דין אתרוג שאסרו בהנאה או באכילה

[מיללער]

מי שנדר הנאה מאתרוג מיוחד אי יכול לצאת בו למצוה, על אף שמצוות לאו ליהנות ניתנו, כבר דשו בה קמאי דקמאי אי דבר שנדר ממנו הנאה מיקרו שלו, וגם יש לדון בה משום דאפשר לאתשולי עליה

מה הדין באתרוג שנדר ממנו רק אכילה (מודר מאכל) אי יש חסרון שאין בו דין אכילה ופסול (עי' סוכה לה. דלכו"ע בעי היתר אכילה) או לא

באמת אי אסרו באכילה רק על עצמו לכאורה יוצא בה, כשם שישראל יוצא באתרוג של תרומה (שם לה:) שהרי יש בה היתר אכילה לכהן ואף ישראל יכול להאכילה לבן בתו כהן (כדברי רש"י שם ד"ה הרי יש בה)

אבל אם אסרו על כל העולם באכילה בקונם כללי, מדין אוסר אדם דבר שלו על חבירו, אז יש לדון אי זה מיקרי אין לו בה היתר אכילה כערלה, או אחרי שיכול לישאל עליו ולהתירו באכילה מיקרי בר אכילה.

ויש להביא ראיה לצד ב' מדברי רש"י המפורסמים שם שיש מי שהיה רוצה לפרש ההיתר של אתרוג של תרומה מפני שיש לה פדיון, ונראה שמצד הסברא זה נקרא היתר אכילה, וכן נראה גם מדין אתרוג של דמאי דנפיק בה כיון דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני, הכא נמי אי בעי מיתשיל לה, ובפרט דמצוה לאתשולי עלה כמ"ש בנדרים דמש"ה מיקרי נדרים דבר שיש לו מתירין.

אולם בפי' רבינו מנוח על הרמב"ם לולב פ"ח ה"ב, כ'.דהא דלא אמרי בגמ' טעם להתיר אתרוג של תרומה מטעם מגו דאי בעי איתשיל אף דבדמאי התירו מטעם מגו דאי בעי מפקיר נכסיה "דלא אמרי' האי הואיל (מיתשיל) אלא לחומרא כגון לעבור עליו עליו בבל יראה אבל לקולא כי הכא דנימא דמשום הואיל ליפוק ידי חובתיה קרינא ביה לכם לא אמרינן" סתם ולא פירש למה לא, והשאלה אם זה דוקא גבי תרומה דשם אין מצוה לאתשולי כמ"ש בנדרים או דכל הואיל של שאלה לא אמרי'.

ועי עוד תוס' פסחים ד"ה הואיל (השני) דמשמע דאמרי' הואיל ובעי איתשיל אף להחשיבו לכם רק לגבי מעשר שני לא אמרי', ובתוס' עירובין ל: ד"ה ולפרוש דכתבו דדבר שאסור עכשיו לכל העולם לא אמרי' ביה הואיל וזה דלא כמ"ש בפסחים הנ"ל.
ובעיקר הדבר יש בתשובת הרשב"א סי' תשמ"ז לגבי איסור הנאה אי אמרי' בה היתר דאי בעי מיתשיל, שלא התיר והביא ראי' מתרומה מטאה דפסולה לאתרוג ולא אמרי' ביה אי בעי מיתשיל, ובשעה"מ הל' לולב פ"ח ה"ב הקשה מאי ראיה הביא משם הרי בתרומה טמאה אסורה על כל העולם והרשב"א מיירי באסר האתרוג רק על עצמו עיי"ש, ולכה"פ יוצא דבקונם כללי לא אמרי' הואיל דאי בעי מיתשיל לשיטת הרשב"א והתוס' עירובין. ועדיין נשאר להקשות מה מדמי הרשב"א שאלה על תרומה לשאלה על נדר דשא"ה שיש מצוה לאתשולי.

[דוב גרין]

הפרי מגדים סימן תרמ"ח א"א ס"ק י' אוסר.

לא הבנתי מדבריך למה הסברא של אפשר לאתשולי שייך גבי איסור אכילה יותר מבאיסור הנאה.

[מיללער]

הפרי מגדים סימן תרמ"ח א"א ס"ק י' אוסר.

לא הבנתי מדבריך למה הסברא של אפשר לאתשולי שייך גבי איסור אכילה יותר מבאיסור הנאה.

הסברא שווה בשניהם, אלא שבאיסור הנאה יש לדון מצד הדין לכם ועל זה יש ראשונים שסוברים שדהר האסור בהנאה מצד נדר עדיין מיקרי לכם, אבל עכ"ז לגבי אתרוג יש דין נוסף של היתר אכילה וזה א"א להתיר אלא מצד אפשר לאתשולי

תודה רבה על המ"מ בפרמ"ג תרמ"ט (כצ"ל) ושם מצאתי שהקשה מה שהקשיתי דהא נדרים מצוה לאתשולי עלייהו