בתשעה באב בוכים, כל אחד בוכה על משהו אחר, כנראה, אך על מה צריך לבכות?
מובא במדרש זוטא -איכה: אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בית המקדש היה חוץ לירושלים יהודי אחד חורש במחרשתו וראה שהפרה שהיה חורש בה הפילה עצמה לארץ ולא היתה רוצה לחרוש, והיה מכה אותה עד ששמע קול - הנח אותה שהיא צועקת על חורבן בית המקדש שנשרף היום, מיד קרע את בגדיו ותלש שערו והניח אפר בראשו ובכה אוי לי אוי נא לי לאחר שתים או שלש שעות עמדה הפרה על רגליה ורקדה ושמחה, תמה האיש מאוד שמע קול אומר טעון וחרוש כי בשעה זו נולד משיח, (הכוונה לרוחו של משיח שנולדת בחינה מסויימת ממנה בכל שנה ושנה)
וכן מובא בירושלמי, ובאיכה רבה, וכידוע לכן קמים מכסאות האבלים בחצות היום,
מדוע נולד המשיח בכל שנה בחצות היום?
ידוע שכל החורבן נגזר בלילה בו בכו כל העדה על כך שאינם רוצים להכנס לארץ, ואמר להם ה' -אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע לכם בכיה לדורות, שמגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב, ויש להבין מדוע לא מספיק לכתוב שמגלגלים חובה ליום חייב?
עוד קשה מה יעזור לתקן את החטא שיבכו לדורות, אם ההבנה היא כפשוטה- שיבכו מצער?
במדרש רבה מובא על הפס' והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום - אלו ארבע גלויות, ורוח אלו' מרחפת - זה רוחו של משיח, על פני המים - בזכות התשובה שנמשלה למים, שנא' שפכי כמים ליבך נוכח פני ה',
רוחו של משיח קיימת מכח התשובה, וחז"ל מצאו את המקום בו כתוב שתשובה נמשלה במים- במגילת איכה, ולכאו' מה הקשר לתשובה?
במדרש איכה מובא שירמיה אמר לישראל מתי שהם בכו אחרי החורבן, שאם הם היו שבים כך בתשובה לפני כן לא היה נחרב,
העולה מהדברים שהבכיה בתשעה באב כל עניינה הוא תשובה, איננו בוכים על הצרות, אנו בהחלט מזכירים אותם לעצמנו על מנת שנראה מה איבדנו בגלל החטא, מה עודנו מאבדים בגלל חטאינו,
על נהות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, הבכי הוא על געגוע לקשר, ולא על הצרות,
בתשעת הימים יש דיני אבלות, ובתשעה באב עצמו יש דין "אונן" כמי שמתו מוטל לפניו,
הפס' היחיד באיכה שמוזכר "אנינות" - מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו, נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד ה'
תשובה מיראה הופכת את הזדונות לשגגות, תשובה מאהבה הופכת לזכויות, לכאו, תשובתם של בנ"י לאחר החורבן והמיתות משונות והגלות הנוראה, אינה תשובה מיראה, תשובה מיראה אפשר לפני העונש, לא אחרי, התשובה שלהם ובכיתם זה געגועים עזים למצב הנכון בו הם עובדים את ה' כראוי, כשהם מבינים מה עוללו החטאים, זה תשובה מאהבה שהופכת זדונות לשגגות, זה אומר שבפנמיות, הם הגיעו לאחר החורבן לדרגות גבוהות מאוד עם כל ה"עבירות" שלהם,
זה היה עוצמתי כ"כ שזה הביא לבניה מסויימת בקומתו של משיח, וכך בכל שנה ושנה נוסף עוד נדבך ועוד נדבך להשלמת רוחו של משיח ולהביא ל"תיקון העולם" באופן מלא,
לכך נגזר על ישראל בכיה לדורות, בכיה של תשובה ותיקון, בכיה של השתוקקות לארץ, מאהבה, וזה עושה תיקון מלא לשורש של הגלות,
זה הכוונה שמגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב, מבחינה חיצונית זה יום חייב, מכיוון שחטאו במרגלים, אבל בפנמיות זכות גדולה יש ליום זה, ובזכותו רוחו של משיח מרחפת על פני המים,
כתוב בספר היצירה שחודש אב נברא באות ט',
היום המסמל את אב הוא 'ט אב
כתוב בגמ' הרואה ט' בחלום סימנא טבא ליה (טבא אותיות ט אב) כתוב בחז"ל שהאותיות הגיעו אחת אחת לבקש מה' שיברא בהם את העולם, והאות ט' אמרה -תברא בי, שבי אתה נקרא טוב,
אמר לה ה', אומנם את טובה, אך טובך גנוז בתוכך, שנא' מה רב טובך אשר צפנת, ומכיוון שטובך גנוז נא' בך טבעו בארץ שעריה,
צריך להבחין שטביעה אינה התאדות, אלא הסתתרות,
ולפי דברינו, היום הזה כלפי חוץ אינו נראה טוב, אך בפנמיות גנוז רב טוב הצפון לע"ל שיהפך לימים טובים, שמגלגלים זכות ליום זכאי, שנזכה במהרה לתשובה שלמה מאהבה,