פורום אוצר החכמה

קומי_אורי כתב:כתבו הפוסקים שמי שמצטער מהזיעה מותר לו להתרחץ אפילו ביום הכיפורים, אז מה כל הנדון כאן בעצם?

מקור בבקשה.

אף פעם לא מאוחר.

מ"ב תרי"ג סק"ב:

"דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה מותר כיון שאינה רחיצה של תענוג (לבוש ומג"א וא"ר בשם שבה"ל ו מאמ"ר בשם רבינו מנוח) ומ"מ מי שאינו איסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"כ נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמו שמבואר בסימן תרי"ד (מט"א לחוש לב"ח וט"ז ופר"ח שמחמירין)".

ברזילי כתב:[שמא יש לומר באופן אחר קצת, שאף אם הסברה שנזכרה לעיל (להקל ברחיצה בקרים מר"ח אב למי שנוהג ברחיצה כל יום או יומיים) טובה וישרה והיה ראוי לסמוך עליה להקל (במנהג שאינו דין גמור ובמקום צער לו ולסובביו), מאחר ואבלות הלב אין כאן ורק מעשים חיצוניים של אבלות יש אצל רובא דעלמא, בקעה היא וגודרים בה גדר, והקולות יחדלון.

גם לאבל יש היתר למי שמתרחץ כל יום או יומיים??

ישראל אליהו כתב:

ברזילי כתב:[שמא יש לומר באופן אחר קצת, שאף אם הסברה שנזכרה לעיל (להקל ברחיצה בקרים מר"ח אב למי שנוהג ברחיצה כל יום או יומיים) טובה וישרה והיה ראוי לסמוך עליה להקל (במנהג שאינו דין גמור ובמקום צער לו ולסובביו), מאחר ואבלות הלב אין כאן ורק מעשים חיצוניים של אבלות יש אצל רובא דעלמא, בקעה היא וגודרים בה גדר, והקולות יחדלון.

גם לאבל יש היתר למי שמתרחץ כל יום או יומיים??

יש הפוסקים כן.

א. לא נראה לי שזו הסיבה שהמנהגים התחלקו, בדיוק כמו שבבשר אין חילוק, ולגרור את כל המנהגים אחרי זה לא נשמע לי.
ב. מעניין שדווקא מעדויות של שני ראשונים שנתקלתי בעבר עולה תיאור הפוך, באירופה התקלחו כל יום, והרמב"ם מורה להתקלח אחת לשבוע:

מרדכי מסכת מועד קטן הלכות חול המועד רמז תתלז
הורה ר"י שמותר לרחוץ בחול המועד כי דרך לרחוץ בכל יום

רמב"ם הל' דעות פ"ד הלכה טז
דרך הרחיצה, שיכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים

יש שיטת התוספות בעניין רחיצה ביו"ט שם אומר שאי"ז שווה לכל נפש אלא למענוגין ביותר.

גימפעל כתב:יש שיטת התוספות בעניין רחיצה ביו"ט שם אומר שאי"ז שווה לכל נפש אלא למענוגין ביותר.

השאלה אם התוספות מדברים שם להלכה (ואז זה אכן מייצג את המנהג בזמנם ומקומם) או שהם דנים לפרש את הגמרא (ואז זה מייצג את ההבנה שלהם במציאות של האמוראים/התנאים).

תוספות בביצה כא: מדברים הן על זמן התלמוד והן להלכה.
אולם דבריהם אמורים על רחיצה בחמין, וכן דברי הרמב"ם על כניסה למרחץ, ואין מהם ראיה לענין רחיצה בצונן.

מה שנכון נכון כתב:תוספות בביצה כא: מדברים הן על זמן התלמוד והן להלכה.
אולם דבריהם אמורים על רחיצה בחמין, וכן דברי הרמב"ם על כניסה למרחץ, ואין מהם ראיה לענין רחיצה בצונן.

אאל"ט הרמב"ם בהמשך דבריו מתייחס לשאלה מתי רוחצים במרחץ בצונן ובחמין, מה שמוכיח לכאורה שדבריו אלו אמורים גם לזה וגם לזה.

הרחיצה בצונן ובפושרים שם היא חלק מה'טקס' של הרחיצה בחמין.
אבל על רחיצה פשוטה בצונן בלבד להקר את גופו כשחם וכו' לא דבר, כי כניסה למרחץ היא לשם רחיצה בחמין דוקא.
וע"ע מהר"י ברונא סימן יב.

