עמוד 1 מתוך 1

בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: א' יולי 08, 2012 12:20 am
על ידי אפרקסתא דעניא
בין המצרים - בין חטאי העגל והמרגלים

בין המצרים. מקום צר, שכאן ומכאן דחוק וצר. ע"ז נאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים, כי שם ניתן לתפוס את הנמלט. מי שמעוניין לתפוס את עם ישראל, אלו הימים. הרבה אסונות קרו בימים האלו המועדים לפורענות. י"ז בתמוז מכאן וט' באב מכאן יוצרים שני מצרים שביניהם ניתן לתפוס בקלות.

איך זה נוצר? במה גורמים י"ז בתמוז וט"ב למיצרים שמי שעובר בהם מסכן את עצמו מפני האורבים?
י"ז בתמוז הוא חטא העגל וט"ב הוא חטא המרגלים. שם אנחנו נלכדים. בין שניהם. י"ז בתמוז יום שבירת הלוחות, ואילו ט"ב יום הבכיה של חינם שבגללה יש בכייה לדורות. מה פשר המקום הצר בין שני החטאים האלו?

שני החטאים האלו הם אבות החטאים של עם ישראל. אין פורענות שבאה על ישראל שאין בה מחטא העגל. המשמעות שיש בכל חטא מחטא העגל. וכלפי חטא המרגלים נאמר וביום פוקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כלומר ביום פקדי במרגלים אפקוד גם על חטא העגל. א"כ זה המשך של חטא העגל במידת מה.

הרמב"ם בתחילת מו"נ מביא קו' שהק' לו איש אחד זה שנים, ומביא הקושיה ותשובתו. הלא אדם אכל מעץ הדעת. ועל ידי כך ונפקחו עיניכם לדעת טוב ורע. הקשה השואל, איך ע"י מעשה רע נהיה דבר טוב, שנהיו כאלקים יודעי טוב ורע? איך מעשה רע כזה מביא תועלת כזו?
הרמב"ם עונה שה"נפקחו עיניכם" הוא כולו נזק. אדה"ר עיקר תולדתו בכל היקף השגותיו לא היה מושג של טוב ורע. היה אמת ושקר. כל מעשה שמתאים לרצון הבורא הוא מוגדר אמת, יש לו קיום ומציאות. וכל מעשה הסותר את הרצון העליון הוא שקר, ללא קיום. במצב כזה אין בחירה, כי האמת היא הבחירה היחידה. הבחירה מתחילה רק כששני הדברים קיימים, אלא שאחד טוב ואחד רע. אני בוחר האם קיומי יהיה בצד הטוב או בצד הרע, אבל שניהם קיימים, ואני יכול לבטא את קיומי כך או כך.
ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע ובחרת בחיים. זו הבחירה ועלינו לחשבן לאן ללכת.
אדה"ר נברא במערכת שונה, של אמת ושקר בלבד. א"כ היכן הייתה נקודת הבחירה שלו? הרי טוב ורע לא היו במושגיו? אלא הבחירה שלו הייתה האם לתת קיום למציאות שעדיין לא קיים, להביא לעולם מושג חדש של רע. אין רע יורד מלמעלה. על כל פרט בבריאה נאמר וירא אלקים כי טוב, ואח"כ טוב מאוד. אין מציאות של דבר שקיים והוא רע. רע זה העדר. האם לשנות מצב זה - זו הייתה הבחירה של אדה"ר.
הקב"ה ברא אדם בצלם אלוקים, זה השם של הבריאה, היינו בצלם של בורא. בשבעת ימי בראשית כתוב 35 פעמים אלקים. האדם יכול אף הוא לברוא בריאה. צלם אלקים, כתוב בגר"א ובספורנו ועוד ראשונים, זה סוד הבחירה. רק האדם יכול לבחור אם לעשות משהו או לא, כאלקים. הבחירה אם לחדש מציאות שלא הייתה קיימת קודם.
א"כ שורש החטא הוא בנתינת מציאות לדבר שאיננו. א"כ על דבר זה לא נאמר כי טוב. זה מציאות חדשה של רע. אדה"ר בחר להשתמש באותו צלם אלקים לברוא מציאות של אפשרות קיום לרע. אחרי שהאפשרות נבראה היא הולכת ומתממשת ע"י בני האדם, ומאז העולם מלא רוע.

