מה יש בכּוֹס שלך? ולמה בלי ידיים? איכה

[יהודהא]

על פריסת הידיים בהמשך למטה.

א.
ישנן "כּוֹסוֹת" מגוונות.
השימוש בתנך - ב "כּוֹס" יין ,הוא ישר והפוך: כסמל לקללה ולברכה, למוות ולחיים .
בשפה רבים הם הביטויים הסמליים שבמבט ראשון אין בהם קשר ישיר ומובהק לשימוש המסויים להם לשעות או לאירועים מסויימים. ובפועל הם עזי הבעה. מלאי רגש שפע קללות או ברכות .

וכבר נידונו בארוכה הביטויים 'לחיים' ופעולת 'השקת הכוסיות'.

ותוספת להם הוא השימוש הרב המגוון והחריף לטובה ולרעה בביטויים הנלווים למילה "כּוֹס"

אמנם באיכה היא נמצאת רק פעם אחת .
איכה ד,כא.
שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם (יושבתי) [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֨יִךְ֙ תַּעֲבׇר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי׃
אבל הנביא ירמיהו שניבא את איכה, מרבה להשתמש בדימויי ה "כּוֹס"
גם בנבואתיו שבספר ירמיהו.


ב.
ירמיהו טז, ז
וְלֹֽא־יִפְרְס֥וּ לָהֶ֛ם עַל־אֵ֖בֶל לְנַחֲמ֣וֹ עַל־מֵ֑ת וְלֹֽא־יַשְׁק֤וּ אוֹתָם֙ כּ֣וֹס תַּנְחוּמִ֔ים עַל־אָבִ֖יו וְעַל־אִמּֽוֹ
ירמיהו כה, טו
כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת־כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַחֵמָ֛ה הַזֹּ֖את מִיָּדִ֑י וְהִשְׁקִיתָ֤ה אֹתוֹ֙ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם ..

ירמיהו כה, יז
וָאֶקַּ֥ח אֶת־הַכּ֖וֹס מִיַּ֣ד ה' וָֽאַשְׁקֶה֙ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי ה' אֲלֵיהֶֽם׃
ירמיהו כה, כח
וְהָיָ֗ה כִּ֧י יְמָאֲנ֛וּ לָקַֽחַת־הַכּ֥וֹס מִיָּדְךָ֖ לִשְׁתּ֑וֹת וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֥ה אָמַ֛רה'צְבָא֖וֹת שָׁת֥וֹ תִשְׁתּֽוּ׃

ירמיהו מט, יב
כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה' הִ֠נֵּה אֲשֶׁר־אֵ֨ין מִשְׁפָּטָ֜ם לִשְׁתּ֤וֹת הַכּוֹס֙ שָׁת֣וֹ יִשְׁתּ֔וּ וְאַתָּ֣ה ה֔וּא נָקֹ֖ה תִּנָּקֶ֑ה
לֹ֣א תִנָּקֶ֔ה כִּ֥י שָׁתֹ֖ה תִּשְׁתֶּֽה׃
ירמיהו נא, ז
כּוֹס־זָהָ֤ב בָּבֶל֙ בְּיַדה' מְשַׁכֶּ֖רֶת כׇּל־הָאָ֑רֶץ מִיֵּינָהּ֙ שָׁת֣וּ גוֹיִ֔ם עַל־כֵּ֖ן יִתְהֹלְל֥וּ גוֹיִֽם׃

ג.
השני לו דוד המלך בתהילים.
תהילים יא, ו
יַמְטֵ֥ר עַל־רְשָׁעִ֗ים פַּ֫חִ֥ים אֵ֣שׁ וְ֭גׇפְרִית וְר֥וּחַ זִלְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם׃
תהילים טז, ה
ה' מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃

תהילים כג, ה
תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י ׀ שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה׃
תהילים עה, ט
כִּ֤י כ֪וֹס בְּֽיַד ה' וְיַ֤יִן חָמַ֨ר ׀ מָ֥לֵא מֶסֶךְ֮ וַיַּגֵּ֪ר מִ֫זֶּ֥ה אַךְ־שְׁ֭מָרֶיהָ יִמְצ֣וּ יִשְׁתּ֑וּ כֹּ֝֗ל
רִשְׁעֵי־אָֽרֶץ׃

תהילים קטז, יג
כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת אֶשָּׂ֑א וּבְשֵׁ֖ם ה' אֶקְרָֽא׃

