יין הבדלה בתשעת הימים

[בני ברקי]

זכור לי שראיתי באחד מהפוסקים שהשנה שר"ח אב יוצא בער"ש אזי מותר לשתות יין של הבדלה במוצ"ש ללא שום פקפוק, וכל דברי הרמ"א נאמרו בשנה רגילה בשבת חזון ולא כמו השנה שהשבת אינה שבת חזון.
האם משהו יודע מי זה הפוסק ומה טעמו? ואולי זה רק לבני ספרד שמוצ"ש השנה זה לא שבוע שחל בו?

[לומד_בישיבה]

עיין אג"מ שדן בארוכה אימתי מתחלת בין המצרים ולדעתו בליל שבעה עשר בתמוז עדיין מותר לעשות חתונות וכדומה, ולכאו' ה"ה כאן תשעת הימים אינה מתחלת מהלילה.
--
אגב, מה רע בכך לשתות מיץ ענבים שזה מותר גם בתשעת הימים.

[לומד_בישיבה]

עיין אג"מ שדן בארוכה אימתי מתחלת בין המצרים ולדעתו בליל שבעה עשר בתמוז עדיין מותר לעשות חתונות וכדומה, ולכאו' ה"ה כאן תשעת הימים אינה מתחלת מהלילה.

מש"כ לעיל טעות הוא שהרי תשעת הימים מתחלת השנה כבר מים ששי וכל מה שכתבתי שייך רק כאשר ר"ח אב חל להיות ביום ראשון.
ט.ל.ח.
--
אגב, זכור לי שהאג"מ ג"כ כותב לדון כאשר י"ז בתמוז חל בשבת כמו השנה ע"ה לפ"ק האם יש לשבת דין של בין המצרים ונ"מ להרבה דינים עיין שם.
אך כל זה אינו שייך לשנה זו לגבי תשעת הימים, שהרי ר"ח אב חל ביום הששי ערב שבת קודש.

[מה שנכון נכון]

אגב, מה רע בכך לשתות מיץ ענבים שזה מותר גם בתשעת הימים.

אסור.

[מה שנכון נכון]

ואולי זה רק לבני ספרד שמוצ"ש השנה זה לא שבוע שחל בו?

הם שותים יין הבדלה גם בשבוע שחל בו.

[לומד_בישיבה]

יתכן שהצדק עם הרב מה שנכון וחזקה על חבר, ועיין מ"ב יין מגתו וכו', אמנם לפי"ז הדברים תמוהים מאוד, שדברים המשכרים ומשמחים כמו וויסקי ובירה מותר בתשעת הימים ואילו מיץ ענבים שלא תסס ואין בה אלכהול אסור.
וכי בדיני נזיר איירינן.

[מה שנכון נכון]

שיכר יש מתירים גם בסעודה מפסקת. [מעט ובאדם הרגיל. ראה מ"ב ושעה"צ סימן תקנב].
עיקר הטעם שלא שותים יין הוא משום שבטלו הנסכים, והרחיבו את המנהג גם ליין תוסס שאינו כשר לנסכים. תקנא,י.

[לומד_בישיבה]

ואולי זה רק לבני ספרד שמוצ"ש השנה זה לא שבוע שחל בו?

הם שותים יין הבדלה גם בשבוע שחל בו.

ואולי מפני שזה עדיין שייך לסעודת שבת, והרי זה כמו יין על הכוס בברכת המזון בברית שגם האשכנזים שותים אותו בתשעת הימים.

[מה שנכון נכון]

ואולי זה רק לבני ספרד שמוצ"ש השנה זה לא שבוע שחל בו?

הם שותים יין הבדלה גם בשבוע שחל בו.

ואולי מפני שזה עדיין שייך לסעודת שבת, והרי זה כמו יין על הכוס בברכת המזון בברית שגם האשכנזים שותים אותו בתשעת הימים.