שני החטאים, חטא העגל וחטא המרגלים. העגל זה לתת מציאות לדבר שאיננו. המרגלים זה מימוש של רע.
עיקר חטא העגל, אם הייתה שם ע"ז היא הייתה זניחה. עיקר החטא היה היצירה החדשה. חז"ל: במעמד ה"ס כשאמר הקב"ה אנכי נתקעו ד"ת בלבבם, וכשאמר לא יהיה לך נעקר יצה"ר מלבבם. הדיברות בנתינתן ניתנו כמציאויות, מקביל למעשה בראשית אין זה ציווי אלא קביעה - לא יהיה לך כזה דבר. הדיברות הם המאמרות של הבריאה חדשה של הצורה של אדה"ר לפני החטא, היינו שיש קיום ואי קיום. בחטא העגל נעקרה המציאות הזו, ומאז יש אפשרות של קיום לרע. זה שורש כל החטאים כולם.

החטא השני היה תוצאה מהחטא הראשון. אחרי שקיימת האפשרות של הרע באופן של קיום, זה קרה בחטא המרגלים שהיה המימוש של הרע. בפסוק נאמר מוציאי דיבת הארץ רעה, והחולקים עליהם אמרו טובה הארץ מאד מאד. הוויכוח אם הדבר טוב או רע.

לכן, בטבע הדברים חטא העגל הוא הראשון וחטא המרגלים הוא האחרון.

דברנו כבר על אותם חמשה דברים שאירעו את אבתינו בי"ז בתמוז. העולם נברא בה', המהר"ל והגר"א מפרשים שהאות ה' היא נקודה באמצע והתפשטות לארבעה צדדים. זו הבריאה - נקודת קיום, המתפרסת למזרח מערב צפון ודרום. כשכתוב ה' דברים אירעו וכו' הכוונה שנצרה כאן מציאות חדשה. בריאה שלא הייתה קודם. צורת קיום חדשה לעולם. במתן תורה נתגלה המציאות האמיתית של העולם, ובחטא העגל נברא עולם השקר, עולם שלא היה לו קיום קודם.
עיקר נקודת השקר היא שבירת הלוחות. לוח משמש ללוחות וללב. כותבם על לוח לבך. בשבירת הלוחות ניטל הכתב החקוק בלב. הלב הוא נקודת החיים של האדם. מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. לפני שהלוחות נשתברו הכתב היה חקוק בלב. חרות על הלוחות. זהות מלאה בין החומר ובין הכתב. זה היה עצם החיים. כשנשתברו הלוחות פרח הכתב. נקודת הבריאה החדשה. נבראו כאן חיים שייתכן שיכחישו את הכתב הזה. חיים שיכולים להתממש בכתב אחר לגמרי. הזהות של הכתב עם עצם החיים בטלה. מכאן ואילך ישנן כמה אפשרויות חיים.
בטל התמיד - הקו הישר בוטל.
הועמד צלם בהיכל - בהיכלו כולו אומר כבוד, וכעת הישוו צלם לכבודו ית'.
נוצרה אפשרות שריפת ס"ת. ניתן לשרוף את דבר ה' רח"ל.
ירושלים העיר שחוברה לה יחדיו, עיר מלוכה, שם הצירוף והחיבור האמיתי בין בני אדם - הובקעה והפכה להיות נחלת גוים.
כל זה נוצר ע"י מציאות שבירת הלוחות, שיצרה מציאות שלא הייתה קודם לכן. עד אז זה היה איננו.

בט' באב קרו כל החורבנות בפועל. מימוש של רע בתוך מציאות העולם. נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, כלומר אנו בלי מקום.
רע בלה"ק זה דבר שבור, קטוע, רעוע. תרועם בשבט ברזל. רועה התרועעה הארץ. דבר שנשבר באמצע לא יביא לתכלית. לא אגיע לשום מקום. חז"ל בחרו לקרוא למועד - יום טוב. בתורה זה לשון יעד ותכלית, וחכמים קוראים לזה יום טוב, שעל ידו אני נוגע באותו עניין שאליו אני אמור להגיע. כל המועדים מכוונים אל סוף הדרך, ולמדנו לפי דרכנו שלזה שייך המושג טוב.
מה קטוע ברע? שאינו מגיע ומביא ליעד ולתכלית.

