בשבת ת"ב אינו אוכל כסעודת שלמה בשעתו - דיוק ברמב"ם

[קושר כתרים]

בדיני אכילה בשבת ערב ת"ב או ת"ב, כתב הרמב"ם הל' תעניות פ"ה הל' ח, "וערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה, וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו מחסר כלום".

כשנדייק בדברי הרמב"ם - דלא ערבנהו ותנינהו שבערב ת"ב ות"ב שחלים בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה - אלא מחלק בין ערב ת"ב שחל להיות בשבת שאוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה, ואילו על ת"ב עצמו שחל להיות בשבת - לא כתב שאוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה אלא ש- "אינו מחסר כלום".

נראה כי בשבת שחל בו ת"ב רק "אינו מחסר כלום" מסעודתו שבכל שבת, אבל אינו מוסיף להעלות יותר מן המדה כמו בערב ת"ב שחל בשבת.

האמנם?

[קושר כתרים]

על עצם הדין שחילק הרמב"ם, יש בה הערת דברים.

בסוף מסכת תעניות (כט ע"ב): "תניא ת"ב שחל להיות בשבת אוכל ושותה ומעלה על שולחנו ואפילו כסעודת שלמה בשעתו". ומקור הדין הוא בתוספתא מס' תענית (פרק ג הל' י"ב) כתב וז"ל: "ט' באב שחל להיות בשבת אוכל אדם כל צרכו ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו ואין מונע מעצמו כלום".

ובראשונים שהביאו דין זה, ברי"ף (תענית שם), וברא"ש (שם סי' לב), והרמב"ן (תורת האדם אות קב), ובמרדכי (שם אות תרלט), ומאירי (שם דף ל' ע"ב), ובאור זרוע (ח"ב אות קמ), וכן בטוש"ע (או"ח סי' תקנ"ב ס"י), כתב וז"ל: "אם חל תשעה באב באחד בשבת, או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו. [ובטור הוסיף מנהג אביו הרא"ש ז"ל נוהג לאכול בשר ולשתות יין בסעודת שלישית של שבת].

- והעיר בבית יוסף (שם), למה לא הביאו גם סיפא דברייתא "ואינו מונע מעצמו כלום", וכתב שהרא"ש פירשו: "כלומר שאינו נמנע מרחיצה וסיכה ותשמיש ואין צריך לנהוג דברים של צינעא".

אמנם ברמב"ם מבואר להדיא שפירש גם את ה"ואינו מונע מעצמו כלום" על ענין אכילה, אלא שחילק בין אכילה בערב ת"ב שחל בשבת - שעליו מביא רישא דברייתא: ש"אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה" - לאכילה שבת"ב עצמו שחל להיות בשבת - שעליו מביא הסיפא - ש"אינו מחסר כלום".

ויש לעיין.