פורום אוצר החכמה

בספר המנהגים, מנהגי חב"ד , ח"א עמ' 65 כתוב:

בבנין הסוכה מנהגינו לעשות ד' דפנות

ובהערה שם הובא כמקור למנהג:

שו"ע או"ח סי' תר"ל סע"ה בהגה (שיחת יום ב' דחה"ס תשט"ז)

אלא שהמעיין בדברי הרמ"א שם ימצא שאין בדבריו משמעות שיש ענין לעשות ד' דפנות בדוקא. שז"ל שם:

הגה: ונהגו עכשיו * (כח) לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות (כל בו); ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות, עדיף אז לעשות ג' מחיצות שלימות, מד' שאינן שלימות (מהרי"ל)

והיינו דכלפי דין המחיצה הג' שכתב מרן שם דסגי בטפח וכו' וכו' ושאר דינים, ע"ז כתב רמ"א לעשות ג' שלימות וכיו"ב כתב במ"ב שם:

כח) לעשות מחיצות שלמות - ר"ל שלא ע"י עצות של לבוד וצוה"פ ובהלכות של ר' יצחק גיאות ראיתי שכתב ג"כ דלמצוה מן המובחר בעינן שיהיה ג' דפנות הסוכה סתומות מכל רוחותיה ולא יהא מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד:

וא"כ אין כאן מקור להידור של ד' מחיצות. אכן כדברים האלה מצינו בשל"ה שיש מעלה בד' דפנות, וטעמו משום 'עשה סוכה נאה'

בפרק קמא דסוכה (ו, ב), תנו רבנן, שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כו' על כל זאת כדי לקיים זה אלי ואנוהו, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קלג, ב), התנאה לפניו במצות, עשה סוכה נאה כו,' על כן מצוה מן המובחר לעשות בתחילה למאן דאפשר ארבע מחיצות שלימות, ואז יקויים גם כן תשבו כעין תדורו

ואולי זהו מקור המנהג הנזכר

עי' סוכה כ"ה ע"ב רש"י ד"ה צער חתן דסתם סוכה שלהם היתה ג' דפנות.
אמנם לפמ"ש בפמ"ג שיש לעשות גם רצפה לסוכה זכר לענני כבוד א"כ כ"ש דופן רביעית.

ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות, עדיף אז לעשות ג' מחיצות שלימות, מד' שאינן שלימות (מהרי"ל)

לא הבנתי - האמנם לא מבואר מלשון זו (ובפרט ממקורה במהרי"ל) שראוי לכתחילה לעשות ד' דפנות, באם אפשר? ורק כשאין לו אפשרות לעשות ד' שלמות ("כשאין לו דפין כל צרכו"), בא לבאר שעדיף ג' שלמות מד' דאינן שלמות, דלא תימא שלעולם ד' עדיף מג'.

הלשון אינה מכריחה כלל, והדברים מתפרשים שעדיף שלימות אפילו מד' לא שלימות, אבל אין משמעות שיש ענין בכלל של ד' שלימות ע"פ ג' שלימות. וראוי לעיין במקור הדברים במהרי"ל.
דא"ג אמר לי ידיד חסיד באבוב כי 'מנהג קאמינקא' לעשות דופן אחת שכשרה רק מדין לבוד או גו"א וכו'.

אם אין שום עניין יתיר בד', מאי "אפילו"? ודווקא במהרי"ל יותר משמע כן, כי כמובן אינו רוכב על אופני המחיצה שהרמ"א נסמך להם בשו"ע, אלא הוא דיבור בפני עצמו. ומשמע שיש סברא לעשות ד' (ודאי לא מצד הדין, אלא כנראה מצד הידור, דהוא טפי כעין תדורו, שאין אדם בונה ביתו בג' דפנות, ולזה כוונת השל"ה הנ"ל בסוף דבריו), או עכ"פ יהיה עליך לומר שכן היה מנהג בימיו.

בצאתי לחפשי מצאתי מאמר של הגרי"ח סופר בספרו עוז ביעקב ובו אסף את כל דברי הפוסקים בענין ושם מבחין בין המצריכים ד' משום דאין אנו בקיאים וכו' לבין השל"ה שיש ענין בד' לכשעצמם משם הידור מצוה. ולפי המובא שם מדרשות מהר"ש מנוישטאט (הלכות ומנהגי מהר"ש - באוצר), נראה שגם מהרי"ל הצריך ד' ולא כמו שכתבתי, עי"ש. וע"ד הגריח"ס יש להוסיף מה שראיתי מביאים בשם הגר"א שדרש תיבת סכה שנרמזים בה ג' דרגות (או אופנים) בצורת הסוכה: ס, מוקפת מד' רוחות, כ, ג' דפנות, ה, שנים וטפח.

