פורום אוצר החכמה

הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה - כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך.

האם יש בחז"ל ביאור על הפר היחידי של ר"ה וכן של יוהכ"פ, (בשונה משאר המועדים שיש בהם שני פרים).

מומלץ מאוד: מאמר "כוונות התורה" לרבי עובדיה ספורנו, בחומשים מק"ג המאור ועוז והדר מופיע בתחילת כרך בראשית, שם פירוט משמעות מספר קרבנות המוספין [אלא שפר אחד של שמיני עצרת מבואר שם באופן שונה מחז"ל שהזכרת].

עושה חדשות כתב:הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה - כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך.

האם יש בחז"ל ביאור על הפר היחידי של ר"ה וכן של יוהכ"פ, (בשונה משאר המועדים שיש בהם שני פרים).

עיין בספורנו בהקדמתו על התורה [הנקרא 'כוונת התורה']
בתורת העולה לרמ"א (ח"ג פרק סא) וז"ל: הנה התבאר שמוסף יום השמיני ומוסף ראש השנה יום כפורים שוה וכו', וכבר נתבאר מענין מוסף ראש השנה יום כפורים שקרבן מוסף הוא מצד הדין שבהן, וכן הוא במוסף שמיני עצרת שנידונין על המים ומזכירין גבורות מטר שכל חיי אדם נתלין בהם, ולכן בא מוספו כמוסף ראש השנה ויום כפורים, ועל כן אין צריך ביאור מצד פרטי קרבנותיו כי הוא שוה בזה ליום כפורים ולראש השנה וכו', ע"כ.
ודרשת חתם סופר לחג הסוכות תקפ"א מז עמוד ד ד"ה והיית וז"ל: ויום השמיני הוא בעצמו כמו יוה"כ לכן שווין בקרבן מוסף כמו יוה"כ ואפ"ה קדושתו יותר מיוה"כ ע"י שמחה חדותא דמלכא עם ישראל

בתורת בני יששכר וראפשיץ ןתלמידיהם עד ימינו, יש הרבה תוכן על פר אחד של שמיני עצרת.

אלא שאחר זאת ראיתי ששאלתך היא על פר של ר"ה ויו"כ.
בכותרת ובראשית ההודעה הראשונה, ניתן להבין שהשאלה על פר של שמיני עצרת.

עושה חדשות כתב:הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה - כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה. ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך.

האם יש בחז"ל ביאור על הפר היחידי של ר"ה וכן של יוהכ"פ, (בשונה משאר המועדים שיש בהם שני פרים).

רק לחדד, שזה לא "בשונה משאר המועדים", אלא החילוק הנראה בתורה הוא בין "רגלים" לשאר ימים טובים.
שבכל שאר הימים טובים שאינם רגלים - זהו המוסף, והם: ר"ה, יוכ"פ, ושמיני עצרת [שהוא רגל בפני עצמו לפזר קשב, כי יש לו שתי פנים, הוא שמיני של סוכות, והוא יו"ט לעצמו כיו"ט האחרון של חודש תשרי, המסיים את חטיבת מועדי תשרי (ר"ה ויוכ"פ) שאינה מכלל הרגלים. והדברים עתיקים וארוכים].

רבי אליהו בן אמוזג בספרו טעם לש"ד (השגות על ספר הויכוח לשד"ל) הוכיח מכאן כדברי הזוהר שגם שמ"ע הוא יום דין כר"ה ויו"כ. אך אינו מבאר מדוע באמת מסמל ע"כ.