשר גם מבלי משים לב אל ה' לא תגיעו לידי ע"ז, אלא תטו את לבבכם אל ה', לשוות את ה' נגד לבבכם תמיד, זאת היה אזהרת יהושע אשר ידע בנבואה יצרא דע"ז באה"ק.

ובדרך זו ביאר כמה מקראות וכתובים, בפרשת מסעי (לג, נה): וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם.

ובהעמק דבר, היינו עין הדעת, דטבע ארץ ישראל מפתה לע"ז כמבואר במדרש שיר השירים על הפסוק רחצתי את רגלי איככה אטנפם, שאותו מקום משיאני לע"ז.

ובהרחב דבר: והסיבה לזה דכל שהמקום קדוש ביותר, התגברות הטומאה אשר זה כנגד זה עשה האלהים שמה ביותר, ומשום הכי בירושלים שעבודת הקודש בגבורה, איתא במדרש שלא היה עבודה זרה שלא נעבד בירושלים שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון.

ובפרשת וילך (לא, טז): וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה אַחֲרֵ֣י אֱלֹהֵ֣י נֵֽכַר־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא־ שָׁ֙מָּה֙ בְּקִרְבּ֔וֹ.

ובהעמק דבר: ודייק המקרא עוד שמה. דגם ישיבת ארץ ישראל גרם לזה, כדאיתא במדרש שה"ש עה"פ רחצתי את רגלי איככה אטנפם, שאמרה כנסת ישראל שאותו המקום משיאני לע"ז על כן נכשלו... והמקום גורם.

ולפי דברי הנצי"ב יהיה הביאור במה שאמרו בגמ' בערכין שם: והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע, בשלמא משה לא בעא רחמי, דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי, דהמכוון הוא שמחמת קדושת ארץ ישראל היצר גדול, וכנגד זה – זה לעומת זה גדול הזכות של המקום לביטול היצר הזה, וגם יותר מתאים לבקש על הביטול כיון שכבר לא יכלו להתגבר עליו.

ומעתה נראה שזו היתה הלידה של גלות בבל שנפטרו מהאש הגדולה של יצרא דע"ז, והרי מחמת עבודה זרה גלו לבבל, ולכן כאשר עלו מבבל נתעוררו מיד לביטול היצר הזה. ע"כ שמעתי מהגאון הנ"ל.


ואם נרצה לקיים את כלל הדברים עד כה יחדיו, היינו מה שנתבאר בדברי השפתי כהן ורבי צדוק הכהן שהמעליותא דבבל היינו כח התורה שנתרבה ונתעצם שם, עם תוספת הדברים בענין ביטול עבודה זרה, וגם נשאר לנו לבאר השייכות בין ביטול ע"ז למצות סוכה.

מה נאוו דבריו של רבינו יהונתן בספר יערות דבש (חלק א דרוש ו), וז"ל בתו"ד,

ולהיות כי מאוד הרחיקו חז"ל להתרחק מן מינות, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, כי כל העוסק בו פוגם בגוף ונפש, והמהרהר בו חטא בנפשו, ולכך המשלח שעיר יטמא בגדיו עד ערב [ויקרא טז, כו], כי כל הנוגע בו יטמא, ולהיות כי גלות בבל היה בעבור עבודה זרה, ולכך הבבליים היו תולשים בשערו של משלח השעיר ואמרו מהר וצא [יומא סו א], כי ידעו כמה חובה שנתגלגל בעבור זה שעיר שהוא יצרא דעכו"ם, ולכך היו עשר סוכות, כי עשר קדושות הן ולעומתן עשר טומאות, ועבודה זרה תכלית הטומאה, ולכך היו מירושלים עד צוק עשר מילין וסוכות, והיה על כל מדרגה סוכה, שהיא תורה שהיא מגינה מפני מינות כמ"ש לעיל, ותורה היא הסוכה, ולכך היו עשר סוכות, כי היה למול עשרה מדרגות עשרה סוכות של תורה להגן, ולכך אומרים לו הרי מים ומזון שהיא התורה, כדכתיב (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

ולכך אמרו כי ישבו ישראל בסוכות בימי עזרא, דהיינו דבטלו יצר הרע דעבודה זרה, ואמרו הדבר בסוכה, כי סוכה מורה על תורה, והוא המבטל יצר הרע דעבודה זרה, ולכך בימי עזרא וסייעתו שהעמידו רגל התורה על בוריה אמרו בסוכה, וזהו שעיר המשתלח.

[גל של אגוזים]

במה שכתבו כמה בתחילת האשכול דלפי"ד המנהיג [ששורשו בפסיקתא כפי שהעירו] יש ליישב קו' הטור בקביעת זמן החג.

כמדומני שראיתי בשם הריב"א שאכן כותב רעיון זה כתירוץ לקו' הטור.