ידועה האימרה שבתורה כ' 'סכה' לומר שהכי מהודר זה צורת סוכה כאות 'ס' היינו סגורה מכל הכיווינים, אח"כ כאות 'כ' היינו רק ג' דפנות, ואח"כ כאות 'ה' היינו שתים ומשהו...

ומענין לענין:
האם יש מקפידים לנהוג כמו "שנהגו בצורת הפתח עגולה" כדברי הרמ"א בסי' תר"ל סוסע"ב

איש_ספר כתב:בספר המנהגים, מנהגי חב"ד , ח"א עמ' 65 כתוב:

בבנין הסוכה מנהגינו לעשות ד' דפנות

ובהערה שם הובא כמקור למנהג:

שו"ע או"ח סי' תר"ל סע"ה בהגה (שיחת יום ב' דחה"ס תשט"ז)

אלא שהמעיין בדברי הרמ"א שם ימצא שאין בדבריו משמעות שיש ענין לעשות ד' דפנות בדוקא. שז"ל שם:

הגה: ונהגו עכשיו * (כח) לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות (כל בו); ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות, עדיף אז לעשות ג' מחיצות שלימות, מד' שאינן שלימות (מהרי"ל)

והיינו דכלפי דין המחיצה הג' שכתב מרן שם דסגי בטפח וכו' וכו' ושאר דינים, ע"ז כתב רמ"א לעשות ג' שלימות וכיו"ב כתב במ"ב שם:

כח) לעשות מחיצות שלמות - ר"ל שלא ע"י עצות של לבוד וצוה"פ ובהלכות של ר' יצחק גיאות ראיתי שכתב ג"כ דלמצוה מן המובחר בעינן שיהיה ג' דפנות הסוכה סתומות מכל רוחותיה ולא יהא מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד:

וא"כ אין כאן מקור להידור של ד' מחיצות. אכן כדברים האלה מצינו בשל"ה שיש מעלה בד' דפנות, וטעמו משום 'עשה סוכה נאה'

בפרק קמא דסוכה (ו, ב), תנו רבנן, שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כו' על כל זאת כדי לקיים זה אלי ואנוהו, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קלג, ב), התנאה לפניו במצות, עשה סוכה נאה כו,' על כן מצוה מן המובחר לעשות בתחילה למאן דאפשר ארבע מחיצות שלימות, ואז יקויים גם כן תשבו כעין תדורו

ואולי זהו מקור המנהג הנזכר

וכבר כתב על כך הרה"ח ר' יוסף שמחה גינזבורג בגיליון 'התקשרות' מס' 745, ולתועלת אלו שאין להם אותו תחת ידם מעותק כאן דבריו וז"ל:

ארבע דפנות מניין?

בספר המנהגים עמ' 65 נאמר: "בבניין הסוכה, מנהגנו לעשות ד' דפנות". ובהערה 3* שם צויין המקור לזה: "שו"ע או"ח סי' תר"ל סעיף ה בהגה. (שיחת יום ב' דחג הסוכות תשט"ז)"1.

זה לשון הרמ"א שם: "ונהגו עכשיו לעשות מחיצות שלימות, כי אין הכל בקיאין בדין המחיצות2. ומי שאין לו כדי צרכו למחיצות, עדיף אז לעשות שלוש מחיצות שלימות מארבע שאינן שלימות3". והכוונה להגבלות הנמנות שם (סעיפים ב-ה): שאם משתמשים בטפח שהוצב בפחות משלושה טפחים לדופן, אז צריך צורת-הפתח מעליו (אבל אם יש דופן של שבעה טפחים שלמים, אין צריך לזה), וצריך שתהיינה הפינות מחוברות כרגיל, ושלא יהיה "פרוץ מרובה על העומד", ושלא תהא פרצה גדולה מעשר אמות. אבל לא מצאתי שם שצריך ארבע מחיצות דווקא.

אלא אם נלמד זאת (לא מפסיקתו אלא) מלשונו, שהסדר הנהוג הוא שלכתחילה בונים ארבע דפנות, ורק כשאין אפשרות לכך, ויש שתי ברירות – לבנות ג' שלמות או ד' שאינן שלמות, מעדיפים את האפשרות הראשונה, שהיא יותר בטוחה מבחינת כשרות הסוכה. ולכן הוצג מנהג זה לא כפסיקת הרמ"א, המחייבת את כל אלו (עכ"פ האשכנזים) ש"יוצאים ביד רמ"א", אלא כמנהג חב"ד בלבד.

