פורום אוצר החכמה

על מי מהאדמורי"ם שמענו ששהה בסוכה אף שהיה בכלל דין מצטער ? (מקורות עדיפים לא שמועות פורחות)

האם יש גדול ליטאי שאפשר לספר עליו כן ? (שמעתי שהגרי"ז היה נשאר עם מטריה אך זהו עניין אחר לכאו')

מה הם ההסברים שניתנו לזה ?

בחב"ד כן הוא המנהג, בכל הדורות. מעשה שהיה, ובא' מסעודות החג וירד גשם שוטף, שלכו"ע פטורים מן הסוכה לעילא ולעילא. ובכ"ז ישב האדמו"ר [איני זוכר איזה מהם] ואכל. עד שהעיר לו א' המסובים שע"פ הלכה צריך לאכול בבית (כמדומני שהיה רב באיזה מקום, ועשה כן לבקשת הרבנית שחששה לבריאות בעלה), ונכנס, אך לא המשיך לאכול.

בלילה הראשון משום "ט"ו ט"ו מחג המצות", שאינו קשור ל"תשבו כעין תדורו".

נטורי קרתא כתב:http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2053360&forum_id=771

אצטט משם
מתפעל
השערי תשובה בסימן תרל"ט כתב וזה לשונו:

"ועל הכת שרוצים לאכול בסוכה אף שיורדים טיפים הרבה בודאי לא שפיר עבדי כדאיתא בירושלמי בהדיא כל הפטור וכו' נקרא הדיוט וכן כתב הגממ"י (הגהות מיימוניות?) וכן בשו"ע וכן במהרי"ו סי' קצ"א כל דרכיה דרכי נועם ואיכא ביטול שמחת יו"ט וכ"כ בספרי ח"י סי' תע"ב ועוד, כיוון דבש"ס מדמה זו לעבד שמוזג כוס ושופכו על פניו, אם יחזור למזוג בע"כ יכעוס עליו יותר כיוון שמסרב ועושה נגד רצונו בודאי נקרא חסיד שוטה והדיוט אלא העיקר כמבואר בשו"ע".

ישרטל
"כל שבעת הימים עושה אדם את סוכתו קבע, ואת ביתו עראי. ירדו גשמים, מאימתיי מותר לפנות משתסרח המקפה. מושלים אותו משל, למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג לרבו ושפך הקיתון על פניו"

מסכת אבות ד,כג [יח] "רבי שמעון בן אלעזר אומר, אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו; ואל תשאל לו בשעת נדרו, ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. ..."
יש עניין של להראות בושה והכנעה מפני העונש, בזמן שיורד גשם לדעתי זה נקרא "בשעת כעסו" ובדרך משל הייתי מביא גם את המשך המאמר "ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו..".(ירידת הגשם בסוכה)
גם במעשה מרים,משה מתפלל לרפואתה "א-ל נא רפא נא לה" ומה השיבו ה' ? ואביה ירוק ירק בפניה! הלא תכלם שבעת ימים....צריך להראות קצת הכנעה...

כתב אמרי בינה

נהרא נהרא ופשטי'ה.

בהרבה חצרות קודש הקפידו לישב בסוכה אף שיורד גשם שוטף - וכן מנהג טשרנוביל, בעלז, ליובאוויטש, ויז'ניץ, צאנז, מונקאטש, אלכסנדר , קומרנא ועוד רבים וטובים.

וראה להלכה בשו"ת מהרש"ג ח"א סי' לה, שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' לא, שו"ת משמרת שלום סי' מג, שו"ת בנין שלמה סי' מז, וכן ב"קצה המטה תרכה סי' קיג ועוד - כולם מכריעים להלכה כ"נוהג תלמידי הבעש"ט לאכול בכל אופן בסוכה" כלשון המנ"א, וטעמם העיקרי שאם צערו רב יותר מזה שנאלץ לאכול בחג בביתו ולא בסוכה אזי ישיבתו בסוכה היא הפחתת צער ולא להפך, והכל תלוי במידת חסידותו של אדם ועד כמה באמת מצטער מביטול המצוה.

ועתה יבואו כל החכמלוגים ויוכיחו באותות ובמופתים שזה נגד הש"ס וכו' ושאין פה ביטול מצוה כי מלכתחילה אינו מצווה בכגון דא אלא אדרבה מצווה לצאת וכו' וכו' ,

אז הנני מוסר מודעה מראש - הרי כל זאת ידעו גם הצדיקים גאוני עולם יראי אלוקים אלו אשר זרתם עבה ממתנינו , ועם זאת פסקו כפי שפסקו , ומי שחש שמתאים לו לכנות את הדברי חיים , הצמח צדק , והמנחת אלעזר - פוסקים אשר עליהם כל בית ישראל נשען, בשם "אדיוט" אז שיערב לו, ואל יהי חלקי עימו.

