"מלך בשר ודם שיש לו כל טוב ומיני שמחה וגם מנגנים בתוף ומחול ומינים ועוגב, ובודאי כאשר טוב לב המלך והוא שרוי בשמחה, אין מן הצורך לו אל המשוררים והמנעימים בקולי קולות כי בלאו הכי יש לו שמחת לב".
"אכן, כאשר לפעמים בא עת עצב ויגון ממקרה אשר הקרהו, אז יקראו הפורטים על נבל לשירם ולזמרם לשמח לבבו ולהציל פנים".
ממשיך הרה"ק בעל ה'עבודת ישראל זיע"א (בספרו פ' מסעי) בלשונו הטהור: "וכן הנמשל ודוגמא כביכול אל קדושתו ית', שבוודאי משרתיו ברקיע מנעימים לו ומקלסין שמו, רק בזמן שבית המקדש חרב יש עצב בבתי בראי, אז צריכים מי אשר ה' בלבו להתחזק ולכנוס אל בתי גוואי ולהפשיט עצמו מכל מיני עצבות ולשמח כבוד המלך ולומר לפניו: אתה מלכנו מעולם וגם עכשיו ותמלוך לעולם ועד והכל כאין נגדך, ועלו מושיעים בהר ציון ויאתיו כל לעבדך ויתנו לך כתר מלוכה".
"וכבר הקדים לנו אדומו"ר ז"ל רמז בפסוק (איכה א ג) כל רודפיה השיגוה בין המצרים, היינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דוקא בימים אלו בין המצרים. למשל ב' כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשוקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שועת כל הקוראים בשמו. וכן הנמשל לדעת כי בזמן הזה כי כצפור נודדת מקנה וגו' (משלי כז ח), לכן הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם", עכ"ד.
ומסיים הרה"ק הנ"ל זיע"א: "ועיקר הענין להתחזק ולאמץ את לבבו בעתים הללו לבלתי יפול ברשות ההתרשלות מעבודת ה' חלילה... ויש לשמח לב המלך בשמחה העתידה שבו יולד מנחם ויגאלנו במהרה וישמח ה' במעשיו והיתה לו המלוכה כימי קדם, עד כאן לשונו הקדוש.
והנה כי כן כתב בחידושי הרי"ם (לבין המצרים) כי בזמן הזה קל יותר להתקרב ממקודם שהיה על מקומו, וכמו שאמרו הצדיקים (עי' עבודת ישראל הנ"ל) המשל משל אמת, כשהשר יושב בביתו לאו כל איש יוכל לבא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשווקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו, ויאזין שועת הנקראים אליו בשמו, וכן בזמן הזה וכו' כשהציפור נידח מקינה, ולכן הרשות נתנה לאדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם.
וגם כתב בחידושי הרי"ם (שם) דברים נלהבים לבאר מה דאיתא בשו"ע (או"ח סי' א) ראוי לכל ירא שמים להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש. מה שכתוב ירא שמים, כל שכן מי שאינו ירא שמים לאמיתו שראוי להיות מיצר ודואג יותר, שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו (ירושלמי יומא פ"א ה"א), ויש לכל אדם חלק בזה, רק כוונתו שלא יטעה עצמו בשקר, כשאינו מרגיש כלל בחסרון בית המקדש וכל הנוגע לכלל, ראוי להיות מיצר ודואג על זה עצמו שסימן שהוא מבחוץ עד שירחמהו השי"ת להכניסו לכלל ישראל ויהיה מרגיש בחסרונם ושמח בשמחתם.
וראה גם בשפתי צדיק (לתשעה באב) שכתב: שמעתי מפ"ק זקיני מו"ר ז"ל כשלמדנו ריש או"ח ראוי לכל ירא שמים שיהיה מיצר ודואג על חורבן בית המקדש, אמר, מי שאינו ירא שמים יש לו להיות יותר מיצר ודואג שיזכה ליראת שמים, דכל זמן שאין בו יראת שמים איננו אוחז בעניני בית המקדש, עכדה"ק.
ויהי רצון שנזכה להיות מיצרים ודואגים על חורבן בית המקדש ולהיות חלק מכלל ישראל, ויהיו מרגישים בחסרונם ושמחים בשמחתם, עדי נזכה לביאת גואלינו, בב"א.