פורום אוצר החכמה

בפיוט לחג הסוכות:

הֻכְשְׁרוּ לְסִכּוּךְ עֲלֵי תְמָרָה נָאָה / הֻפְסַל בּוֹ דָבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה בְּחַג הַסֻּכּוֹת.

ובפירוש צרפתי קדום כתב כך:

הוכשרו לסכוך עלי תמרה נאה: מותר לעשות מהם סכך, וכל שכן כל שאר עלין ופסולת גורן ויקב.

ולא זכיתי להבין מהו ה'וכל שכן', מדוע הכשרם של עלי תמרה לסיכוך אינו פשוט כשאר ענפים?
אולי מפני שלפעמים ענפי התמרים נפסלו מלסכך, כמו אם התמרים מרובים על הענפים (עי' סוכה יג ע"ב), או שייחדו את הענפים לשמש כמטאטא (השווה:.....), לכן יש עדיפות להשתמש לכתחילה בענפי אילנות אחרים ולא בענפי תמרים?
זה ממש חידוש.
יש מישהו שדן בזה?

זכור לי משהו שבנחמיה כתוב במפורש שהשתמשו בעלי תמר לסיכוך.

זה מעניין כי בילקוט תהילים צ"ב נראה שחריות התמרים מיועדות לסיכוך

ועוד שיטת ר' יהודה שלא הוכשר לסכך אלא מד' מינים

הא ד'עלי תמרים' בנחמיה היה לסיכוך מפורש בסוכה יב ע"א.

פעמים הם רחבים יותר מד' טפחים ואולי יש מקום לדון אם שייכי לגזירת תקרה, אבל לא נראה.

תודה לכולם, אבל עדיין לא נושעתי.

כהמשך לשאלתי דלעיל,
האם באמת מצאנו שענף שנתייחד לשמש כמטאטא נחשב לכלי ומקבל טומאה (ומשום כך פסול מלסכך בו)?