י"ז בתמוז התבטלה בו האמת, כי השקר קיבל מעמד של קיום, אבל רק כאפשרות. מכאן ואילך כל אחד יכול לממש עצמו גם בזה וגם בזה. המימוש הגרוע ביותר של הרע זה אי הכניסה לארץ. משמעות הגזירה הזו כך: אנו צאצאיו של אברהם אבינו, שנבחר עם הציווי לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. כאן הבחירה באברהם - הוצאתו מאור כשדים. אתה תצא ממקומך ותגיע לאותה תכלית שעבורה נברא העולם.
הרמב"ם מאריך לבאר את ההתגלות של אאע"ה בעולם. העולם התגלגל באותה טעות שנתנה קיום לע"ז, ואאע"ה הפקיע את עצמו וזרעו מטעות זו. יצ"מ הייתה בגלל שכלל ישראל במצרים נכשלו בע"ז וכמעט נעקר העיקר ששתל אאע"ה. א"כ יצ"מ הייתה בשביל לעקור את המציאות הרעה. חטא העגל החזיר אותה. נוצרה מציאות רעה, שלא תביא את העולם אל הארץ אשר אראך. מי שיצא ממצרים לא הגיע לארץ. לך לך נקטע ונשבר. אין רע יותר גדול מזה, כי זה סתירה להגעה לתכלית שעבורה נברא העולם. בהבראם - באברהם. הוא נקודת העיקר של הבריאה.
בשבר הזה כלולים כל השבירות. לכן גם כאשר הגענו אל הארץ חזרנו וגלינו, ושוב גלינו ועדיין אנו באותה גלות. לא נמצאים בארץ אשר אראך. המהלך שהתחיל ע"י אאע"ה נקטע ע"י חטא העגל וחטא המרגלים.
המרגלים נשלחו לראות את הארץ אם טובה היא אם רעה. כאן היה נסיון, האם יקלטו שכאן זו הארץ אשר אראך.
סנהדרין קד - איכה כתובה בסדר א"ב אך פ' קודם לע'. (בפ"א מסודר כסדרו, והמהר"ל אומר שזה כדי ללמד שאין כאן דבר אחר, אלא סדר שהתקלקל). מפני מה? מפני המרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. הקדימו פה לעין. וכי זה החטא? אלא כאן זה העיקר של הקלקול. העין הגיעה אחרי הפה, היינו ראתה את מה שהחליטו לדבר בפה. זו לא הארץ שהקב"ה מראה, אלא ארץ אחרת, שרואים בה את מה שהחליטו לראות בזדון. בחטא המרגלים הפסיקו ללכת אל הארץ אשר אראך.

בחורבן ביתר נחרבה התקווה לגאולה. דימו כל ישראל וגדולי החכמים - ר"ע - שמלך ביתר הוא המשיח, ונהרג. זו לא הייתה טעות, חלילה להעלות על הדעת, אלא שהדבר הזה נחרב. ומאז בא אסון אחרי אסון. נחרבה המציאות של עיר גדולה עם מלך גדול, של מלכות ישראל. לא נראה את הארץ עד שנראה את הארץ אשר אראך. אזי ותחזינה עינינו וכו' - אז נראה.

נקודת ההתחלה נמצאת בי"ז בתמוז. בריאת מציאות של שקר.
מכח זה כל רע יכול להתממש, וזה חטא המרגלים שהביא לעולם כל מימוש של רע שיש בעולם. ניטל המועד - היעד והתכלית. ניטלה הארץ אשר אראך. העולם הולך ונעשה רע מיום ליום, בכל מיני רע שאפשר להעלות על הדעת.

אנחנו היינו צריכים להיות אלו שהולכים אל הלך לך אל הארץ אשר אראך, אבל נתקענו בין המצרים. מכח שני החטאים האלו, ולכן כאן משיגים אותנו. בין המצרים היינו שכאן אי אפשר להמשיך וללכת אל הארץ. פה נוחתות עלינו כל המכות. כל מה שנמצא היום בעולם, אין בו משהו מן הארץ אשר אראך. לא בזה אנו חפצים.