וכבר כתב האבני נזר על מחבר ידוע שחלק על שו"ע הרב "מה יאמר זבוב קצוץ כנפיים לעומת הנשר הגדול בשמים"....


צולניק
אולם דברי היו על דברי ישראל30 שהביא בשם אדם אחד לא שום טעם הלכתי, אלא טענה טיפשית שעל אף שהוא פטור מהסוכה מעדיף הוא להיות הדיוט וכו' וזה כמובן שטויות מהטעם שכתבתי, שאם באמת הוא פטור אז הוא כלל לא אוכל בסוכה

מה שקומם אותי במשפט הנ"ל, שהוא באמת מוציא את כל התורף מההלכה הפסוקה ומעביר את עבודת ה' לפסים מיסטיים-אישיים, אם אני מרגיש שזה מועיל לי כמו סוכה, אז אפילו שחז"ל אמרו שאין זה סוכה בכל זאת לי זה עוזר.
זה כמו שאחד יגיד, שהוא יושב בסוכה בשעת הדחק גם כשיש רק ב' דפנות, כי הוא מעדיף להיות הדיוט בב' דפנות סוכה מאשיר צדיק בלי אף דופן.
עכשיו שאני חושב על זה, בטח עוד מעט משהוא יבוא ויצטט משהוא שכביכול אמר גם את זה.

המהדיר כתב:בלילה הראשון משום "ט"ו ט"ו מחג המצות", שאינו קשור ל"תשבו כעין תדורו".

כמובן שאי משום הא לא איריא, אלא רק לכזית ראשון. (עי' רמ"א תר"מ, ד ובמ"ב סקט"ו)

לכאו' הדבר תלוי בפשט משתסרח המקפה, אם היא הופכת את הסוכה לדירה סרוחה ואינה נחשבת כעת לסוכה, או שהוא דין של מצטער, כלומר, יש כאן סוכה אלא שהוא פטור.
ויפה האריך בכל העניין הגאון רבי משה שטרנבוך במו"ז יעו"ש.

לענין זה הקדיש קונטרס מיוחד הגאון העילוי רבי בן ציון כהנא שפירא והרי הוא מצ"ב

קונטרס מלא וגדוש, אמנם מסקנותיו אינם נראים לענ"ד ואציין מספר הערות


א. מה שהביא באות א' מהרב מקומרנא, מה נעשה ורבינו הריטב"א מפרש להפך ממש, "מי שפך למי כו'. ק"ל דהא לפום לישנא דרישא משמע להדיא דהרב שופך לעבד, וי"ל דדלמא הכי קאמר מותר לפנות מן הדין, מיהו העושה כן דומה לעבד שמשמש לרבו וכיון שרואה שרבו אינו מסביר לו פנים שופך לו מיד קיתון לומר איני רוצה לשמשך, ואלו כן היה ראוי שלא יפנה מיד משתסרח המקפה, אבל למאי דמסקינן שהרב שופך לעבד אין לו להמתין מלפנות". [וכ"מ בתשו' הרשב"א ח"א סי' נ"ז] ועי' בברכ"י דמייתי לה וכ' דלכן הביאוהו הרי"ף והרא"ש וכו'. [שו"ר שמובא לקמן אות ה' ותמוה סידור הדברים].
ב. ומכאן גם סתירת ד' הא"א באות ג'.
ג. מש"כ באות ד' מדברי רבינו פרץ דבאכילה אין פטור של מצטער תמוה טובא, דז"ל הר"פ בהג' סמ"ק שם: "ומיהו מצטער כגון מחמת סרחון וכיוצא בו נראה דדוקא לישן אבל לאכול לא מדאמר רבא שרא ליה לרב אדא למיגני חוץ לסוכה משו' סרח' דגרגושתא ולא קאמר למיכל ושמא משום דאכילה אינה רק לפי שעה". הרי להדיא דהיינו דווקא בסירחון כה"ג ומשום שלא חשיב מצטער כלפי זה.
ד. דברי הערול"נ שהביא באות ה' תמוהין, דא"כ להצד הראשון שעבד שפך לרבו צריך להמתין, וזה ודאי אינו.
ה. גם מש"כ בשם החזון יחזקאל בתוספתא אינו מובן הדיוק, עי"ש דהכונה שם שאם לא הלך ודאי אין הפטור בפסקו גשמים.
ו. מש"כ באות י"ד מדברי המאירי לא מיירי שם שישינים בשעת הגשמים ממש כמבואר לכל מעיין.
ז. גם מה שהביא באות ט"ז מרבינו ירוחם לגבי שושבני החתן אינו ענין לירדו גשמים.
סוף דבר הכל נשמע שאין לזוז מפסק הרמ"א ע"פ הגמ"י אחר שאין בראשונים מי שחולק בזה.