[יש מלקטים המביאים מקור לזה ממג"א (סי' תר"מ ס"ק יא) – אבל שם הוא רק ציון עובדה ותו לא: "בזמן הזה, שיש לנו סוכה עם ד' דפנות..." ודן איך יהיה הדין בימינו בקשר לישיבת סוכה לחתן.

וכן מהמשנה ברורה4 בשם הרי"ץ גיאת: "ובהלכות של ר' יצחק גיאות5 ראיתי שכתב גם-כן דלמצווה מן המובחר בעינן שיהיה ג' דפנות הסוכה סתומות מכל רוחותיה ולא יהיה מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד", עכ"ל. ולכאורה דבריו סותרין אלו את אלו, שפתח בג' דפנות וסיים בד' "ולא יהיה מקום פתוח, אלא מקום הפתח בלבד", אבל בפנים ההלכות שם מובאת הנהגה זו בשם רס"ג בקשר עם הפסיקה דלא כרבי שמעון, דאמר "ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח", ולדידן מסיק "וכל היכא דהויא סתומה מג' רוחותיה, טפי עדיף", ואינו מדבר אודות ארבע דפנות כלל].

הדברים מבוארים להדיא בתוס' בר"ה כ"ח ע"ב "אע"ג דאמרי' שתים כהלכתן שלישית אפילו טפח דכל שכן כשעושה ד' מחיצות טפי עדיף דהוי תשבו כעין תדורו"

איש_ספר כתב:דא"ג אמר לי ידיד חסיד באבוב כי 'מנהג קאמינקא' לעשות דופן אחת שכשרה רק מדין לבוד או גו"א וכו'.

מה זה מנהג קאמינקא?
הכונה כנראה להרה"ק מראפשיץ זי"ע שהיה מדבר כל יום ממצות סוכה, וצדיקים אמרו עליו שהיה לנשמתו שורש במצות סוכה, והוא היה מקפיד שתהיה סוכתו כשרה ע"י היתר של לבוד או דופן עקומה וכדו'.

ויל"ע בהידור של ד' דפנות מצד הטעם "תשבו כעין תדורו", האם צריך לזה דופן כשרה, או שכל דופן מועילה.
והיינו כגון אלו שסוכתם מבד שמתנועע ברוח, וצריכים לעשות לבוד וכו', האם די [בשביל ההידור] שיעשו לבוד רק לשיעור הנצרך (שתים כהלכתן וכו'), והואיל וסוף סוף יש להם בדים מכל הצדדים שפיר הוי "תשבו כעין תדורו".

איש_ספר כתב:דא"ג אמר לי ידיד חסיד באבוב כי 'מנהג קאמינקא' לעשות דופן אחת שכשרה רק מדין לבוד או גו"א וכו'.

זה מכבד אמרתי בדרך צחות, ע"ד הגמ' בברכות, שמסוכתו של אדם ניכר אם ת"ח הוא אם לא, ולכן ראוי שיהיה דבר חידוש בסוכה, כגון לבוד, או דופן עקומה וכל כיו"ב...

יל"ע, א"כ הדופן הרביעית היא נוי סוכה, ותיקשי על מש"כ כמה ראש' דרק הדפנות המעכבות בהכשר נאסרות באיסוה"נ דעצי סוכה, וצ"ע דהא לא גרעי מנויי הסוכה.

עושה חדשות כתב:יל"ע, א"כ הדופן הרביעית היא נוי סוכה, ותיקשי על מש"כ כמה ראש' דרק הדפנות המעכבות בהכשר נאסרות באיסוה"נ דעצי סוכה, וצ"ע דהא לא גרעי מנויי הסוכה.

לכאורה יש ליישב בפשטות שהנוי התלוי על הדופן נעשה טפל לדופן ובטל אצל הדופן, משא"כ הדפנות היתירות אינן נעשות טפלות לדפנות המעכבות.

א. המעיין במג"א ומשנ"ב בהלכות הדפנות רואה שיש מקרים שלדעתם חייבים לעשות ד דפנות.
ב. שמעתי על מישהו מגדולי ישראל שהתבטא שהוא אוהב "סוכת עם הארץ" כלומר סוכה שלא צריך להיות ת"ח כדי להכשיר אותה...

מצד שני הרדופים אחר המנהגים יישבו בסוכה כמעט ללא אוויר מחמת כך, כי חוששים שנחשב האוויר כגוד אסיק....

ד' דפנות בדוקא? זהירות... לעשות סוכות ככתוב!

עושה חדשות כתב:ד' דפנות בדוקא? זהירות... לעשות סוכות ככתוב!

עצם חידושו ש'ככתוב' היינו כמסורת ולא כמקרא, מצאתי שכבר קדם לו לה'חתם סופר' בספר 'ברית שלום' מהג"ר פינחס ב"ר פילטא ז"ל פרשת בהר.