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. מי שכואבת לו העובדה שנלקחה מאיתנו האפשרות שיאיר בו משהו מן הארץ אשר אראך, אותה ירושלים שהייתה צריכה להיות הארץ אשר אראך, עליו מובטח זוכה ורואה בשמחתה בלשון הווה. כשברור לו שכל הצעות העולם לא קשורות לארץ אשר אראך, הוא כבר תופס משהו. לא כתוב זוכה ושמח, אלא זוכה ורואה בשמחתה. רואים משהו מן הארץ אשר אראך. יה"ר שנזכה לזה בב"א.

(תומלל מהקלטה. טל"ח)

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: א' יולי 08, 2012 12:37 am
על ידי ברסלב
אפרקסתא דעניא כתב:בין המצרים - בין חטאי העגל והמרגלים

בין המצרים. מקום צר, שכאן ומכאן דחוק וצר. ע"ז נאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים, (תומלל מהקלטה. טל"ח)


יישר כוחך הרב אפרקסתא.
אבקש רק לשאול מקור הדברים שאמר.

ע"ז נאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים

בזמנו כבר כתבו לדון אם דרכו לשלב גם חסידות, עד כמה שידוע לי הוא פתגם חסידי בלבד, אאל"ט

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: א' יולי 08, 2012 12:45 am
על ידי חקר
איכה א, ג: גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים:

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: א' יולי 08, 2012 12:52 am
על ידי ברסלב
היכן כתוב שם שהכוונה משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב.
בספרי החסידות ראיתי כך כותבים, וגם הוסיפו לומר בזה, כל רודפי קה למעליותא, שזה הזמן לבקש ולהיעתר, כאשר שכינה, בצער, ולא רודפי ישראל להשמיד {חלילה}. וכפי שכתב להביא משמו של הגאון רבי משה שפירא שליט"א.


אדרבא אשמח להחכים.

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: א' יולי 08, 2012 12:58 am
על ידי חקר
תודה על ההבהרה, לא הבנתי כוונתך בתחילה.
איכה רבה שם:
ד"א כל רודפיה השיגוה בין המצרים ביומין דעקא, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי כמד"א (תהלים צ"א) מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים.

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: א' יולי 08, 2012 1:02 am
על ידי ברסלב
יישר כוחך.
אם כי לא כתוב שם את מה שאומר הגאון רבי משה שפירא שליט"א כל רודפי ישראל וכו.

חקר כתב:תודה על ההבהרה, לא הבנתי כוונתך בתחילה.
איכה רבה שם:
ד"א כל רודפיה השיגוה בין המצרים ביומין דעקא, משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שבהם קטב מרירי מצוי כמד"א (תהלים צ"א) מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים.


עוד אבקש להוסיף שאאל"ט רש"י כותב שם שזה משהו שפוגע דווקא בצהרים, ואינו קשר למה שאמרו שהוא מצוי.

ובכל אופן.
אם תוכל לחפש עתה, גם את מה שאמרו החסידים כל רודפי קה. שזה הזמן לבקש.
ושוב, יישר כוחך למפרע

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: א' יולי 08, 2012 1:08 am
על ידי אפרקסתא דעניא
בין המצרים - חורבן התורה והמלכות

כל רודפיה השיגוה בין המצרים. גדר מזה וגדר מזה אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל.
משמעות בין המצרים, מובא ברש"י, בין י"ז בתמוז לט"ב. כשמנותבים לבין ימים אלו אנו נמצאים במצב הנמוך שלנו. קיומנו רופף, חסר, לא איתן. אנו חלשים.
במהר"ל מבואר שיש כאן התחלה וסוף. ואחריתה כיום מר, אותו יום מר זה היום האחרון של בין המצרים. ט"ב.
יש כ"ב ימים טובים: ז' דפסח, ח' דסוכות, שבועות ור"ה, יום כיפור ועיו"כ (שנחשב יו"ט וחייב בסעודה), א"כ 19 יו"ט. פורים ג"כ בתנ"ך, וכן ר"ח ושבת - ס"ה 22.
כנגדם 22 ימים רעים - ההיפך מהמועדים. מועד = תכלית - יעד. בכל מועד מתגלה המקום אליו אנו שואפים להגיע. הימים האלו הם כנגד מועד. אנטי מועד. יעד רע. קרא עלי מועד לשבור בחורי. מועד לא טוב.
כמו"כ ימים אלו הם ימי הקלקול. בסופם שיא האבלות. כנגדם ימי התיקון - מר"ה עד שע"צ. בו שיא השמחה.