אליהוא כתב:קונטרס מלא וגדוש, אמנם מסקנותיו אינם נראים לענ"ד ואציין מספר הערות


א. מה שהביא באות א' מהרב מקומרנא, מה נעשה ורבינו הריטב"א מפרש להפך ממש, "מי שפך למי כו'. ק"ל דהא לפום לישנא דרישא משמע להדיא דהרב שופך לעבד, וי"ל דדלמא הכי קאמר מותר לפנות מן הדין, מיהו העושה כן דומה לעבד שמשמש לרבו וכיון שרואה שרבו אינו מסביר לו פנים שופך לו מיד קיתון לומר איני רוצה לשמשך, ואלו כן היה ראוי שלא יפנה מיד משתסרח המקפה, אבל למאי דמסקינן שהרב שופך לעבד אין לו להמתין מלפנות". [וכ"מ בתשו' הרשב"א ח"א סי' נ"ז] ועי' בברכ"י דמייתי לה וכ' דלכן הביאוהו הרי"ף והרא"ש וכו'. [שו"ר שמובא לקמן אות ה' ותמוה סידור הדברים].
ב. ומכאן גם סתירת ד' הא"א באות ג'.
ג. מש"כ באות ד' מדברי רבינו פרץ דבאכילה אין פטור של מצטער תמוה טובא, דז"ל הר"פ בהג' סמ"ק שם: "ומיהו מצטער כגון מחמת סרחון וכיוצא בו נראה דדוקא לישן אבל לאכול לא מדאמר רבא שרא ליה לרב אדא למיגני חוץ לסוכה משו' סרח' דגרגושתא ולא קאמר למיכל ושמא משום דאכילה אינה רק לפי שעה". הרי להדיא דהיינו דווקא בסירחון כה"ג ומשום שלא חשיב מצטער כלפי זה.
ד. דברי הערול"נ שהביא באות ה' תמוהין, דא"כ להצד הראשון שעבד שפך לרבו צריך להמתין, וזה ודאי אינו.
ה. גם מש"כ בשם החזון יחזקאל בתוספתא אינו מובן הדיוק, עי"ש דהכונה שם שאם לא הלך ודאי אין הפטור בפסקו גשמים.
ו. מש"כ באות י"ד מדברי המאירי לא מיירי שם שישינים בשעת הגשמים ממש כמבואר לכל מעיין.
ז. גם מה שהביא באות ט"ז מרבינו ירוחם לגבי שושבני החתן אינו ענין לירדו גשמים.
סוף דבר הכל נשמע שאין לזוז מפסק הרמ"א ע"פ הגמ"י אחר שאין בראשונים מי שחולק בזה.

קושיא ד' מה טיבה?
אכן כן, לפירוש הערול"נ [שכך הוא הפי' לכל המתבונן בדברי הריטב"א ואדרבה לשון הקרב"נ צ"ע] זו היא הנפק"מ בין ב' הצדדים: הצד שהעבד שפך לרבו, פירושו שאם יצא תיכף משתסרח המקפה, הרי הוא כעבד ששפך כוס לרבו, ולכן צריך להמתין, ולהצד שהאדון שפך לו, אינו צריך להמתין. אולם אין כל דיוק בדברי הריטב"א דאינו רשאי להמתין.

האדמו"ר בעל השפע חיים. עיין עלון בצילא דמהימנותא - צאנז - האחרון של ערב החג

אם יש אפשרות לשלוח קובץ אשלחנו אי"ה

לכאורה פשוט שלא שווה אצל כל אחד השיעור דמצטער ומה שנזכר בשס הוא לענין המינמום אבל לא מוכרח לצאת אם אצלו אין בכמות גשמים כזו שיעור של צער והצדיקים לגודל חשקם לא הרגישו גם במטר סוחף צער

צh33 כתב:לכאורה פשוט שלא שווה אצל כל אחד השיעור דמצטער ומה שנזכר בשס הוא לענין המינמום אבל לא מוכרח לצאת אם אצלו אין בכמות גשמים כזו שיעור של צער והצדיקים לגודל חשקם לא הרגישו גם במטר סוחף צער

בקונטרס המצורף לעיל, דן בסברא זו.
ובענין אם הפטור מסוכה בירידת גשמים הוא מדין מצטער, ראה בר"ן (לה. מדפה"ר) ובשפ"א כט. ד"ה מי שפך למי.

