פורום אוצר החכמה

הפוס' נקטו בדין 'מצטער', שאם מצטער שלא מחמת הסוכה, כגון שיש לו חולי וכד' המפריע לו בשווה גם בבית, אינו נפטר מן הסוכה.
עוד נקטו, דאם יורד גשם וכד', אבל אין לו בית ליכנס בו, ג"כ חייב בסוכה ומברך 'לישב', דדמי למצטער שלא מחמת הסוכה.
וא"כ יש להציע דאם יורד מעט גשם, באופן שיש ספק אם הוי מצטער או לאו, ורוצה לאכול בסוכה ולברך 'לישב', יכול לעשות 'קונם' (למס' דקות) על ביתו ועל שאר בתי העיר, ושוב ממילא כבר אין לו פטור מצטער.
וכן זו עיצה טובה ללילה הראשון, שכ' הפוס' להמתין עד שיפסיקו הגשמים עד חצות, ולהנ"ל הרי יכול לעשות 'קונם' על ביתו ושוב כבר אינו בגדר פטור מצטער.

ברוך הבא בצל סוכתנו.אתה לא חושש להסתבך בדבר חמור ככ? מצאת אסמכתא לכך?

כמו"כ יכול לקשור עצמו לסוכה בקשר הגון שא"א להתירו אלא בזמן ארוך וממילא בינתיים חייב
האם המנהג בן דורות רבים שלא לנדור בקונמות וכדו' בדבר הרשות, אינו נחשב עכ"פ כדבר שקבלו עליהם?

אולי תייצר אזיק מכני (יו"ט) שנפתח רק לאחר מספר דקות ותשווק אותו בשנה הבאה כפטנט לקיום מצוות סוכה גם בגשם.

הגרשז"א זצ"ל העיר על המעשה הידוע בהגרח"ע זצ"ל כשביקרו הגר"י וינברג, שהגיע להיות עימו בסוכה כיון דלהכנסת אורחים אין פטור מצטער, והעיר דכיון דכבר חייב להיות בסוכה משום הכנסת אורחים, שוב כבר חייב גם משום סוכה. (וזה יותר מחודש מהאופן הנ"ל דחשיב טפי מצטער שלא מחמת הסוכה).

עושה חדשות כתב:הפוס' נקטו בדין 'מצטער', שאם מצטער שלא מחמת הסוכה, כגון שיש לו חולי וכד' המפריע לו בשווה גם בבית, אינו נפטר מן הסוכה.
עוד נקטו, דאם יורד גשם וכד', אבל אין לו בית ליכנס בו, ג"כ חייב בסוכה ומברך 'לישב', דדמי למצטער שלא מחמת הסוכה.
וא"כ יש להציע דאם יורד מעט גשם, באופן שיש ספק אם הוי מצטער או לאו, ורוצה לאכול בסוכה ולברך 'לישב', יכול לעשות 'קונם' (למס' דקות) על ביתו ועל שאר בתי העיר, ושוב ממילא כבר אין לו פטור מצטער.
וכן זו עיצה טובה ללילה הראשון, שכ' הפוס' להמתין עד שיפסיקו הגשמים עד חצות, ולהנ"ל הרי יכול לעשות 'קונם' על ביתו ושוב כבר אינו בגדר פטור מצטער.

אין זו עיצה לביאור הגר"א, שאין לה שם סוכה.

עושה חדשות כתב:הפוס' נקטו בדין 'מצטער', שאם מצטער שלא מחמת הסוכה, כגון שיש לו חולי וכד' המפריע לו בשווה גם בבית, אינו נפטר מן הסוכה.
עוד נקטו, דאם יורד גשם וכד', אבל אין לו בית ליכנס בו, ג"כ חייב בסוכה ומברך 'לישב', דדמי למצטער שלא מחמת הסוכה.
וא"כ יש להציע דאם יורד מעט גשם, באופן שיש ספק אם הוי מצטער או לאו, ורוצה לאכול בסוכה ולברך 'לישב', יכול לעשות 'קונם' (למס' דקות) על ביתו ועל שאר בתי העיר, ושוב ממילא כבר אין לו פטור מצטער.
וכן זו עיצה טובה ללילה הראשון, שכ' הפוס' להמתין עד שיפסיקו הגשמים עד חצות, ולהנ"ל הרי יכול לעשות 'קונם' על ביתו ושוב כבר אינו בגדר פטור מצטער.