א. מה זה משנה, הלא הנדון כאן בין כה על יין הבדלה בלבד.
ב. למה שיהיה שייך לסעודה שלישית אחר שברכו בהמ"ז והתפללו ערבית.
ג. הטעם האמיתי הוא בגלל שבמקום מצוה לא נהגו, ועל כן השו"ע מתיר בכל כוס של בהמ"ז. [ובזה יש מהספרדים שלא נהגו כמותו, כי י"א שבהמ"ז אינה טעונה כוס].

[לומד_בישיבה]

הטעם האמיתי הוא בגלל שבמקום מצוה לא נהגו, ועל כן השו"ע מתיר בכל כוס של בהמ"ז

לא הבנתי, א"כ מדוע האשכנזים אינם שותים כוס של הבדלה, ואילו כוס של ברכת המזון בברית שפיר שותים, והרי שניהם הנם במקום מצווה.

ומה שכתבתי מפני שזה חלק מסעודת שבת, זכור לי שכך מבואר ברשב"ם בערבי פסחים.
כמו כן שמעתי מאדמו"ר חשוב ז"ל שאמר שלכן החסידים נוהגים לאכול בשר בסעודת מלווה מלכה, היות והוא עדיין שייך לסעודת שבת. ובדרך צחות אמר, שהרי זה כמו בשר נחירה שהותר לבני ישראל גם לאחר שבאו לארץ, היות והיו מותרים במדבר, ה"ה מלווה מלכה כאשר לוקחים מהשיירים של סעודת שבת.

[מה שנכון נכון]

לא הבנתי, א"כ מדוע האשכנזים אינם שותים כוס של הבדלה, ואילו כוס של ברכת המזון בברית שפיר שותים, והרי שניהם הנם במקום מצווה.

הואיל והותרה שתיית היין בסעודה לכבוד המצוה, לא גרע כוס בהמ"ז. מ"ב ס"ק עב.
גם בהבדלה כשאין קטן ותיבטל המצוה מותר לשתות, ורק היכא שאפשר לקיים שניהם עדיף. משא"כ בסעודה שצריך לשתות בעצמו.

הדמיון לבשר נחירה וכו' נידון הרבה בפוסקים. ולא רק לענין מלוה מלכה.

[לומד_בישיבה]

יש לציין כאן, מנהגו של מרן הגרי"ז ז"ל שהיה שותה את היין בהבדלה, לטענתו, לא יתכן קטן שמבין בהבדלה כדי שיוכל לשתות מכוס ההבדלה, וכשאין דעת הבדלה מנין, ואילו בחורבן הבית אינו מבין. והדברים ידועים.

[הכהן]

כל מה שכתבתי שייך רק כאשר ר"ח אב חל להיות ביום ראשון.
ט.ל.ח.

לא בד"ו פסח
ט.ל.ח.

[נהר שלום]

ראה ילקוט יוסף מועדים עמוד תקע"ד

[לומד_בישיבה]

לצערי לא הצלחתי להבין את המ"ב.
הגעתי למסקנא כך.
מיץ ענבים אינו אסור מעיקר הדין שהרי לכתחילה הוא פסול למזבח, כמו כן במקום מצווה לא גזרו, וכפי שהביא כ"ז לעיל הרב משנ"נ וכיון שכך ניתן לכתחילה להבדיל על מיץ ענבים ללא כל חשש.
--
עתה מצאתי קישור זה בפורום.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=135

[מנחם וואהלינער]

אגב, מה רע בכך לשתות מיץ ענבים שזה מותר גם בתשעת הימים.

אסור.

ממ"נ אי יוצאין בזה לקידוש ולהבדלה יין מיקרי ואם לאו מה מועיל

[מנחם וואהלינער]

קשה לי למה אסור לאכול מאכלים בשריים בתשעת הימים הלא אין שמחה אלא בבשר ולא במשהו שיש לו טעמא דבישרא

[נהר שלום]

קשה לי למה אסור לאכול מאכלים בשריים בתשעת הימים הלא אין שמחה אלא בבשר ולא במשהו שיש לו טעמא דבישרא

היכן ראיתם שאסור אכל מאכלים שיש בהם רק טעם בשר??