אליהוא כתב:קונטרס מלא וגדוש, אמנם מסקנותיו אינם נראים לענ"ד ואציין מספר הערות
א. מה שהביא באות א' מהרב מקומרנא, מה נעשה ורבינו הריטב"א מפרש להפך ממש, "מי שפך למי כו'. ק"ל דהא לפום לישנא דרישא משמע להדיא דהרב שופך לעבד, וי"ל דדלמא הכי קאמר מותר לפנות מן הדין, מיהו העושה כן דומה לעבד שמשמש לרבו וכיון שרואה שרבו אינו מסביר לו פנים שופך לו מיד קיתון לומר איני רוצה לשמשך, ואלו כן היה ראוי שלא יפנה מיד משתסרח המקפה, אבל למאי דמסקינן שהרב שופך לעבד אין לו להמתין מלפנות". [וכ"מ בתשו' הרשב"א ח"א סי' נ"ז] ועי' בברכ"י דמייתי לה וכ' דלכן הביאוהו הרי"ף והרא"ש וכו'. [שו"ר שמובא לקמן אות ה' ותמוה סידור הדברים].
ב. ומכאן גם סתירת ד' הא"א באות ג'.
ג. מש"כ באות ד' מדברי רבינו פרץ דבאכילה אין פטור של מצטער תמוה טובא, דז"ל הר"פ בהג' סמ"ק שם: "ומיהו מצטער כגון מחמת סרחון וכיוצא בו נראה דדוקא לישן אבל לאכול לא מדאמר רבא שרא ליה לרב אדא למיגני חוץ לסוכה משו' סרח' דגרגושתא ולא קאמר למיכל ושמא משום דאכילה אינה רק לפי שעה". הרי להדיא דהיינו דווקא בסירחון כה"ג ומשום שלא חשיב מצטער כלפי זה.
ד. דברי הערול"נ שהביא באות ה' תמוהין, דא"כ להצד הראשון שעבד שפך לרבו צריך להמתין, וזה ודאי אינו.
ה. גם מש"כ בשם החזון יחזקאל בתוספתא אינו מובן הדיוק, עי"ש דהכונה שם שאם לא הלך ודאי אין הפטור בפסקו גשמים.
ו. מש"כ באות י"ד מדברי המאירי לא מיירי שם שישינים בשעת הגשמים ממש כמבואר לכל מעיין.
ז. גם מה שהביא באות ט"ז מרבינו ירוחם לגבי שושבני החתן אינו ענין לירדו גשמים.
סוף דבר הכל נשמע שאין לזוז מפסק הרמ"א ע"פ הגמ"י אחר שאין בראשונים מי שחולק בזה.

תגובת הגהמ"ח:

מה שכתב בשיטת רבינו פרץ, תמוה טובא, הרי מבואר בב"י סי' תר"מ, שר"פ מיירי בסתם מצטער, ולמד כן מגרסת האורחות חיים שהיתה לפניו בכת"י, אמנם הגרסה הנדמ"ח שונה ונקט ביחוד רק מצטער מסרחון, אבל מלבד שיש לפרש שכל הדומה לכך בכלל ואולי גם בגשמים מרובים ניתן לאכול, וכמוש"כ לגבי כזית בדברי מלכיאל. ובכל אופן גרסת האו"ח והב"י 'שמסרו נפשם על כתה"י', אינה פחות אסמכתא 'מכת"י הנחפשים מהגניזות' וניתן לבאר עפי"ד את שיטת העצי עדן.

המאירי בשעת פטור משינה מחשש קרוב של גשמים ובכ"ז 'רבותינו ישנו מעט לחיבוב מצוה', ואין חילוק מצד הכלל שכל הפטור וכו' בין אם יורדים כעת או לא. ורק לפי סברת הריטב"א לחלק בין יש טורח מרובה וכו' ניתן לחלק כן.

שיטת רבינו ירוחם נאמרה בפטור של שושבינים שהוא משום דין מצטער וי"ל שגם בירידת גשמים הפטור משום מצטער וכמ"ש במרדכי (עיין שפ"א) ובאליה רבה מבואר שהו"ה בירדו גשמים, וכמש"כ.

א. איני יורד לסוף דעת הגהמה"ח. הרי לא עלה על לב איש מעולם שהפטור של ירדו גשמים הוא רק בשינה, [כמפורש בכ"מ והרי השיעור נאמר במקפה], וגם בא"ח מפורש כן שקאי דווקא על ריח, וגם ע"ז כותב שמא רק לשעה, וע"כ גם בב"י צ"ל כן, מה גם דלעיל מיניה מביא מהרא"ש שמביא כן מהסמ"ק כדברים הללו ממש על ריח והן הן הדברים, [כידוע שהפוסקים מביאים מהג' סמ"ק ע"ש סמ"ק], ועכ"פ אין הנידון על ירדו גשמים כלל. וגם הא"ר מדבר על הגמ' של מצטער מריח.
[גם החידוש ההיסטורי שהב"י מסר נפשו על גרסאות די מפוקפק].

