החושב כתב:מנוסח השאלה משמע, שאם המשיח יבוא בערב תשעה באב, אז צום תשעה באב יתבטל.
וכמדומה שהטענה הזו דורשת מקור.
אבלות של תשעה באב היא על חורבן בית המקדש. וגם אם כבר בא המשיח ועדיין בית המקדש חרב, הסיבה לאבלות עומדת במקומה.
ש. ספראי כתב:ניהוגי אבלות בשעה שאליהו יבשר על ביאת המשיח למחרת
שאלני הרה"ג רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א כך: אם תהיה ידיעה ברורה ואמיתית שהמשיח יבוא ביום תשעה באב השנה, או באמצע תשעת הימים, האם יהיה מותר בתשעת הימים לקנות בגדי שבת להכין עצמנו לקבלת פני המשיח, ע"כ שאלתו
ש. ספראי כתב:החושב כתב:מנוסח השאלה משמע, שאם המשיח יבוא בערב תשעה באב, אז צום תשעה באב יתבטל.
וכמדומה שהטענה הזו דורשת מקור.
אבלות של תשעה באב היא על חורבן בית המקדש. וגם אם כבר בא המשיח ועדיין בית המקדש חרב, הסיבה לאבלות עומדת במקומה.
כבודו מעלה כאן נקודה מעניינת.
הנה לדעת רש"י בסוכה מ"א ובר"ה ותוס' שבועות ט"ו ועוד ראשונים, ביהמ"ק ייבנה בידי שמים. ולכאו' ייבנה מיד בחדא מחתא אחר בוא המשיח. הלא כן?
אולם להרמב"ם בפי"א ממלכים, שהמשיח יבנה את ביהמ"ק, לכאו' צדקו דבריך שביהמ"ק ייבנה רק לאחר מכן.
האם באמת המשיח יבוא וכל עוד לא ייבנה המקדש, ימשיכו להתענות?
רמב"ם הלכות מלכים פרק יב
וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו
הרמב"ם כותב שסיבת התענית להתעורר בתשובה על כך שבגלל עוונותינו ועוונות אבותינו אירעו הצרות. האם כשמשיח הגיע אכתי נחשב לעת צרה ופשפוש המעשים, רק משום שעדיין ישנו חסרון, טכני לכאורה, שלא הספיקו לבנות בפועל את ביהמ"ק?
אפרקסתא דעניא כתב:אני קצת מתפלא שדנים בשאלה זו מכח סברות שאינן נוגעות בשורשי העניין.
בנביא מתואר שבתחילת בית שני שאלו את זכריה הנביא האם יש לצום בארבעת הצומות, ותשובת ה' הייתה שלא לצום: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית ישראל לששון ולשמחה ולמועדים טובים. (כן כן, זה מדובר על בית שני, ומסתמא גם על לעתיד לבוא).
גבמרא ר"ה יח: מבואר שאכן בבית שני לא צמו, ורק אחרי החורבן חזרו לצום: שלושת הצומות - רק בזמן שיש גזירות, וט"ב תמיד, מפני שהוכפלו בו צרות.
...
בירור הנידון מבלי לדון בסוגיה בר"ה ובראשונים שם הוא לוקה מאוד בחסר.
אפרקסתא דעניא כתב:למדתי שבעיקרון הגמרא הבינה שתקנת הנביאים לצום בד' צומות התבטלה לחלוטין עם בניית בית שני.
לגבי ג' הצומות חידשו אחרי החורבן בזמן שאין שלום.
לגבי ט"ב החמירו אחרי החורבן משום שהוכפלו בו צרות.
אין כאן גזירת הכתוב בלא טעמא, אלא שהמצב של חורבן + צרות מחייב לצום.
ברגע שידוע לנו שהבית ייבנה מחר, יש מקום לומר שחזרנו בזה למצב של בית שני, ולנבואתו של זכריה שאין מקום לצום. אכן כרגע אין בית, אבל הידיעה של מחר משמחת ומנחמת כאילו יש בית. על מה אפוא נצום? הצום צמתוני אני?
אפרקסתא דעניא כתב:בנביא מתואר שבתחילת בית שני שאלו את זכריה הנביא האם יש לצום בארבעת הצומות, ותשובת ה' הייתה שלא לצום: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית ישראל לששון ולשמחה ולמועדים טובים. (כן כן, זה מדובר על בית שני, ומסתמא גם על לעתיד לבוא).
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 9 אורחים