חכם באשי כתב:בהרבה פיוטים קדומים נזכר שהושענא רבה הוא יום דין לאדם, ולאו דווקא על המים (בו נידונים בסוכות).
אך אין בהם הפרט שהושע"ר הוא גמר הדין.
באחד האשכולות הסמוכים העלה "היא שחתי" חוברת שערך לפני כמה שנים העונה לשם "מדובקים ביראתך" שם בעמ' 59 דן על עניין זה.
ראה בקובץ המצורף.
ולהעיר מהנדפס השבוע ב'המודיע', המוסף התורני עמ' ג' בשם 'אבקת רוכלים להגה"ח רבי מתתיהו לוריא. 'פנים שוחקות' (ירושלים תשס"ו) עמ' לו:
"אמרו פעם להרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע מימרא בשם הרה"ק רבי מאיר'ל מפרעמישלאן זי"ע הנשמע על דרך הצחות והלצה, שנאמר: על הפסוק הללוהו בתף ובמחול (תהלים קנ, ד) "הללהו" - אתם תהללו את ה', "בתף ומחול" - והסוף יהיה שהוא ית' ימחול לכם. אמרו להם הס"ק מרוז'ין: אסביר לכם כוונתו, לא כמו שאתם חושבים שת"ף וסוף הוא עניין אחד מטעם דלשון נופל על לשון, אלא שבמלת ת"ף מרומז באמת הסו"ף, כי כל עבודתנו בעשרת ימי תשובה וכן אח"כ בחג הסוכות בכדי שנגיע להושענא רבא נזכה לגמר חתימה טובה, והנה בשרים יום מיום ראשון דראש השנה עד הושענא רבא (ולא עד בכלל) יש ת"ף שעות, ועל זה מרמז הכתוב הללוהו בתף - אתם תהללו אותו ית' בכל אלו הת"פ שעות, ואח"כ יהיה ממילא "ומחול" זכו לסליחה ומחילה ולגמר חתימה טובה".
ו'בלקוטי דיבורים' עמ' שיא נאמרו דברי אדמו"ר מוהריי"צ :
"יכולים עדיין "לחטוף" ולעשות תשובה! בראש השנה כותבים, ביוהכ"פ חותמים, בהושענא-רבה מוצאים "פתקי חיים" ועש שבת בראשית אין הם יוצאים מההיכל ".