ב. הרי זה ברור שבאופן שפסקו הגשמים שפטור לחזור, אם חזר יכול לברך, דס"ס עתה אינו מצטער, [וכמדומה שמפורש כן בתשו' רעק"א], וע"כ דתרי מצטער איכא יש מצטער דפטור מלעשות כן אבל אם עושה אינו צער ממש, וכה"ג יכול לברך ולהחמיר על עצמו, אבל באופן שגם הישיבה עצמה היא כמצטער לא שמענו מעולם. וכה"ג ודאי דלא חשיב כלל ישיבת סוכה, וכמש"כ בתלמיד הרמב"ן, וכ"נ הביאור בדברי רבינו הגר"א, ובזה יבואר דעת החולקים ואכמ"ל.

ג. וגם בשושבינים יש לומר שהצער הוא לצאת ממקום השושבינים, אבל כשיצא לסוכתו אינו מצטער עתה, וכן בלא באו הגשמים עדיין.

ד. גם מצד סברת הראשונים דאיני חפץ בשימושך, יש לחלק בין ירידת גשמים לשאר מיני מצטער.

ה. ומה שהקשו על מה שכתבתי לעיל בד' הריטב"א, הנה אני נמשכתי אחר הכותב והקר"נ שהריטב"א מיירי לענין להחמיר ע"ע, ובזה ודאי אין צד שיש הלכה להחמיר, אך כונת הריטב"א כמש"כ הערול"נ רק לא למהר לצאת ואינו ענין כלל לנידון דנן, ויותר נראה בכונת הריטב"א דס"ל כרוב הראשונים דשתסרח המקפה הוא שיעור מועט, וזה תלוי בספק מי שפך למי אם בשיעור מועט כזה די, או בעי יותר מזה עי"ש.

ה.

[בשולי הדיון]

אליהוא כתב: [גם החידוש ההיסטורי שהב"י מסר נפשו על גרסאות די מפוקפק].

במחכ"ת: הכותב לא בא לחדש חידושים היסטוריים, אלא הבליע בנעימות לשונו, לשונו הידועה של מרן החזו"א באגרתו (ח"א ל"ב): 'וכת"י שהיה ביד הראשונים ז"ל מסרו נפשם עליהם...'

ראיתי כתבה ביתד (האנגלי) שסיפר הגר"י שיינר (ר"י קמניץ) שפעם ישב בסוכת רבו הגר"ש היימאן ואחד מהנוכחים סיפר על אדמו"ר מסויים (לא נקבו בשם אבל מפורסם ע"ש הדברי חיים מצאנז) שישב בסוכה אף בעת ירידת גשמים ואמר שמפני חיבוב המצוה כדאי הוא לו להיקרא הדיוט ולא לבטל מישיבת סוכה.

מפני הנימוס לא הגיב ר' שלמה בנוכחות המספר אבל לאחר שיצא מחה נמרצת ואמר אם חז"ל קוראים למישהו הדיוט בודאי שאין זה רצון הבורא ואל לנו להתחכם על מה שהורונו חז"ל.

מן להענין למסור מה ששמע א' מידידיי מזקן אחד ברכסים שאמר שהוא נכח כשהביע מישהו לפני הגרי"ז מבריסק תמיהותו על שמשתמש בראי בהנחת תפילין מכיון שהדברי חיים קורא תגר על מנהג זה וקוראו מנהג הדיוט. השיב לו הגרי"ז דוקא מאדמו"ר מצאנז למדתי שלא נורא להיקרא הדיוט לצורך שמירת המצוה.

הגהמ כתב:מן להענין למסור מה ששמע א' מידידיי מזקן אחד ברכסים שאמר שהוא נכח כשהביע מישהו לפני הגרי"ז מבריסק תמיהותו על שמשתמש בראי בהנחת תפילין מכיון שהדברי חיים קורא תגר על מנהג זה וקוראו מנהג הדיוט. השיב לו הגרי"ז דוקא מאדמו"ר מצאנז למדתי שלא נורא להיקרא הדיוט לצורך שמירת המצוה.

