הודעהעל ידי עדיאל ברויאר » א' יולי 19, 2015 1:06 am
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ד
ואף שלכאורה יכולים לטעון דיין מגיתו הוא רק בשעה שהוא תוסס ואז אין טעמו טוב וכדאיתא בסנהדרין דף ע' ע"א אהא דאם שתה יין מגיתו אינו נעשה בן סורר ומורה "ויין מגיתו עד כמה, כל זמן שהוא תוסס", ופירש רש"י "שהוא נושך בגרון מחמת שהוא מחמיץ" ובמס' תענית דף ל' ע"א הוסיף רש"י לומר "שאינו טוב כיין ישן ומשלשל ומזיק", ולפי"ז כיון דמיץ ענבים שלנו יש לו טעם טוב שהרי אינו נושך ולא מחמיץ וגם לא משלשל ומזיק ולכן חשיב ממש כיין, ברם טעות הוא דכל זה לא נאמר אלא על אותו סוג יין מגיתו שהוא תוסס ושיעורו ג' ימים, או כמסקנת הגמ' שם בסנהדרין שמבואר דעד מ' יום נקרא יין מגיתו, ועיי"ש ברש"ש דמה שהרמב"ם לא הביאו הוא מפני שסמך על מ"ש בפ"ו מאיסורי מזבח ה"ט דיין מגיתו הוא שלא שהה מ' יום [ורק לענין תשעה באב פסק בפ"ה מהל' תענית ה"ג "יין מגיתו שיש לו שלשה ימים או פחות", וכן הוא גם בטור או"ח תקנ"ב "תוך ג' ימים לדריכתו"] וכן כתב רש"י בברכות כ"ז ע"א שרק יין בן מ' יום "יצא מכלל יין מגיתו ובא לכלל יין גמור וקרינן בי' נסך שכר", גם הרמ"ה כתב שם בסנהדרין "שעד מ' יום עדיין אין בו טעם יין ממש", גם ידוע שהסוחט אשכול ענבים ושותהו יש לזה טעם טוב ואינו נושך בגרון ולא מחמיץ ואפי"ה נקרא יין מגיתו, וכיון שכן נראה שגם מיץ ענבים אינו חשוב לגמרי כיין גמור ויתכן דרק מה שיצאו ממש מהענבים נקראו יין ולא מים שיש להם טעם של מיץ ענבים.