פורום אוצר החכמה

אמנם אין מקשים על מעשיות ובפרט לא חסידיות, אולם חשבתי כי בכל אופן יש להעיר האם המעשה הידוע אם ר' מיכל מזלאטשוב שמכר את התפילין המהודרות שלו עבור אתרוג ואשתו כעסה עליו וכו', האם אפשר להצדיק מעשה כזה, הלא אתרוג מצוה עוברת לעומת תפילין, [ואם לא אכן היה ראוי לו שלא יכעס], וסליחה מראש על הרס המעשה המרגש.

לכאורה אדרבא מצוה עוברת חמורה יותר, משא"כ תפילין שיוכל לקיימה אח"כ.
ובעיקר הענין עי' ר"ן סוכה לג, א שכ' דאפי' למצוה עוברת אי"צ לבזבז יותר משליש ביתו, ולכאו' נראה דתפילין אינו יותר משליש ביתו וע"כ מחויב, ושמא לא היה מזומן ולכן מכר תפיליו במקום למכור כסותו וכד', ויניח של חבירו עד לכשירחיב.

מענה לשון כתב:לכאורה אדרבא מצוה עוברת חמורה יותר, משא"כ תפילין שיוכל לקיימה אח"כ.
ובעיקר הענין עי' ר"ן סוכה לג, א שכ' דאפי' למצוה עוברת אי"צ לבזבז יותר משליש ביתו, ולכאו' נראה דתפילין אינו יותר משליש ביתו וע"כ מחויב, ושמא לא היה מזומן ולכן מכר תפיליו במקום למכור כסותו וכד', ויניח של חבירו עד לכשירחיב.

או שמכר את התפילין המהודרות והשאיר לעצמו כסף לתפילין פשוטות.

איך שהרבה של הבן שלי במכינה סיפר, אז לא היה בעיר ד' מינים. האם ח"ו הוא משנה את המסורת?
[ותפילין אפשר להניח של אחרים].

אולי הוא מכר של ר"ת?

עזריאל ברגר כתב:

מענה לשון כתב:לכאורה אדרבא מצוה עוברת חמורה יותר, משא"כ תפילין שיוכל לקיימה אח"כ.

או שמכר את התפילין המהודרות והשאיר לעצמו כסף לתפילין פשוטות.

ובפרט שעפ"י הסיפור זה היה משהו יותר סינטמנטלי "תפילין של הבעש"ט", חביבות המצווה דהשתא גוברת.