סיפור יפה אך אם לדון יש לחלק טובא, דבמצות תפילין סבר הדברי חיים (שו"ת ד"ח או"ח ח"ב ס"ו) דיש מקום בראש להניח ב' תפילין גם לרוחב ולכן לעבור על הנפסק בשו"ע (יו"ד קפ"ב) שאסור להסתכל במראה כדי שהתפילין יהיה בדיוק באמצע בזה סבר הד"ח דהוא מנהג בורות, [וכהיום רואים דיש שמסדרין את התפילין במראה ואח"כ מסדרין את בלוריתם... ] משא"כ במצות סוכה אין שום איסור להשאר בסוכה אלא דנקרא הדיוט אם נשאר, בזה היו צדיקים ומרן הד"ח ביניהם שהחמירו ולא יצאו בפטור דמצטער.
ופשוט דחוץ לסוכה היה להם צער עשרת מונים משהייה בגשם, ולכן פטורין לצאת לתוך הבית מדין מצטער...
אגב אביא דברי התפארת שלמה שמפרש מצטער פטור מן הסוכה דמהצער נפטרין ע"י מצות סוכה, וכיו"ב חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה, נפטרין הם מן החולי ע"י מצות סוכה.

כמובן שאפשר גם להגיד להיפך, שאם חז"ל אומרים על מישהו שנקרא הדיוט וודאי צריך להמנע מזה, אבל אם הדברי חיים אומר על משהו שזה מנהג הדיוט, עם כל גדלותו עוד מותר לחלוק עליו ולא לחוש לזה, וכל שכן לפי מה שהסברת שזה מותנה בפשט של הדב"ח שמקום יש בראש היינו ברוחב ולא כמו ההבנה המקובלת שהכוונה בגובה וע"ז וודאי יכול הגרי"ז לחלוק או לחשוש שלא כן הוא.

באותו עניין

מתוך שיחת אדמו"ר מסלונים שליט"א השתא ביו"ט של סוכות (לא מוגה עדיין)

ארי במסתרים כתב:באותו עניין

מתוך שיחת אדמו"ר מסלונים שליט"א השתא ביו"ט של סוכות (לא מוגה עדיין)

לכידה.PNG

אני ממש מתפלא איך אפשר להגיד כאלה דברים אחרי שכתוב בגמרא בסוכה בדף כו שאפילו תנאים ואמוראים התירו להם לישון מחוץ לסוכה בגלל שהם היו מצטער

אין משיבין על הדרוש

א. יש תשובה במהרש"ג (כמדומה) אודות מנהג צדיקים שנשארים לישב בסוכה גם אם יורד גשמים, שע"פ הרמ"א נקראים הדיוט, וע"כ הוא כותב דמצטער פטור מן הסוכה הוא רק באופן שאם יצא מהחוצה יפטר מהצער, אך אלו הצדיקים אדרבה צער הוא להם לצאת ולהפרד מן הסוכה, ולכן נשארים שמה.

ב. יש אימרא מהרר"ב מפרשיסחא זי"ע על מצטער פטור מן הסוכה, כי מי שיש לו צער מן המצוה אז אין הקב"ה מבקשה ממנו, שמצוה צריכה להביא שמחה לאדם ולא ההיפוך.

היא שיחתי כתב:האם יש גדול ליטאי שאפשר לספר עליו כן ? מה הם ההסברים שניתנו לזה ?

ראה נפש דוד להאדר"ת, מהד' תש"ע, עמ' קכג-ד, עדותו על אביו הגאון רבי בנימין, רבן של פיקלין, שילל, ראגולה ווילקומיר (מדובר על כחודש לפני פטירתו, ואעפ"כ ישב בסוכה בקור גדול):

בס' אוצר מנהגי חבד תשרי עמ' שב ואילך ליקט הרבה בענין זה.

ואולי יש להוסיף ולהעיר, ששיטת הצדיקים שלא חשו למצטער וכו', דומה קצת למה שמביאים בשם הבעש"ט בענין "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", שהוא רק במי שאצלו נתינת הצדקה נחשבת 'בזבוז' אך מי שנותן צדקה מתוך תענוג וכו' אין זה אצלו בזבוז ומותר לו לתת יותר מחומש, ודו"ק

חלמישצור כתב:

היא שיחתי כתב:האם יש גדול ליטאי שאפשר לספר עליו כן ? מה הם ההסברים שניתנו לזה ?

ראה נפש דוד להאדר"ת, מהד' תש"ע, עמ' קכג-ד, עדותו על אביו הגאון רבי בנימין, רבן של פיקלין, שילל, ראגולה ווילקומיר (מדובר על כחודש לפני פטירתו, ואעפ"כ ישב בסוכה בקור גדול):

נפש דוד עמ קכג-ד.png

לא כתוב שהוא ישב בסוכה מחמת מצות סוכה, אלא כדי שלא יזלזלו אחרים במקום שהם חייבים.