[מה שנכון נכון]

קשה לי למה אסור לאכול מאכלים בשריים בתשעת הימים הלא אין שמחה אלא בבשר ולא במשהו שיש לו טעמא דבישרא

היכן ראיתם שאסור אכל מאכלים שיש בהם רק טעם בשר??

הוא מתכוין לתבשיל של בשר, ולא לאוכל פרוה עם חומרי טעם. ראה מ"ב תקנא,סג.

הקושיא לק"מ כי הוסיפו להחמיר גם בזה. וגם לשו"ע שמתיר תבשיל אסור בבשר עוף אע"פ שאין בו שמחה.
יש טעם נוסף לאסור משום שבטלו הקרבנות. וגם לפיו הוסיפו חומרא על המנהג.

אגב, מה רע בכך לשתות מיץ ענבים שזה מותר גם בתשעת הימים.

אסור.

ממ"נ אי יוצאין בזה לקידוש ולהבדלה יין מיקרי ואם לאו מה מועיל

אי מהא לא איריא דמהני מדין חמר מדינה.

[שומר]

הרב קארפ בספרו בין המצרים כותב שייך ענבים מותר לשתות בהבדלה

[עושה חדשות]

יש לציין כאן, מנהגו של מרן הגרי"ז ז"ל שהיה שותה את היין בהבדלה, לטענתו, לא יתכן קטן שמבין בהבדלה כדי שיוכל לשתות מכוס ההבדלה, וכשאין דעת הבדלה מנין, ואילו בחורבן הבית אינו מבין. והדברים ידועים.

ציטוט מתוך שיחת הגרח"י קפלן בישי' חברון, שבוע שעבר.

...ואמנם עדיין לא עלתה בידינו הדרך שנאחז בה לצאת מהקטנות אל הגדלות, ולחזור אל מעלתנו.

ידוע בפוסקים שישנו שיעור קטן שהגיע לחינוך אבילות על ירושלים, ורבים נתקשו מהו גדר השיעור בזה. וראיתי מובא בשם הגר"נ קרליץ שהשיעור הוא מעת שיודע ללמוד תוס'. וכן מצינו השיעור בקטן אם יודע ללמוד תוס', בדברי הגרש"ז אוירבך שאף במקומות הנוהגים בשמחת תורה ליתן אף לקטנים להחזיק ס"ת, שלא יתנו אלא לקטן שלומד תוס', ואינו כבוד התורה לתת לקטן שלא למד תוס' להחזיק את הס"ת. וצ"ב מהו גדר השיעור בלימוד התוס' בדווקא, ומהי היא השייכות בינו לחינוך על אבילות ירושלים.

ונראה, שכאשר לומדים היה נראה לפום ריהטא שאפשר להסתדר בלימוד גמ' ורש"י, ותוס' בא ומקשה ממקו"א ומהמשך הסוגיא, ושוב הסוגיא מוקשה ואינה מיושבת ומובנת, ומתוך הקושיא גופא חותרים ונפתח פתח להבין המהלך והבניין של הסוגיא. והקושיא אומרת, שאע"פ שלכתחילה הסוגיא נראית נוח, אך הקושיא באה וקורעת סגור ליבה ופותחת את הדברים. ושוב כבר לא אוחזים את הסוגיא באותה הברירות שהיה נדמה בלימוד הגמ' רש"י שהכל היה זורם בפשטות. והנה, בשעה שחיים את הקושיא בעצם יש מבוכה ונראית הסוגיא כבחושך ועלטה, שנראה שעכשיו אין לו הסוגיא, או שחייב לשמוע ולהשיג מיד תירוץ לקושיית התוס'. אכן באמת החושך הזה הוא אור, וכשלומדים תוס' התפיסה צריכה להיות שהוא אוחז בקושיא, ולא שבגלל זה אין לו סוגיא, אלא אדרבה אוחז הסוגיא עם ודרך הקושיא, ותופס עתה עצם הסוגיא עם הקושיות שבה. ואז הקושיא עצמה פותחת את הסוגיא (ואף את הרש"י), וכגון הידוע 'שאלת חכם חצי תשובה'. ולפעמים אפי' נשארת בקושיא בינתיים, אך זה עצמו הארת הסוגיא.