יל''ע מגמ' מנחות שהבאת לאחרונה, שם מבואר שאין לנדור קרבן אפילו בשביל למנוע תקלה, (לא עיינתי כעת).

עושה חדשות כתב:הפוס' נקטו בדין 'מצטער', שאם מצטער שלא מחמת הסוכה, כגון שיש לו חולי וכד' המפריע לו בשווה גם בבית, אינו נפטר מן הסוכה.
עוד נקטו, דאם יורד גשם וכד', אבל אין לו בית ליכנס בו, ג"כ חייב בסוכה ומברך 'לישב', דדמי למצטער שלא מחמת הסוכה.
וא"כ יש להציע דאם יורד מעט גשם, באופן שיש ספק אם הוי מצטער או לאו, ורוצה לאכול בסוכה ולברך 'לישב', יכול לעשות 'קונם' (למס' דקות) על ביתו ועל שאר בתי העיר, ושוב ממילא כבר אין לו פטור מצטער.
וכן זו עיצה טובה ללילה הראשון, שכ' הפוס' להמתין עד שיפסיקו הגשמים עד חצות, ולהנ"ל הרי יכול לעשות 'קונם' על ביתו ושוב כבר אינו בגדר פטור מצטער.

העושה קונם אינו דומה לכאורה למי שאין לו בית, דכיון דיכול להתיר הנדר, דומה יותר למי שביתו נעול במנעול וצריך לחפש ולהשיג את המפתח...(התרת הנדר).
אלא שאולי יש לפלפל אם מותר לו להתיר את הנדר הזה, האם זה נקרא לצורך יו"ט, דאולי כל מה שמצינו (שו"ע שמ"א ושם במשנ"ב) שמותר להתיר נדרים לצורך שבת זה דווקא אם יש איזשהו צורך מצוה או אפילו עונג שבת, אך כאן אולי אדרבה - רצונו הפוך, כי רוצה לקיים מצות סוכה, והעונג שלו דווקא בסוכה ולא בבית, או מטעם נוסף, שיש צד מצוה בסוכה ולא בבית.
ואמנם, אם מדי ספק התרת ה"התרה" לא יצאנו (בגלל הספיקות דלעייל אם מותר לו להתיר או לא), א"כ לא יצאנו עדין מספק אם זה נקרא ש"אין לו בית" או ש"יש לו בית" ורק צריך להשיג את המפתח....ומה הרווחנו?

ובשולי הדברים, הסתפקתי, האם דינא ד"כל הפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט" (סימן תרל"ט), מדבר רק במי שנשאר בסוכה למרות שהוא מצטער, או גם במי ש"מייצר" פתרונות (של קונם וכיוצ"ב) כדי להתחייב...

הומלס שבנה סוכה בחג, וירדו גשמים - חייב לאכול בסוכתו? (לפי מה שאני מבין כך פשוט לפותח האשכול).
לי זה נשמע תמוה.
הפטור הוא משום 'תשבו כעין תדורו'. הייתי מגדיר זאת, שאכילה במקום מים הנוטפים אינו תשמיש דירה, ולכן אינו מחייב אותו בסוכה. וזה נכון גם אם אין לו בית.
(לשון התוס': "דאין אדם דר במקום שמצטער")

ההנחה (שאם אין לו בית, אין לו פטור מצטער) התבססה על מה שכתבו הפוסקים שאם הצער אינו משום הסוכה - חייב. ולענ"ד אין זה ראיה. אחד שכואב לו הראש, זה בכלל לא קשור למקום הימצאותו, ולא שייך לומר "אין אדם דר במקום שמצטער". אבל אם הגשמים יורדים על ראשו - מקום המגורים (הסוכה) הוא האשם, ושפיר יש לומר "אין אדם דר במקום שמצטער".

לכאורה הנחת הפוסקים יל"ד מהא דספק מצטער אוכל בסוכה ואינו מברך הגם שלכאורה אין לו בית אחר לאכול דבביתו אסור לאכול וא"כ אמאי אינו מברך וע"כ דמ"מ יש בזה מצטער