הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' אוגוסט 12, 2016 2:53 pm
לכאו' הפסוקים בתהילים המבארים ענין זה, (וכמו שביארו קמאי), מסבירים גם את ה"מידה כנגד מידה" בין חטא המרגלים לעונש הגלות -
וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה': וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר: וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת:
ובחי' הגרי"ז סוטה לה. כ' -
ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו. אמר רבה אמר ריו"ח אותו היום ערב תשעה באב היה אמר הקדוש ברוך הוא הן בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות.
והסתפק מרן הגרי"ז זצ"ל אי עיקר גזירת החורבן היה על שאר עבירות המבוארות בגמ' אלא דהוקבע זמנו לט"ב מפני בכיית דור המדבר. או דכל עיקר גזירת החורבן היה מפני חטא המרגלים.
והראה שהדבר מפורש בתהלים (קו, כד) וימאסו בארץ חמדה וכו' וירגנו באהליהם וכו' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות, הרי דכל עיקר גזירת הגלות וחורבן ביהמ"ק בא מפני חטא המרגלים, ועיי"ש ברש"י שאמנם פירש כן.
והנה ביחזקאל (כ, כג) כתיב גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים ולזרות אותם בארצות, ועי' בפירש"י ורד"ק דקאי על הפרשה בדברים ד' כי תוליד בנים ובני בנים וכו', וצ"ב דהתם לא כתיב בלשון נשאתי את ידי שהוא לשון שבועה, ובהכרח צ"ל דהכתוב ביחזקאל איירי נמי על חטא המרגלים, והתם נגזר בלשון שבועה וכמש"כ רש"י (במדבר יד, כא) ואולם חי אני לשון שבועה. וכן בדברים (א, לד) ויקצוף וישבע לאמר וכו', וכמש"כ דעל חטא המרגלים נגזרה גזירת הגלות וחורבן המקדש.
וכן נראה שזהו ביאור הכתוב (במדבר יד, יב) אכנו בדבר ואורישנו, ובת"א ואשיצינון, והוא לשון כליון, אולם רש"י פי' בכוונת התרגום דהוא לשון תרוכין, היינו לשון שילוח וגירוש, וקשה דהא כיון דאכנו בדבר פירושו שימותו כולם א"כ במי יקויים ואורישנו, וע"כ כמש"כ דמאותה שעה נגזרה גזירת הגלות, א"כ מה שאמר אכנו בדבר קאי על גזירת דור המדבר עצמו, ואורישנו קאי על הגלות העתידה, שגם זה נגזר משום חטא המרגלים. [וקאי על בני משה, שהרי אמר ואעשך לגוי גדול, ואותם יגרש מארצם וזהו גזירת הגלות].
ולפי"ז נראה דזהו ביאור הכתוב (יד, כג) אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה, וכפילות הלשון שבכתוב צ"ב, (ועי' בספרו של מרן זצ"ל מש"כ בזה), אמנם למש"כ דגזירת דור המדבר וגזרת הגלות של עכשיו שניהם כאחת נאמרו בשבועה אחת, א"כ י"ל דמה שאמר אם יראו את הארץ וכו' קאי על אלו שחטאו במדבר, ואף אם יחזרו בתשובה לא יועיל להם. אולם סוף הפסוק וכל מנאצי לא יראוה קאי על גזירת הגלות העתידה אם יחטאו שזה ג"כ יהיה משום חטא המרגלים ונכלל בגזירתם, ועי' ברמב"ן שם שכ' כן דוכל מנאצי קאי על הגלות העתידה, ע"ש. [ומה שהוציא הכתוב בלשון וכל "מנאצי" לא יראוה, נראה דלגלות מצרים היה קץ ארבע מאות שנה, ולגלות בבל היה קץ ע' שנה. אמנם גלות אדום וחורבן הבית תלוי היה אם יחטאו וכדאיתא בסנהדרין דף צז ע"ב שאם עושים תשובה מיד נגאלים ע"ש, א"כ הגלות והגאולה תלויין בקיום המצוות, וע"כ כתיב וכל מנאצי לא יראוה שכל זמן שיהיו ישראל מנאצי ה', לא יראוה ולא יגאלו שהגאולה העתידה תלויה בתשובה].
והנה עי' בתו"כ סוף ברייתא די"ג מדות, וז"ל וכך הפסוק אומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, כשישוב אפי יבואון אל מנוחתי, ובפי' הראב"ד שם כ' דהתו"כ מפרש דהך באפי גבול הוא לשבועה שכ"ז שיהי' אף לא יבאו וכשיסתלק יבאו, והקשה ע"ז דהרי לא מצינו שנסתלק האף מהם אלא גזירת הארבעים נתקיימה בהם, ומוכיח מזה דהך אשר נשבעתי באפי לא קאי כלל על דור המדבר, רק על העתיד נאמר שהקב"ה נשבע שכ"ז שתהיו באף עמי ותעמדו במריבתכם, לא תבאו אל מנוחתי ותשארו בגלות ע"ש.
וצ"ע דלפי"ד איזה קשר יש להאי קרא דאשר נשבעתי באפי וכו' עם הפסוק הקודם ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם וכו' דקאי על גזירת הארבעים ואיך מסיים אח"כ בפסוק דקאי על גזירת הגלות העתידה, אולם למשנ"ת דבאותה שעה נגזרו שתי הגזרות גזירת הארבעים שנה וגזירת הגלות של עכשיו, א"כ הרי מיושב היטב דיש קשר עם הפסוק דארבעים שנה וכו' דב' גזירות אלו נאמרו בשבועה אחת וכנ"ל. [וע"ע בחי' מרן רי"ז הלוי עה"ת פ' שלח שבי' זה אף בפי' הראב"ד בשם הי"מ דהתו"כ קאי על דור המדבר ע"ש היטב].
(מאורי המועדים עמ' קא, ורשימות תלמידים)