כתב המהרי"ל (לה' ע"ב): שבת נחמו הוא השבת הסמוך אחר ט' באב, וישמחו כל העם ויבטחו לנחמת ביאת הגואל. ואומר יוצר וכו', ע"ש. ועוד כתב: במוצאי שבת 'חזון' לא היה המהרי"ל מקדש הלבנה, ואיחר למוצאי שבת 'נחמו' ויהיב טעמא, מאחר דנחשב לדידן קבלת פני שכינה ואין מקבלין אותה אלא מתוך שמחה, והאידנא אסורים בשמחה. ודוגמא זה, בחודש תשרי לא היה מקדש אותה עד מוצאי יום הכיפורים, דמקודם לכן מאויימים מיום הדין וליכא שמחה.
כתב בספר יוסף אומץ (לרבי יוסף יוזפא האן נרוילינגן, ראש לדיינים דק"ק פרנקפורט. סי' תתצד'): ומפני זה קורין שבת שאחר תשעה באב שבת נחמו על שם ההפטרה וכו' ומרבין בו בפיוט ובזמרה, וראוי להתענג בו יותר מבשאר שבתות השנה, וכן כתב בן שועיב (תלמיד הרשב"א), שמצוה לעשותו כיום טוב. ובספר מנהגי וורמיישא (חלק א' עמ' קל') כתב: שבת נחמו, מנגן החזן ברכת יוצר אור בניגון המיחד לאותו שבת. ואומר ארומימך קל חי, בניגון ההוא, ע"ש.
ובספר מנהג טוב (מנהגים שקיבץ אחד מחסידי איטליא) כתב: ומנהג טוב מן י' באב עד שבת של נחמו שלא להסתפר עד ערב שבת ולהחמיר על עצמו מרחיצה וסיכה ומן דברים החדשים מלחנכם, ואז כבואו ערב שבת של נחמו חייב לספר עצמו ולשמח גופו ולקבל השבת בשמחה ובטוב לבב ויתנחם בנחמות מרובות. וה' ינחמנו בנחמת ציון עיר שלם. ובספר זיו המנהגים (עמ' קלו') כתב: יש נוהגים לקנות איזה פרי חדש לשבת זו, ולברך עליו שהחיינו. (מתוך מאמרו של ה. א. פ. אודות שבת נחמו)