מצינו בדומה לזה לגבי טבילת עזרא

ספר המנהגות (ר' אשר מלוניל) דף כ עמוד א

ונהגו כל ישראל [לטבול] בנהר בערב ראש השנה ובערב יום הכפורים, ולולי צנת הארצות האלה מחייבי כל ישראל לעשות כן, דבעל קרי אסור בתפלה וסמכו על הא דאמרינן בטלוה לטבילותא, וקאמ' בהלכות ר' יצחק אלפאסי ז"ל השתא דלא אתמר הילכתא לא (נ"א) כמר ולא כמר דאמ' בטליה לטבילותא ולא כמר דבטליה לנטילותא אבל טבילותא לא בטלו נקוט מנהג דכל ישראל אין מתפללין עד שירחצו, וקא אמרי הם נהגו בספרד שאין להם צנה אבל באלה הארצות לא, ובירושלמי דמקומות יש טובלין ויש שאין טובלין, דקאמ' תפתר במקום שאין טובלין, ומפני שתפלות ראש השנה ויום הכפורים צריכות +טהרה+ מאד ואין הצנה עדיין על כן נהגו לטבול.

אברהם כתב:האם יש מי ששמע על סברא (או על דחיה לזה) שהטעם שהספרדים לא החמירו שלא לרחוץ מר"ח, משום שארצותיהם היו חמות והיו מוכרחים לרחוץ מפני הזיעה (ואולי גם הכיבוס היה נצרך יותר בדחיפות בגלל זה)
משא"כ בארצות אשכנז שהאקלים נוח יותר ועיקר הרחיצה לתענוג, ושפיר החמירו למנוע מכך מר"ח אב.

אמנם טעם זה אינו שייך במנהגי אכילת בשר וכדו', ואולי כיון שלא החמירו ברחיצה וכיבוס לא החמירו גם בשאר דברים.

עכ"פ אשמח למקורות בענין.
וסליחה על הניסוח החפוז.

לא מתקבל על הדעת, כיון שמלכתחילה היא חומרה שקיבלו בארצות מסוימות והיכן שלא קיבלו לא קבלו, ובשביל מה לתלות את בכל מיני סברות כרס כאלו ואחרות, אלא שלגופם של דברים זה הלא ברור שמעיקר דינא לא אסרו אלא רחיצה של תענוג [ואעפ"כ כדאי הוא....].

אברהם כתב:האם יש מי ששמע על סברא (או על דחיה לזה) שהטעם שהספרדים לא החמירו שלא לרחוץ מר"ח, משום שארצותיהם היו חמות והיו מוכרחים לרחוץ מפני הזיעה (ואולי גם הכיבוס היה נצרך יותר בדחיפות בגלל זה)
משא"כ בארצות אשכנז שהאקלים נוח יותר ועיקר הרחיצה לתענוג, ושפיר החמירו למנוע מכך מר"ח אב.

אמנם טעם זה אינו שייך במנהגי אכילת בשר וכדו', ואולי כיון שלא החמירו ברחיצה וכיבוס לא החמירו גם בשאר דברים.

עכ"פ אשמח למקורות בענין.
וסליחה על הניסוח החפוז.

בקשר להנחה שבארצות אשכנז התרחצו "רק לתענוג" עקב אקלים "נח"
היום בפרשבורג ובקרקא, 33 מעלות...

https://www.google.co.il/search?safe=st ... Aepp_oOQb0




https://www.google.co.il/search?safe=st ... J3uzQS3u9k

קייב מחר 32.

ועדיין יש ימים באירופה חמים הרבה יותר!.
אמנם זה לא כמו כאן שיש כזה רצף של חום ולחות, אבל עדיין כשבאים לדון צריך לידע המציאות, בפירוש בהרבה מהשנים יוצא שבתשעת הימים ברוב מדינות אבותינו באירופה, יש צורך גדול מאד להתרחץ .

זו תופעה של שנים האחרונות והדברים ידועים.

שמעתי מהגר"ע אויערבאך שבילדותו בחום של שלושים מעלות היו משחררים את הילדים לביתם, בטענה שבכזה חום א"א ללמוד.
היום שלושים מעלות הוא דבר שבשיגרה, ואיני מכיר חיידר שמתקלקל בו המזגן בחום שכזה, שישלח את תלמידיו הביתה.

לא חום הוא דזיל אלא שליחה הביתה היא דאיתייקרא.