הגמ' בסנהדרין: מדוע איכה בא"ב? שעברו על התורה שניתנה בא"ב. מה הכוונה בזה? הרי ברור שמילים מורכבות בא"ב. אין אפשרות אחרת. אלא הא"ב הוא בסיס של סדר. סדר כל הצירופים האינסופי. העובדה שיש כזה סדר מתכוון לגלות לנו שזה הבסיס של כל סדר בעולם. כל מציאות בעולם נובעת מסדר זה. התורה ניתנה בא"ב היינו שהתורה היא הצירוף הנכון ביותר לסדר הא"ב. זה הסדר הנכון של כל העולם כולו, וכל הדברים כולם. הסדר הראוי של הדברים נמצא בתורה. זה שהא"ב מסודר בסדר הנוכחי, בא ללמד אותנו איך לצרף את כל המילים שאנו מוציאים מהא"ב. יש תורה שלמה בעובדה שהא"ב מסודר בצורה כזו. מי שמבין היטב את סוד סדר הא"ב מבין את סוד כל התורה כולה. כל מה שאנו תופסים אנו מלבישים במילים, המצטרפות יחד לסדר מסוים. ונגולו כספר השמים. הבריאה היא ספר. צירוף דברים. הסדר של הא"ב מלמד את סדרם של כל הדברים כולם. כל הסודות רמוזים באותיות ובסדר שלהם. יש מדרש סתום וחתום שנקרא אותיות דר"ע. אין לנו כל הבנה בו. הוא מדבר על סדר האותיות. הכל מלמד על כל המערכת על המילים היוצאות מתוך הא"ב, איך צריך להצטרף. מה הספר שצריך לצאת מזה.

אבל יש שינוי בא"ב של איכה. שינוי שמרמז על שינוי כל סדרי העולם. שלושת הפרקים האמצעיים קודם פ' לע'. מדוע? שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם. לא שיקרו, אלא הקדימו פה לעין, כלומר, הדבר כבר היה ברור להם בטרם אמרוהו. אדם רואה את מה שהוא מתכונן לראות. מעשים בכל יום. שני בני אדם רואים דבר אחד וכל אחד רואה משהו אחר.
העיניים קשורות לשכל. לבי ראה הרבה חכמה ודעת. הן עשויות לקלוט את המציאות האמיתית. בד"א כשאדם מסודר לפי הסדר הנכון - קודם עין ואח"כ פה. אבל אם כבר החליט ואח"כ מתבונן, יראה מה שהחליט. זה העיוות הגדול של העולם. אילו לא הייתה אפשרות כזו, בני אדם היו רואים המציאות כפי שהיא, והיו יודעים לבטא אותה כראוי. זו הייתה הגדת עדות של אמת.
זו הקינה והבכי של איכה. על המציאות כולה שהתעוותה. הבוכה הגדול הוא הא"ב. הגר"א בכי מלשון מבוכה. כשאין המשך. אין לאן לפנות ולהמשיך. בכי שיוצא מעומק לבו של אדם, כי אינו רואה איך אפשר להמשיך. מבוכה זה אובדן דרך. נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר.
מפני מה לקו בא"ב מפני שעברו על התורה שניתנה בא"ב. לא מדובר על עצם החטא, אלא על עיוות התורה. הם פגמו בסדר התורה. כל עבירה היא על חלק מהתורה. התורה עצמה מכירה באפשרות של עבירה. אך זה כל עוד סדר הדברים לא מעוות. שוגג או מזיד, שייצרו מתגבר עליו. אך כאן התעוות הסדר. העולם השתבש. חיים במציאות שאליבא דאמת היא איננה. עולם של דמיון. אנחנו רואים דברים שהחלטנו עליהם מראש. דמיונות שהלעיטו אותנו בהם, או שגרמנו לעצמנו. חיים במציאות של הקדמת פה לעין.

