וכשמגיע החזן לפסוק: השיבנו, אומרים אותו הקהל בקול רם, ואח"כ מסיים החזן וחוזר הקהל ואומרים: השיבנו, בקול רם, וכן החזן (הגהות מיימוני).
הרי שפעמיים אומרים הקהל השיבנו, וכ"ה במהרי"ל (מנהגים) בהלכות ת"ב אות כא
"כשהגיע ש"צ בפעם ראשון לסיום פסוק לאורך ימים מתחילין הצבור בקול רם השיבנו ה' אליך וגו'. וש"צ כופלו גם כן בקול רם והוא מסיים בקול נמוך פסוק כי אם מאס כו'. והציבור כופלין אחריו השיבנו. וש"צ כופל אחריהם".
והעיר הגר"ש דבליצקי, כי בירושלים בבתי כנסיות פרושים נהגו הקהל לומר רק פעם אחת בסיום הקריאה
והוסיף שאם בידו להנהיג כרמ"א בדרכי שלום תע"ב, עכ"ד
עי' כאן הערה 19
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... eng&page=5
ואיני מבין מהו טעמו של המהרי"ל ורמ"א, ולכאו' צדק מנהגם של בני ציון היקרים המסולאים בפז, והלא כל העניין בכפילת השיבנו הוא לסיים בשבח, אז למה שיאמרו הקהל בקול בפעם הראשונה?