ד.
בישעיהו רק שלוש פעמים -
אבל הם מהמליצות האימתניות היותר נפוצות:
ישעיהו נא, יז
הִתְעוֹרְרִ֣י הִֽתְעוֹרְרִ֗י ק֚וּמִי יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר שָׁתִ֛ית מִיַּ֥ד ה' אֶת־כּ֣וֹס חֲמָת֑וֹ אֶת־קֻבַּ֜עַת
כּ֧וֹס הַתַּרְעֵלָ֛ה שָׁתִ֖ית מָצִֽית׃
ישעיהו נא, כב
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנַ֣יִךְ ה' וֵאלֹהַ֨יִךְ֙ יָרִ֣יב עַמּ֔וֹ הִנֵּ֥ה לָקַ֛חְתִּי מִיָּדֵ֖ךְ אֶת־כּ֣וֹס הַתַּרְעֵלָ֑ה אֶת־קֻבַּ֨עַת֙ כּ֣וֹס חֲמָתִ֔י לֹא־תוֹסִ֥יפִי לִשְׁתּוֹתָ֖הּ עֽוֹד׃

וביחזקאל פעם אחת .
יחזקאל כג, לג
שִׁכָּר֥וֹן וְיָג֖וֹן תִּמָּלֵ֑אִי כּ֚וֹס שַׁמָּ֣ה וּשְׁמָמָ֔ה כּ֖וֹס אֲחוֹתֵ֥ךְ שֹׁמְרֽוֹן׃

ה.
באם נציג חלקם יחד אנו נקבל אוסף של "כּוֹסות" -
כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י. כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַחֵמָ֛ה . זִלְעָפ֗וֹת מְנָ֣ת כּוֹסָֽם. כּ֣וֹס חֲמָת֑וֹ. קֻבַּ֜עַת כּ֧וֹס הַתַּרְעֵלָ֛ה. כּ֚וֹס שַׁמָּ֣ה וּשְׁמָמָ֔ה . כּ֣וֹס תַּנְחוּמִ֔ים. כּוֹס־יְשׁוּע֥וֹת. ה' מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י. כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה.

לְחֵימָה ולנחמה, לשיכרות ולרוייה. לתרעלה ולישועה. לזלעפות ולישועות. כּ֚וֹס שְׁמָמָ֔ה וכּוֹס־זָהָ֤ב.

יה"ר שימלא ה' משאלותינו וכּוֹסוֹתֵינוּ לטובה ולברכה, בתנחומים ובישועות - בב"א.

בהמשך בעה"י - עם\בלי ידיים.

[צופה_ומביט]

יישר כוח.
וראה תנחומא פקודי סימן ב:

וְיוֹצְאִין שְׁנַיִם מֵהֶם אוֹ שְׁלֹשָׁה הַגְּדוֹלִים מֵהֶם וְדוֹרְשִׁין לָעֵדִים. וּכְשֶׁשָּׁבִין מִלַּחֲקוֹר, אוֹמֵר לָהֶם, סָבְרֵי מָרָנָן. וְהֵם אוֹמְרִים: אִם לְחַיִּים לְחַיִּים, וְאִם לְמִיתָה לְמִיתָה. אִם הוּא מְחֻיָּב סְקִילָה, מְבִיאִין לוֹ יַיִן טוֹב וְחָזָק וּמַשְׁקִין אוֹתוֹ, כְדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר מִן הַסְּקִילָה. וכו' וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ אוֹ שֶׁל הַבְדָּלָה וְהוּא יָרֵא מִסַּם הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַכּוֹס, וְהוּא אוֹמֵר סָבְרֵי מָרָנָן, וְאוֹמֵר הַקָּהָל לְחַיִּים, כְּלוֹמַר כִּי לְחַיִּים יְהֵא הַכּוֹס.

[עושה חדשות]

פרקי דרבי אליעזר פמ"ד
...לפיכך אמר משה זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים [דברים כה, יז]: אמרו לו ישראל, משה רבנו, כתוב אחד אומר זכור את אשר עשה לך עמלק, וכתוב אחר אומר זכור את יום השבת לקדשו [שמות כ, ח], היאך יתקימו שניהם, זה זכור וזה זכור. אמר להם משה לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חמץ, זה כוס וזה כוס, זה זכור לשמר ולקדש את יום השבת, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, וזה זכור להשמיד ולהכרית את כל זרעו של עמלק, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק.

