פרי יהושע כתב:יבנה כתב:במהדורת אופק תשובות קצח וקצט מבואר ששימוש בני העיר בסוכת ביהכ"נ היה רק בזמני תורה ותפלה, ואין לזה צורך בסוכה ואין יוצאים בזה ידי חובתם בסוכה. והוצרך רק לאורחים שאוכלים וישנים שם.
ולא פירש איזה ברכה אין מברכים, שהחיינו בשעת עשייה או לישב בסוכה בשעת שימוש, אך פשוט שאין לברך שניהם.
מה כ"כ פשוט בזה (לא לברך לישב בסוכת ביהכ"נ מלבד הולכי דרכים), לי הקטן זה נשמע חידוש מופלג, (ולחלוטין לא מקובל כמובן).
מה שכתבתי אתמול בדבריו אינו נכון, ואלו דבריו בסי' קצט:
"רב נטרונאי ז"ל. וששאלתם האידנא מחייבינן למעבד סוכה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, או לא.
(תשובה) כך (חזינן) [ראינו:] דלא (מחייבי') [מחייב בר] ישראל למעבד סוכה אלא בביתיה בדירתיה, היכא דאכיל ושתי וגאני, תמורת דירתו של כל השנה כולה, אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות אין מיוחדין אלא לישיבה לתפלה ולתורה. אבל אם עושין בשביל עוברי דרכים שאוכלים שם וישנים שם, יפה הם עושים. אבל בני העיר לסמוך על סוכה של בית הכנסת לצאת בה ידי חובתן, אין יוצאים אלא בסוכה של כל אחד ואחד בביתו. לפיכך כשעושים סוכה בבית הכנסת אין צריכין לברך עליה, שלא לעצמן עושין אלא לעוברי דרכים."
ביאור דבריו שבני העיר במציאות אינם משתמשים בסוכת ביהכ"נ לאכילה ושינה (רק לתפלה ותורה), ולצרכים אלו משתמשים רק בסוכות שבבתיהם. וכיון שכך אינם חייבים לבנות סוכת ביהכ"נ מצד עצמם, רק לצורך האורחים, ולכן אין להם לברך שהחיינו על עשיית סוכת ביהכ"נ כיון שאינו סוכת מצוה לדידהו. אם לאחר מכן ישתמשו בו לאכילה ושינה שפיר יכולים לברך בו לישב בסוכה וככל הנכנס לסוכת חבירו, ואין חסרון בכך שעשוי לאורחים. ולא נתכוון כלל לחדש איזה פסול וחסרון בסוכת ביהכ"נ מצד עצמו.