ותפיסת הדברים במוקשה שבהם, היא שלב ומעלה בבניין האדם, שלאו כל איניש אוחז בה. (ולמשל שידוע אצל מג"ש של בעלי-בתים שלא לסיים השיעור להם עם קושיא, שכן, בעצם המהלך אין לבם חפץ לאחוז דבר בקושיא שבו. וזה בניגוד לישיבה שהמהלך כל העת ע"י הקושיא). ואינו כמו שיש אומרים שלא מתים מקושיא, אלא אדרבה שרויים בקושיא וחיים מהקושיא. וכלפי מדרגה זו, הוא מה שיש לשער בקטן הלומד תוס', שכן קטן בכלל אינו תופס ושייך כלל בדברים מופשטים שאינם מושגים בחוש, וכלפי זה המה דברי הגר"נ שיש לשער אם הגיע לחינוך אבילות ירושלים שיודע ללמוד תוס', והיינו אם הגיע לשלב שיודע כבר לאחוז הקושיא, ושתהיה תפיסתו בסוגיא בתוך הקושיא, להיות מצוי ולהישאר בקושיא עצמה וביישוב שבה גופא, וכאשר יתבאר.

ונראה, שאף שיעור ידיעת התוס' בשמחת תורה שנקט הגרש"ז הוא עד"ז. שכשאוחזים הס"ת בידינו, צריך להכיר שאין הס"ת כבר בתוך הישג הידיים שלנו ונמצא בתוכנו, אלא אנו בעצמנו מחזיקים את הס"ת שנמצא מעלינו. והס"ת הוא כלל התורה. והכרה זו תיתכן רק בקטן הלומד תוס' שמקשה מכלליות התורה, ויודע לאחוז בקושיא ובמה שעדיין אין בידיו, וכך תהיה אחיזתו בס"ת שהוא כלל התורה, ששמחת תורה באה על גמרה של תורה, ואף שמחזיק בס"ת ובכל התורה אך היא מעליו ואיננה עדיין בו אלא הוא ב'קושיא' וחסר אותה.

ונכון להזכיר כאן מה ששמעתי מאאמו"ר שליט"א שמי שאין לו ת"ב גם שמחת תורה אין לו, וכפי המידה שיש לו ת"ב כך יהיה לו שמחת תורה. שכן רק מי שיש לו הרגש בחסרון מעלה רוחנית, הוא אשר מסוגל לשמוח בהשגת וקנין המעלה. וסמך לדבר יש להביא, מדברי המהרש"א הידועים בבכורות (ח' ע"ב) שאומר בתו"ד שהכ"א יום שיש בבין המצרים מכוונים כנגד הכ"א יום שיש מר"ה ועד הושענא רבה. ונמצא שיום הכ"ב הוא ת"ב ושמחת תורה. ונאמר ששייכותם היא בעניין זה, לתפוס ולאחוז בקושיא, דהיינו בגדולתה של תורה...

[עושה חדשות]

ציטוט מתוך שיחת הגרח"י קפלן בישי' חברון, שבוע שעבר

יש לי חשש שמכיון שהעליתי רק חלק קטן מתוך המאמר, והקטע הזה בפנ"ע יש בו קצת נטל"פ, אז ראוי להעלות את השיחה בשלימות, ולהיזהר בכבוד ת"ח שליט"א. אף שמלכתחילה השיחות אינם נכתבים ונמסרים לרשות הרבים.

שיחה בין המצרים ע''ו.pdf

(382.09 KiB) הורד 360 פעמים