[צופה_ומביט]

פרקי דרבי אליעזר פמ"ד
...לפיכך אמר משה זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים [דברים כה, יז]: אמרו לו ישראל, משה רבנו, כתוב אחד אומר זכור את אשר עשה לך עמלק, וכתוב אחר אומר זכור את יום השבת לקדשו [שמות כ, ח], היאך יתקימו שניהם, זה זכור וזה זכור. אמר להם משה לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חמץ, זה כוס וזה כוס, זה זכור לשמר ולקדש את יום השבת, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, וזה זכור להשמיד ולהכרית את כל זרעו של עמלק, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק.

כעי"ז בתנחומא כי תצא סימן ז, אבל במשל אחר:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ וְגוֹ'. כָּאן כְּתִיב זָכוֹר, וּבְשַׁבָּת כְּתִיב זָכוֹר, שְׁנֵיהֶם שָׁוִין. אָמַר שְׁלֹמֹה, אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יֹתֵר (קהלת ב, טו). וְאָמַרְתִּי, כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם (שם פסוק טז). אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בְּשַׁבָּת זָכוֹר וּבַעֲמָלֵק זָכוֹר אֵינָן שָׁוִין. אָמַר שְׁלֹמֹה, כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי. מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְזִמֵּן אֵת הָאוֹרְחִים. נִכְנַס הַקְּעָרָה לְפָנָיו מָלֵא כָּל טוּב, אָמַר, זָכוֹר פְּלוֹנִי אוֹהֲבִי. מִשֶּׁקִּנַּח אֶת הַקְּעָרָה, אָמַר, זָכוֹר פְּלוֹנִי שׂוֹנְאִי. אָמְרוּ לוֹ אוֹהֲבָיו, זֶה הִזְכַּרְתָּ וְזֶה הִזְכַּרְתָּ. אָמַר לָהֶם: לָזֶה הִזְכַּרְתִּי עַל קְעָרָה מָלֵא כָּל טוּב, וְלָזֶה הִזְכַּרְתִּי עַל קְעָרָה רֵיקָה. כָּךְ, הַשַּׁבָּת כְּתִיב בָּהּ, זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ, ח), וּלְכַבְּדוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבִכְסוּת נְקִיָּה. וּבַעֲמָלֵק כְּתִיב: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. עַל מָה אַתָּה זוֹכְרוֹ. עַל שֻׁלְחָן רֵיקָם, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּמְחֶה אֵת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

[יהודהא]

הנ"ל עסק ב"כּוֹסות" בתנך.

בהמשך השנים נוספו עוד -
* כוס של ברכה [חזל].כוס של פורענות [חזל].
* כוס אליהו [ראשונים]. .
* כוס היגונים [ריה"ל בציון של ט' באב] .
* כוס מרורים\ מרורות.

[צופה_ומביט]

הנ"ל עסק ב"כּוֹסות" בתנך.

כמובן.
הנ"ל הובא באגב, לרווחא דשמעתתא, ומעניין לעניין באותו העניין.

[יהודהא]

איכה.
"מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד"

עם ידיים \ בלי ידיים
ידיים קדימה \ ידיים למעלה.

א.שפת התנועות.
ידיים יש לאדם רק שניים, אבל למונח עצמו ישנם מובנים ושימושים רבים.
אבל אנו ב"איכה "עסקינן ןלכן נתייחס לשניים מהרבים המוזכרים שם.

לידיים -תנוחתם, תנועתם, ומידת וצורת השימוש בהם יש בהם ללמד רבות על האדם: תכונותיו, מצב רוחו, רצונותיו ומטרותיו - ולעיתים הן מגלות מה שהאדם מסתיר בדיבורו.

אבל במחוות גוף בלתי מילוליות יש שוני בתרבויות השונות והכוללות לעיתים לחיצת יד, נשיקה באוויר, נשיקוה על הלחיים, נשיקה על גב יד [במזרח], חיבוק, חיכוך אף באף - אצל האסקימוסים, שילוב הידיים ההודי המסורתי, הקידה הסינית. וברכת השלום התאילנדית הכוללת קידה קלה והצמדת כפות הידיים כבתפילה ועוד אין ספור מחוות תלויות תרבות.

ב.
בתנך ובאיכה.
איכה, ג. אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ, חֹשֶׁךְ וְלֹא-אוֹר..אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ, כָּל-הַיּוֹם. =לרעה.
איכה, א,י. יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, עַל כָּל-מַחֲמַדֶּיהָ: =לרעה.
איכה ב,ח. חוֹמַת בַּת-צִיּוֹן--נָטָה קָו, לֹא-הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ; = לרעה.
ירמיה,לז. גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי, וְיָדַיִךְ עַל-רֹאשֵׁךְ: = במפרשים ליללה,
או לתלישת שיער.(ואולי=לכניעה).
ירמיה לא... אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ובמלבים:החזיקי בידם
– להקימם מנפילתם. = לטובה.