אותם כ"ב ימים רעים, מכוונים כנגד כ"ב אותיות הא"ב שהשתבש. הסדר הנכון שעבר מהעולם ובמקומו בא סדר שהשתבש. זה מוביל אותנו לאחריתה כיום מר.
השיבוש מתחיל בי"ז בתמוז. והאחרית בט"ב.
ה' דברים אירעו את אבותינו בי"ז בתמוז וה' בט"ב.
השם שבו ברא הבורא את עולמנו הוא הוי"ה. יש שני ה'. הזכרנו פעמים רבות שהאות ה' עניינה המיוחד שהיא מגישה לפנינו דבר ברור. הא לכם זרע. הילך. ה' מידעת את הדבר. הופכת אותנו לגלוי וידוע. י' היא ע"ש מחשבה, כמו שאומר רש"י באז ישיר - עלה במחשבתו שיאמר שירה. י' הופכת פועל לעתיד.
שני הה' של שם הוי"ה: הראשונה שהגיש לנו את המציאות, את חכמתו שנתגלתה בעולם, כולם בחכמה עשית. נתן לנו את החכמה הזו. את מה שבמחשבתו, היא הי' הראשונה שע"ש המחשבה. הה' השניה האחרונה שבשם זו הנתינה שהקב"ה נתן לנו רשות להוציא הכל לפועל כרצוננו. בראשונה הא לכם את חכמתי וכוונתי - את עומק המציאות. השניה מגישה לנו את אותה מציאות כבעלים, ליישם בה את רצונותינו, אם לטוב ואם למוטב חלילה. להמליך את האמת, או חלילה את המלך זקן וכסיל. הה' הראשונה המשך לי'. השניה המשך לו' שבשם. ו' עניינה חיבור לקודם והמשכיות. מה שניתן קודם, אנו ממשיכים אותו למעשה, לחיינו. במילים אחרות הה' השניה היא כח המלכות שניתן לנו, אנו הממליכים ברצונינו החופשי, ומקבלים עול של מלכות - או של המלכות האמיתית, או חלילה את השטן.

אם נתבונן בחמשת הדברים שאיבדנו בי"ז בתמוז ובט"ב, נמצא כי בי"ז בתמוז איבדנו את התורה, ובט"ב את המלכות.
י"ז בתמוז
א. נשתברו הלוחות - איבדנו את התורה. מתן תורה עצמו נשבר בשבירת הלוחות (כמפורש בגמרא שעל ידי כך אינם מומרים). מתן תורה התחדש בלוחות השניות ביום הכיפורים, כמפורש במשנה בתענית, יום חתונתו זה מתן תורה, ומפורש ברש"י ע"פ הגמרא שזה יום כיפור, וזה תיקון לחטא העגל. יום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבב"א, וזה התיקון לחטא המרגלים. לעתיד לבוא ט"ב יהיה חג בן שבעה ימים שייגמר בט"ו באב, שיהיה יום חג.
ב. בטל התמיד - עולת תמיד העשויה בהר סיני, התחיל בסיני ושוב לא פסק. קרבן התמיד הוא המשך עניין הר סיני. בטל התמיד היינו ביטול עולמי, כי גם בבית שני זה כבר היה אחרי הקטיעה.
ג. שרף אפוסטמוס את התורה. כמובן פגיעה בתורה. התורה כפי שניתנה אינה ניתנת לשריפה. הרמב"ם בפ"י מס"ת. צריך לכבד אותה מאוד כי הדברים שבלוחות הברית הם בכל ס"ת. בגלל חורבן התורה ניתנה אפשרות לשריפה.
ד. הועמד צלם בהיכל. מציון תצא תורה, מן ההיכל שבו המנורה והארון, ושם הועמד צלם. זה ביטל את מציון תצא תורה
ה. הובקעה העיר. זה ביטל את ודבר ה' מירושלים. העיר פרוצה וכל אחד יכול להכנס. פתח לזרים. מרשות יחיד של כלל ישראל שדלתותיה נסגרות על ס"ר כלל ישראל, הפכה העיר לרה"ר. התורה מתגלה ממקום שהשכינה שורה בו. מתחילה לא היו מלמדי תינוקות, ואח"כ התקינו שיהיו מלמדי תינוקות רק בירושלים. המשך מסירת התורה רק מירושלים. כשהובקעה העיר זה כעין העמדת צלם בירושלים. שוב אין זה מקומה הבלעדי של השכינה.

כל הדברים האלו הם הפגיעה בה' הראשונה, בה נתן לנו הבורא את חכמתו - היא התורה. התורה נשארה בדרגה פחותה ביותר.
הה' השניה נתנה לנו מלכות, היינו להעמיד את המציאות על בסיס אמת או שקר. או חכמת הבורא או טיפשותנו שלנו.

