ש. ספראי כתב:במשנה מובא ששפיכת קיתון גשם על פנינו בסוכה משול לעבד ורב וכו' ששפך קיתון על פניו.
מדוע משל זה, המראה על אי חביבות ישראל בזמנים מסוימים לפני קונם, לא מופיע גם כשהשמש קופחת וצריכים לצאת מהסוכה מדין מצטער, כמובא בעבודה זרה דף ג'.
היכן יופיע המשל?, פטור מצטער הוא גמ' [דף כה], מקודם לכן הוזכר רק חולים שפטורים, שם לא שייך המשל, שאפשר הם גרמו לעצמם. ובמשנה זו בה נידון אימתי מותר לפנות הכלים בגשמים, הביאו אגב זה המשל בגשמים וה"ה בחמה וכד'.
אך אולי יש לדייק בדברי הרמ"א תרל"ט סעיף ז', דכתב "כשיוצא מן הסוכה מכח הגשמים כו' כעבד שמוזג כוס לרבו" כו', ונקט מ'כח הגשמים', ומשמע שהבין המשל שהוא על גשמים. וגם זה יש לדחות.
ועל דרך הדרוש, ידועים דברי הגר"א בזה דשפך לו קיתון היינו עם ישראל אשר בא למזוג מים ביין רבו - מידת הרחמים במידת הדין, ורוצה כפרה, ושפך לו רבו המים לאמר שאינו רוצה לכפר במידת הרחמים, וכו'. ולפי"ז זהו שייך בגשמים ששופך לנו מים שנותנים לו.
בעצם הנושא אם יש סימן קללה בשא"ד יעו' אשכול זה
viewtopic.php?f=31&p=662234