ג.
ולמה הכוונה בפסוק הבא באיכה ?
איכה ,ה. מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד, אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם. למה הכוונה כאן ?
נחלקו בכך המפרשים:

לרשי- מצרים נתנו יד – דרך אדם הנופל ורוצה לעמוד מושיט ידו למי שאצלו לעזור לו.
= בקשת עזרה.
רי קרא - כלומר: שנתננו להם יד, שנהיה נשמעים להם. = כניעה.
אב'ע - נתינת היד שבועה: והנה נתן ידו (יחזקאל י״ז:י״ח), והטעם: כתקיעת הכף.=שבועה.

אבן כספי - מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד" וזה היה אחת מן הסבות הגדולות שהחריבו את ביתינו ועמנו,
וכל ספרי הנביאים מלאים מזה. = התחברות.
עקידת יצחק - מצרים נתנו יד כי היינו להם לעזרה בעת צרתם.= הענקת עזרה.

בכל הפירושים הנל אין את הפירוש " לחיצת יד לשלום . למה ?
אולי כי פעולה זו אז ושם לא סימלה מחווה ידידותית !

ד. ממתי ?
אבל ממתי החלה לחיצת ידיים לשמש אות להבעת שלום וידידות ?
שכן לגבי העבר היו שרצו להסביר זאת בכך שלחיצת יד שימשה כדרך לבדוק אם לאדם החשוד יש נשק. ובזמן לחיצת היד, הפגיון שהוחבא בתוך שרוולו של המתנקש היה אמור ליפול לארץ.

מהמכלול.
מחוות לחיצת היד לאות קירבה וברכה מוכרת מימי קדם. תיאורים של לחיצת יד נפוצים בפסלי מצבות ביוון העתיקה , בעולם הרומי, וכפי שמתואר בספר מכבים מימי בית שני,

תיאוריות.
י"א שלחיצת היד כפי המנהג המודרני שונתה לצורתה הנוכחית בעולם המערבי ע"י לסר וולטר ראלי שהכניס מנהג זה לחצר הבריטית במהלך שלהי המאה ה-16. ולדעת אחרים, הובאה על ידי קוויקרים אנגלים מהמאה ה-17,כצורה פשוטה יותר להבעת השלום המסובכת שהייתה נהוגה במעמדות הגבוהים באותה תקופה.


אמנם מוצאים במזרח - כבר בעת העתיקה את לחיצת הידיים בין שליטים ,אולם איך מוודאים את משמעותה: שבועה, בקשת עזרה, הגעת תודה, כניעה ?

צילום מסך 2024-08-07 191121.png (887.78 KiB) נצפה 483 פעמים

תמונה מהמכלול -ויקי.
המלך האשורי שלמנאסר השלישי (מימין) לוחץ את ידו של מלך בבל מרדוך-זקיר-שומי הראשון (אנ') (משמאל) לאות אמון ואחווה, המאה ה-9 לפנה"ס; מתבליטי בימת הכס שנמצאו בחפירות כלח, אוסף המוזיאון הלאומי של עיראק.

בהמשך - ידיים קדימה \ ידיים למעלה.

[יהודהא]

א.למה לא ?
בעל "צידה לדרך" בפרשת שופטים מתקשה ביותר מדוע אין אנו נוהגים לפרוש את הכפיים בתפילה . ורבי אברהם בן הרמב"ם כותב בתשובה שגם לדעת אביו, בברכות האמצעיות של הבקשות, יש לפרוש את הכפיים. גם בשו"ת באר שבע התקשה בשאלה זו המחבר...
פירוט נוסף בהמשך.

ב.
אבל כמבוא לנושא -
פריסה. שטיחה. הגבהה. נשיאה. הושטה, הנחה, הנחתה ועוד..ולעיתים הם באים לתת משמעות מיוחדת לפעולה בידיים\ בכפות הידיים.

פרישת כפות הידיים מוזכרת פעמים רבות התנך, ומובנה משתנה בכל מצב והקשר:
תפילה ,תחנונים, תודה, בקשת עזרה.דיכוי, בכייה,ייאוש, לברכה,להענקה, להזמנה וגם לשחייה.

