יסוד דין ת"ב נדחה

[לעומקו של דבר]

ביסוד דין ת"ב נדחה יש הרבה בספרים ואלקט קצת.

במנחת חינוך מצוה שי"ג סקי"א, כתב שיש בט' באב שני דינים (כפי הדברים הידועים בשם הגרי"ז), דין תענית ודין אבילות. והמנהג האשכנזי הקדמון לנהוג בשבת ת"ב אבילות בצנעא, הוא לנהוג בשבת רק את האבילות, וביום ראשון נוהגים גם צום וגם אבילות.

באור שמח תעניות פ"ה ה"ו כתב, שת"ב נדחה אינו שעיקר הצום בי' אלא שרק נדחה קיום הצום לי', והראיה מפני שבירושלמי כתוב שאם ת"ב בשבת אין שבוע שחל בו כלל וכן נפסק להלכה, ואם היה עיקר הצום בי' היה צריך להיות השבוע שלאחריו אסור למ"ד שבוע שחל בו אסור גם לאחריו.

[פרי יהושע]

בגמ' מגילה בקש רבי לבטל ת"ב, והקשו התוס' דהא אין בי"ד רשאי לבטל וכו', ויתכן די"ל דלא רצה לבטל האבלות רק התענית, וזה תלי ברצו ולא רצו, כיון ותענית היא לפקח על דרכי התשובה בזמן צרה כמש"כ הרמב"ם ריש תענית.
ולפי זה גם מאי דמסקינן שם שלא רצה לבטל אלא ת"ב נדחה, י"ל כיון ועכ"פ נוהג בשבת דברים שבצנעא, [והמג"א הביא מדרש שרבי קרא מגילת תענית בת"ב שחל להיות בשבת מדין דברים שבצנעא עי' שם], וא"כ אינו דוחה אלא התענית שנדחית ליום א'.