בט' באב - מלכות.
שלא יכנסו לארץ.
חורבן שני בתי המקדש.
חורבן ביתר - המלכות שנתגלתה בביתר כל' הרמב"ם שהיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח וכו', כלומר הייתה כאן התחלה של משיח וזה נחרב. ר"ע וחכמי דורו לא טעו בו! חלילה וחלילה! אחרי שר"ע קרא עליו את הפסוק דרך כוכב מיעקב קראו לו בר כוכבא. היה כאן חורבן ולא טעות. זה מפורש בדברי הרמב"ם, למי שיודע לקרוא. אנו בוכים על חורבן ולא על טעות, והרמב"ם מבאר שהחורבן זה שהמלך הגדול שדימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המשיח נהרג בעוונות.
בו ביום חרש טורנוסרופוס את ההיכל וסביביו, לקיים מה שנאמר ציון שדה תיחרש. זה חורבן נוסף. אברהם קראו הר. יצחק שדה. יעקב בית. אף שלא היה שם שום בית. א"כ גם אחרי החורבן היה שייך שיישאר שם בית. אך הקראו בית גם הוא נחרב. חזר להיות שדה.

בתי המקדש נקראים כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. לפאר מקום מקדשי ומקום רגיל אכבד. שם נתגלה המלכות, מלכות ה'. א"כ בט"ב הפסדנו הה' האחרונה. כל מה שניתן לנו נלקח מאיתנו. נשארנו חסרי כל. מכל השפע הנפלא שהבורא השפיע עלינו במתן תורה ובבתי המקדשות, לא נשאר לנו.
מאז החורבנות אנו הוכלים מדחי אל דחי, אין לך וים שאין קללתו מרובה משל חברו. אנו הולכים וירדים, הולכים ומתמעטים. חיים במציאות נוראה. שורש כל זה בעיוות שהקדמנו פה לעין. על עיוות זו בוכה מגילת קינות.

העולם כולו תופס אותנו כיצורים בלתי אפשריים. אנו הגורמים לכך, כי שמנו עצמנו במקום בלתי אפשרי. כל הקינות מתמצות במילה אחת - איכה?! איך ייתכן? זה הרי בלתי אפשרי.

יה"ר שבמהרה נראה את האמת ונראה עד כמה הכל ברור ופשוט, ואנו אלו שערבבנו וטשטשנו הכל.


(תומלל מהקלטה. טל"ח)

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: א' יולי 08, 2012 1:23 am
על ידי ברסלב
אפרקסתא דעניא כתב:כל רודפיה השיגוה בין המצרים. גדר מזה וגדר מזה אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל.
משמעות בין המצרים, מובא ברש"י, בין י"ז בתמוז לט"ב. (תומלל מהקלטה. טל"ח)


לא מצאתי כן ברש"י אמנם מצאתי בתוכנת תורת אמת
כך.

דרשו חז"ל: אלו הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו האויבים לירושלים עיר הקודש ופרעו פרעות בישראל

----
וראה כאן.

במדבר (פרק כב כד} ויעמד מלאך השם במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה:
וכאן

מקום צר ואין דרך לנטות ימין ושמאל

רש"י סנהדרין לב עמוד ב

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: א' יולי 08, 2012 6:53 pm
על ידי משכיל אל דל
המון תודה לאפרקסתא.
טון.

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: ב' יולי 09, 2012 1:06 pm
על ידי ברסלב
ברסלב כתב:
אפרקסתא דעניא כתב:כל רודפיה השיגוה בין המצרים. גדר מזה וגדר מזה אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל.
משמעות בין המצרים, מובא ברש"י, בין י"ז בתמוז לט"ב. (תומלל מהקלטה. טל"ח)


לא מצאתי כן ברש"י אמנם מצאתי בתוכנת תורת אמת
כך.

דרשו חז"ל: אלו הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו האויבים לירושלים עיר הקודש ופרעו פרעות בישראל

----
וראה כאן.