ג.
ולענינינו ט' באב .
גם באיכה וירמיהו התייחסות לחורבן ולגלות קיימת פריסת ידיים במשמעויות שונות:

* מלמעלה ללמטה -הנחתת מכה.
איכה א, י.
יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כׇּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ׃ = להרס וחורבן.

* לצדדים-פתיחה וסגירה.איכה א, יז.
פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו ..׃ עזרה\ייאוש . וברשי -פרשה ציון בידיה – כמו: ופרש ידיו בקרבו (ישעיהו כ״ה:י״א), כאדם המוליך ידיו מוליכם ומביאם ומצטער בהם.[פורס ומכווץ]

* ירמיהו ד, לא.
כִּי֩ ק֨וֹל כְּחוֹלָ֜ה שָׁמַ֗עְתִּי צָרָה֙ כְּמַבְכִּירָ֔ה ק֧וֹל בַּת־צִיּ֛וֹן תִּתְיַפֵּ֖חַ תְּפָרֵ֣שׂ כַּפֶּ֑יהָ .=בכי ופריסת הידיים - לצער.
יונתן תרגם: דמשתטחא ופרסא ידהא אמרה ווי כען לי. וענין תפרש כפיה תשבר ידיה כמו פרשה ציון בידיה (איכה א׳:י״ז) כי כן דרך המצטער לפרש כפיו אחת באחת לרוב הצער. [אולי ספיקת כפיים?]

* הגבהה - כלפי מעלה.
שמות ט, לג
וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־ה' וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙= לתפילה.

מלכים א ח, כב
וַיַּעֲמֹ֣ד שְׁלֹמֹ֗ה לִפְנֵי֙ מִזְבַּ֣ח ה' נֶ֖גֶד כׇּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו הַשָּׁמָֽיִם׃= בקשה. מצודת -יפרש כפיו – כדרך שואל החסד.

* מלכים א ח, לח
כׇּל־תְּפִלָּ֣ה כׇל־תְּחִנָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִֽהְיֶה֙ לְכׇל־הָ֣אָדָ֔ם .. אִ֚ישׁ נֶ֣גַע לְבָב֔וֹ וּפָרַ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃תחנונים.

* מלכים א ח, נד
וַיְהִ֣י ׀ כְּכַלּ֣וֹת שְׁלֹמֹ֗ה לְהִתְפַּלֵּל֙ אֶל־ה' אֵ֛ת כׇּל־הַתְּפִלָּ֥ה וְהַתְּחִנָּ֖ה הַזֹּ֑את קָ֞ם מִלִּפְנֵ֨י מִזְבַּ֤ח ה' מִכְּרֹ֣עַ עַל־בִּרְכָּ֔יו
וְכַפָּ֖יו פְּרֻשׂ֥וֹת הַשָּׁמָֽיִם׃= תפילה
* תהילים פח,י.
עֵינִ֥י דָאֲבָ֗ה מִנִּ֫י עֹ֥נִי קְרָאתִ֣יךָ ה' בְּכׇל⁠־י֑וֹם שִׁטַּ֖חְתִּי אֵלֶ֣יךָ כַפָּֽי׃ שטיחה =פריסת ידיים.

* הנחת ידיים על הראש.
תהילים קלד, ב.
שְׂאֽוּ־יְדֵכֶ֥ם קֹ֑דֶשׁ וּ֝בָרֲכוּ אֶת־יְהוָֽה׃ כברכת כוהנים. למלבים - כדרך בני אדם המברכים שנושאים את ידיהם ומניחים אותם על ראש המתברך,

* ידיים קדימה.
ישעיהו סה, ב
פֵּרַ֧שְׂתִּי יָדַ֛י כׇּל־הַיּ֖וֹם אֶל־עַ֣ם סוֹרֵ֑ר הַהֹלְכִים֙ הַדֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֔וֹב ׃=ידיים קדימה. מצפה לתשובתם, לקבלם ולחבקם. .
מצודת דוד .פרשתי ידי – שיתקרבו אלי ואקבל תשובה כאדם המרמז לחבירו לבוא אליו.

* כשחייה.
ישעיהו כה, יא
וּפֵרַ֤שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשֹּׂחֶ֖ה לִשְׂח֑וֹת וְהִשְׁפִּיל֙ גַּֽאֲוָת֔וֹ עִ֖ם אׇרְבּ֥וֹת יָדָֽיו׃ כשוחה.

* הושטה .
משלי לא, כ
* כַּ֭פָּהּ פָּרְשָׂ֣ה לֶעָנִ֑י וְ֝יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָֽאֶבְיֽוֹן׃ = להענקה. מצודת דוד:פרשה. לקחת מידה מתנתה ולא קפצה יד.

