פורום אוצר החכמה

במשנה מובא ששפיכת קיתון גשם על פנינו בסוכה משול לעבד ורב וכו' ששפך קיתון על פניו.
מדוע משל זה, המראה על אי חביבות ישראל בזמנים מסוימים לפני קונם, לא מופיע גם כשהשמש קופחת וצריכים לצאת מהסוכה מדין מצטער, כמובא בעבודה זרה דף ג'.

ומעניין שאצל ישראל מופיע שה' מוציאם מהסוכה ע"י גשם (רחמים וכו') ואילו אצל אומות העולם מוציאם הקב"ה ע"י חמה בדווקא.

האם יש ע"ז ביאורים ע"ד הפשט? (כי בדרוש וקבלה וחסידות מסתמא יש הרבה).

נדרים ח, ב: לעולם הבא אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה וכו'

ש. ספראי כתב:במשנה מובא ששפיכת קיתון גשם על פנינו בסוכה משול לעבד ורב וכו' ששפך קיתון על פניו.
מדוע משל זה, המראה על אי חביבות ישראל בזמנים מסוימים לפני קונם, לא מופיע גם כשהשמש קופחת וצריכים לצאת מהסוכה מדין מצטער, כמובא בעבודה זרה דף ג'.

היכן יופיע המשל?, פטור מצטער הוא גמ' [דף כה], מקודם לכן הוזכר רק חולים שפטורים, שם לא שייך המשל, שאפשר הם גרמו לעצמם. ובמשנה זו בה נידון אימתי מותר לפנות הכלים בגשמים, הביאו אגב זה המשל בגשמים וה"ה בחמה וכד'.
אך אולי יש לדייק בדברי הרמ"א תרל"ט סעיף ז', דכתב "כשיוצא מן הסוכה מכח הגשמים כו' כעבד שמוזג כוס לרבו" כו', ונקט מ'כח הגשמים', ומשמע שהבין המשל שהוא על גשמים. וגם זה יש לדחות.

ועל דרך הדרוש, ידועים דברי הגר"א בזה דשפך לו קיתון היינו עם ישראל אשר בא למזוג מים ביין רבו - מידת הרחמים במידת הדין, ורוצה כפרה, ושפך לו רבו המים לאמר שאינו רוצה לכפר במידת הרחמים, וכו'. ולפי"ז זהו שייך בגשמים ששופך לנו מים שנותנים לו.

בעצם הנושא אם יש סימן קללה בשא"ד יעו' אשכול זה
viewtopic.php?f=31&p=662234

אולי יש לחלק בין ישראל לאומות העולם על דרך פשט
שהלא עיקר סוכה לצל והמסר לאוה"ע הוא שאינם שייכים לסוכה כלל ולכן מקדיר להם חמה שבטל כל ענין סוכה שאינה מגינה מן החמה משא"כ ישראל ששייכים לענין סוכה רק אין הקב"ה חפץ בעבודתם מביא עליהם מניעה חיצונית לטורדם מן הסוכה