סביר להניח שחלק גדול מהכותבים, נוהגים להשפיע על זרימת המחשבות באמצעות הפעלת מוסיקה שמרעננת את פעילות המוח ומשרה רוגע ושלווה.
בבוא הימים שבהם ממעטים בשמחה, נבצרת האפשרות מן החכמים, שמתעצבים בדרך ייחודית משלהם על חורבן בית המקדש.
ואולם, יש מהרבנים שאינם יכולים לאפשר לעצמם את ההינזרות, מכיוון שהורגלו אליה וכמעט שאינם מצליחים לצמצם המחשבות למשך שעות ארוכות, מבלי לפגוע בתוכן כתיבתם.
אינני ממורי הוראה, אבל שמעתי כמה גדולי הוראה שהתירו במקרים קיצוניים כאלו, ולעומתם נשמע גם על יש מחמירין שלא רואים בכך הצדקה. זו ואין צריך לומר, שגם המתירים לא עושים זאת בשופי, ומזהירים ממראית העין, שעלולה להשפיע על חינוך הבנים שלא יידעו לחלק בין האב הרב המתקשה לצמצם מוחו, לבין תאבון מוסיקלי שיתקוף אותם (היל"ת).
בלומדי בדברי רבותינו בסוטה מח:, ראיתי מקור לשיטות המקילים. אשמח לשמוע את דעת החכמים.
שם על דברי המשנה: "משבטלה סנהדרין - בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר: (ישעיהו כד) 'בשיר לא ישתו יין' וגו'".
דרשו בגמרא:
אמר רב הונא: זמרא דנגדי ודבקרי - שרי".
ופירש רש"י:
"זמרי דנגדי - מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם. דבקרי - שמזמרין בשעה שחורשין ואינו אלא לכוין את השוורים לתלמיהם שהולכין לקול השיר דערב עליהם".
ומדברי רש"י, נוכל למצוא סייעתא לדעת המקילים שהרי אין זה "אלא לזרזם במלאכתם".
יפה הקשתי?