שבועה .
יש לנו כידוע גם לשונות נוספים 'הרמת ידיים' לשבועה. כמו "וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־ה' אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ: (בראשית פרק יד פסוק כב),
אמנם לתרגום גם כאן זה בתפילה: כתרגומו: ארימית ידי בצלו קדם ד .

* גם במלחמת עמלק נאמר "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" בתרגומים 'בצלו' שהכוונה לתפילה .
אולם הפעם התפרסנו רק ל 'פרישת' הידיים.


אבל - אנו לי-ה ועינינו לי-ה:

..וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ...
וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ..
וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ אוֹיֵב דֶּבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן
וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ
והָגֵן בַּעֲדֵנוּ
וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ סֻכַּת רַחֲמִים וְשָׁלוֹם
אָמֵן.

המשך עניין פריסת הידיים בתפילה - בפרק הבא.

[יהודהא]

הנושא עלה בהרחבה ע"י יוסף שלום הלוי וינפלד. ונידון בקישור כאן - שהובא ע"י אברהם הלוי
https://tora-forum.co.il/attachments/%D ... pdf.20578/
ומשום כך -להלן תמצית הדברים בלבד משם.


למה לא ? ולמה כן.

למה לא ?
בגלל -

1.
ומספר נימוקים הובאו לתרץ את אי נשיאת הכפיים בתפילתינו כיום.
וכך פוסק בעל ״פחד יצחק״ בערך תפלה, אין להתפלל בזקיפת ידים למעלה אע״ג דהיא תפילה מעליא מאחר שעכשו אומות העולם מתפללין כן וכה״ג אמרו רבותינו בפסוק לא תקים לך
מצבה וכר. ומציין לספר ״באר שבע״ הנ״ל. וכן בהגהות רבי עקיבא איגר על שו"ע או״ח (ריש סימן פ״ט).

2.
וי"א - מטעם אחר משום שארז״ל (ספר הבהיר) אסור לאדם לעמוד שלש שעות כפיו פרושות
השמים ויש סכנה בדבר,..משום הכי בטלוה לנטילותא לגמרי מהך חששא . דוגמת אותה שאמרו אין אדם רשאי לפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון, כל שכן בזו החמורה מאוד לפי דעת הזהר. לכן בדורות אחרונים נמנעו ממנה כלל עכ״ל.

3.
דעה נוספת מוצאים אנו בפרישת הידים אצל אבותינו, כי בצורה זו של פרישת הידים מראים הם להקב״ה כי נקיי כפים הם. על הפסוק! ..ויהי ידיו אמונה מפרש במכילתא: בידו אחת שלא קבל מישראל כלום... עפ״י הנ״ל אין תימא שבדורות האחרונים נמנעו ממנהג זה,
כי הרי אם אין המתפלל נקי כפים ממש אז הרי זה גורם לקטרוג חלילה, ...

ובתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק "ואין לאל ידך" מפרש ולית בידכון עבדין טבין דתיתוקפן ידיכון בצלו קדם ד אבוכון דשמיא דיפרוק יתכון. משמע שהרוצה לפרוש ידים, צריך שיהיו בידיו מעשים טובים.

-למה כן ?
1.
ברם מוצאים אנו לאחרונים אשר הם מורים ומדריכים אותנו בדרכי האמת,
׳ובפרט בשל״ה הקדוש שכותב : בזהר משמע שמעלה גדולה היא להרים ידיו בשעת תפלה ואצבעותיו זקופים... והפוסקים כתבו לכפות הידים זה על זה בשעת התפלה •וכן נוהגים. מכל מקום נראה באיזה מקומות מהתפלה שמתעורר בהתעוררות גדול יזקוף אצבעותיו והחכם יעשה בדעת.

2.
ובספר יסוד ושורש העבודה ..
גודל מעלת זקיפת הידים בתפלה, או בהודאה ושבח להבורא ית״ש, וגודל מעלת עבודה זו לאין ערך ותכלית .. ובנקל לעשותה, שאין ערך ותכלית לגודל מעלתה, שכל העולמות העליונים הקדושים מתיחדים ומתקדשים על ידי עבודה זו,...

ומנהג צדיקים הפורשים כפיהם בתפלה יסודתו בהררי קודש .. ויש לו על מה לסמוך" ומנהג אבותיו מאז ועד עתה בידיו. ו"אקוד על אפי ואפרוש לך כפי".
יוסף שלום הלוי וינפלד