אדג כתב:בחב"ד כן הוא המנהג, בכל הדורות. מעשה שהיה, ובא' מסעודות החג וירד גשם שוטף, שלכו"ע פטורים מן הסוכה לעילא ולעילא. ובכ"ז ישב האדמו"ר [איני זוכר איזה מהם] ואכל. עד שהעיר לו א' המסובים שע"פ הלכה צריך לאכול בבית (כמדומני שהיה רב באיזה מקום, ועשה כן לבקשת הרבנית שחששה לבריאות בעלה), ונכנס, אך לא המשיך לאכול.

ומאי שנה משינה שיש אצלם "פטור" מצטער?

עמקן כתב:לא כתוב שהוא ישב בסוכה מחמת מצות סוכה, אלא כדי שלא יזלזלו אחרים במקום שהם חייבים.

דבריו מפורשים. השבתי לשאלתו של פותח האשכול.

דרומי כתב:בס' אוצר מנהגי חבד תשרי עמ' שב ואילך ליקט הרבה בענין זה.

ואולי יש להוסיף ולהעיר, ששיטת הצדיקים שלא חשו למצטער וכו', דומה קצת למה שמביאים בשם הבעש"ט בענין "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", שהוא רק במי שאצלו נתינת הצדקה נחשבת 'בזבוז' אך מי שנותן צדקה מתוך תענוג וכו' אין זה אצלו בזבוז ומותר לו לתת יותר מחומש, ודו"ק

אינו דומה, שהרי הנותן יותר מחומש מקיים מצות צדקה, משא"כ היושב בסוכה כשהוא מצטער שלא קיים כלום.
אגב, דברי הבעש"ט ע"פ פשוטם תמוהים ביותר, ואני ישבתי בדרך הפשט, שחומש הוי שיעור לחיוב מצוה, אבל מותר להוציא יותר מחומש נכסיו על מה שהוא רוצה כגון מכונית יוקרתי אם זה רצונו. וממילא מי שנותן רק מחמת חיוב מצוה אין לו לבזבז יותר מחומש מאחר שאין בזה חיוב, אבל אם הוא רוצה ליתן יותר לצדקה מותר כמו שמותר לו להוציא יותר מחומש נכסיו על כל דבר שהוא רוצה.

חלמישצור כתב:

עמקן כתב:לא כתוב שהוא ישב בסוכה מחמת מצות סוכה, אלא כדי שלא יזלזלו אחרים במקום שהם חייבים.

דבריו מפורשים. השבתי לשאלתו של פותח האשכול.

כנראה פותח האשכול התכויין לישיבה מצד עצם ישיבת סוכה.
אם רוצים ישיבה בסוכה מטעמים אחרים, יש סיפור על הגרח"ע שהגיע אליו אורח בסוכות והוא שלחו לסוכה שלו ואמר שהוא בעצמו מצטער, אבל בהמשך הגיע להסוכה ואמר שמצטער פטור מסוכה אבל לא מהכנסת אורחים. מובא כאן.

קראקובער כתב:

אדג כתב:בחב"ד כן הוא המנהג, בכל הדורות. מעשה שהיה, ובא' מסעודות החג וירד גשם שוטף, שלכו"ע פטורים מן הסוכה לעילא ולעילא. ובכ"ז ישב האדמו"ר [איני זוכר איזה מהם] ואכל. עד שהעיר לו א' המסובים שע"פ הלכה צריך לאכול בבית (כמדומני שהיה רב באיזה מקום, ועשה כן לבקשת הרבנית שחששה לבריאות בעלה), ונכנס, אך לא המשיך לאכול.

ומאי שנה משינה שיש אצלם "פטור" מצטער?

אתה יכול לברך "ברוך שכיוונתי".
זאת השאלה הפותחת את הדיון בשיחתו של הרבי בענין השינה בסוכה:
מה ההבדל בין שינה לאכילה, שבשינה הקילו עד הקצה ובאכילה החמירו עד הקצה השני?

כנראה שיש בקיאים בשיחות הרבי יותר ממני, אולי בכ"ז תגיד לנו בקיצור איזה פנינה לא ידעתי.

אגב, זו תופעה שחוזרת על עצמו, בר"ה מקפידים לא לשתות אפילו מים לפני התקיעות ובשאר ימות השנה אוכלים סעודת שלמה בשעתו לפני התפילה, הכל הפוך על הפוך.

קראקובער כתב:כנראה שיש בקיאים בשיחות הרבי יותר ממני, אולי בכ"ז תגיד לנו בקיצור איזה פנינה לא ידעתי.

אגב, זו תופעה שחוזרת על עצמו, בר"ה מקפידים לא לשתות אפילו מים לפני התקיעות ובשאר ימות השנה אוכלים סעודת שלמה בשעתו לפני התפילה, הכל הפוך על הפוך.

מעדיף שלא לצטט קטעים בלבד מהשיחה וכיו"ב, שמא אכשל בלשוני ואתלה בוקי סריקי בנשיא הדור.
הדברים נדפסו בלקוטי שיחות בהגהתו של הרבי (חלק כ"ט עמוד 211 ואילך - http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=226 ) ובתרגום ללשון הקודש ב"שערי הלכה ומנהג" - http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=233 (ומסתמא בהרחבה ב"שולחן מנחם").
לקריאה בהרחבה אודות ענין שינה בסוכה - ניתן להיכנס גם לאנציקלופדיה החב"דית - "חב"ד פדיה" - ערך שינה בסוכה
http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7% ... 7%9B%D7%94

לשיטתך לא קיימת מצוות סוכה מעולם לפי המרדכי שנפסק בשו"ע שסוכה שאינה ראויה לשינה לא יוצאים בה גם אכילה.

אולי הגיע הזמן שהלץ של הפורום יפסיק לדרדר אשכולות למחוזות מטופשים, ועד שזה יקרה אולי אחרים יפסיקו לאכול את הפתיונות שלו.

באמת לא כ"כ חכם לדרדר את הפורום למחוזות כאלו. בשביל תורת "נשיא הדור" יש די והותר פורומים אחרים. ומ"מ, הציפייה לקיים כאן "ופרצת" ולהשפיע עלינו מתורתו של הנ"ל ויחד עם זאת לאסור הבעת ביקורת, קצת מוגזמת.

אין שום בעיה להעביר ביקורת ולדון כדרכה של תורה באשכולות המתאימים לכך, כשם שאין שום בעיה להביא ד"ת יקרים מגדולי ישראל באשכולות השייכים לאותם ד"ת. ואדרבה, עבור המבקשים להסתגר בבית מדרש פרטי משלהם, ולדון רק בדברי גדולי התורה השייכים לחוגם הפרטי, יש מסגרות אחרות.

תקוותי שדי בזה וניתן להשיב את האשכול למסלולו.

מתוך קשו"ע ילקו"י תרלה,ד:

יש מי שכתב, שמכיון דקי''ל (סוכה ט.) עצי סוכה אסורים בהנאה כל שבעה, שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה', ואמר ר' יהודה בן בתירה כשם שחל שם שמים על שלמי חגיגה, (לאוסרם עד לאחר הקטרת אימורין, ובתר הכי זכו בהו משלחן גבוה, כעבד הנוטל פרס. רש''י), כך חל שם שמים על הסוכה. לפי זה היה נראה שאסור מן התורה לישב בסוכה בשעה שהוא פטור מישיבה בסוכה, כגון כשירדו גשמים. ומיהו אם כבר היה יושב בסוכה וירדו גשמים, י''ל דלא ניתנה תורה למלאכי השרת שלא ישהה אפילו רגע אחד משהתחילו הגשמים לרדת, וכיו''ב אמרו ביומא (סט.) [עונג יום טוב סימן מט]. אולם לדינא אין בזה איסור תורה, ויש בזה רק משום שנקרא הדיוט. [חזון עובדיה סוכות עמ' עט בהערה].

סברא מעניינת.

סגי נהור כתב:אין שום בעיה להעביר ביקורת ולדון כדרכה של תורה באשכולות המתאימים לכך, כשם שאין שום בעיה להביא ד"ת יקרים מגדולי ישראל באשכולות השייכים לאותם ד"ת. ואדרבה, עבור המבקשים להסתגר בבית מדרש פרטי משלהם, ולדון רק בדברי גדולי התורה השייכים לחוגם הפרטי, יש מסגרות אחרות.

למקרה שלא הבנת, אסביר שוב: כל דיון נובע ממערכת ערכים יסודית מוסכמת, אין טעם להביא ראיה ממי שכל המערכת אלו שונה לגמרי, כמו שהוכיח הרב קראקובר. ולכן דבריו שייכים בהחלט לנושא. [וכן, חוץ מזה יש גם גבולות לביהמ"ד הכללי של עם ישראל, ותתפלא, הם לא נקבעים לפי צבע הלבוש או לפי הייחוס או לפי השפעה פוליטית. וכשאצלכם יתייחסו לדברי החזו"א ברבע מהדרך ארץ שמתייחסים כאן לדבריכם תוכל להטיף לנו מוסר על מי שמנסה להסתגר בבימ"ד פרטי].
תקוותי שדי בזה וניתן להשיב את האשכול למסלולו.