במדבר (פרק כב כד} ויעמד מלאך השם במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה:
וכאן

מקום צר ואין דרך לנטות ימין ושמאל

רש"י סנהדרין לב עמוד ב


הבוקר, אמר לי החברותא שלי, שמקורו בעבודת ישראל

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: ג' יולי 10, 2012 12:13 am
על ידי אפרקסתא דעניא
הבריאה והחורבן באות ה'

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם - בה' בראם. באות ה'. באתא קלילא דלית בה מששותא. הוגים אותה ע"י נשימה בעלמא. מדוע היה צריך לומר ה'? כי באות זו מונח כל מציאותו של העולם. כל המאמרות כלולות באותה זו. כיצד? המאמרות מראות את מציאות העולם, אבל עצם יציאת הבריאה לגילוי היא באות ה'. זה הפשט בה' בראם.

הבריאה נבראה גם בצורת האות, גם בהיגוי שלה וגם בערך המספרי שלה, יש כאן נקודה חשובה:
כל מציאות באשר היא יש בה בעצם חמשה דברים: עצם מציאות הדבר. מה תכליתו ומה סותר את תכליתו. מה הדברים שבכוחו לפעול. ומה נקודת התורפה שלו.
האות ה' - בתוכה י' ושני קוים אחד מימין לשמאל, ואחד קדימה ואחורה. עצם מציאות הדבר בפנים. קדימה ואחורה זה לאן ללכת וממה לברוח. ימין ושמאל היינו באיזה חלק כוחו גדול ובאיזה חלק מקום תורפתו. כך כל דבר ודבר בעולם.
זו המציאות הכללית בעולם. לכן הגילוי של האות ה' מגלה את נקודת העיקר. מציאות שמתפשטת לארבעת הפנים האלה. לאן אתה הולך וממה מתרחק, והפעולה עצמה - מה הצד החזק ומה הצד החלש שבה.

הבריאה כולה היא צירוף של בניין. אבן על אבן, נדבך על נדבך. בלה"ק החורבן ששורשו חרב, קרוב לשורש חבר. מה שמתחבר נחרב ומה שנחרב מתחבר. אלו הפעולות ההופכיות זל"ז. חיבור אבנים יוצר בנין וחורבנם מחזיר לאבנים. חיבור פרטים לכלל מחבר לבנין וחורבן הכלל מחזיר הפרטים לפרטיהם.

במשנה: חמשה דברים ארעו את אבותינו בי"ז בתמוז וה' בט"ב. אלו הימים שכלל יששראל נחרב בהם. כשאומרים חמשה דברים, א"כ כנגד הה' של הבריאה יש ה' של חורבן. ה' וי' זה חורבן. קינים והגה והי. הי זה קול חורבן.
נתבונן בחמשת הדברים שארעו את אבותינו בי"ז תמוז.
שני חורבנות עבר עם ישראל. שני חטאים ושני חורבנות.

קיבלנו תורה, הבסיס למציאותנו. התורה ניתנה בחמשה ספרים, והיא המבנה הבסיסי של כל הקיום כולו. הסתכל באורייתא וברא עלמא. כל העולם תלוי בתורה.
זה נחרב בי"ז בתמוז.
נשתברו הלוחות. התורה גם היא פנים ואחור, ימין ושמאל. שבירת הלוחות החריבה את מתן תורה.

חז"ל בילקוט סוף פר' פנחס: ביקש הקב"ה ליתן מועד בכל חודש בחדשי הקיץ. מה המשמעות?
הבריאה נבראה כדי שנזרע, נעבוד ונעשה פירות והם יהיו שכרנו. לעובדה ולשומרה. בחורף עובדים ובקיץ אוכלים הפירות. בניסן קציר שעורים. זמני הביכורים בקיץ. תאנים, ענבים, ועוד. הזריעה וההשקעה וההשקיה בחורף. ימי היגיעה הם ימי חורפי. ימי הגילוי הם בקיץ. הקב"ה ביקש ליתן חג בכל חודש בקיץ. ניסן - פסח, אייר פסח קטן, סיון עצרת, תמוז ביקש ליתן בו חג גדול אך נעשה בו העגל. החטא ביטל אותו חג גדול. איזה חג היה אמור להיות? מתוך ההמשך שם מבואר שהחגים הושלמו בתשרי. א"כ י"ז בתמוז צריך היה להיות מקביל לראש השנה. זה חייב להיות כך, שהרי ר"ה הוא יום בריאת האדם. זה היום תחילת מעשיך. וייצר ה"א וכו' בשני יודי"ן. יצירה בעוה"ז ויצירה בעוה"ב. שמו אותו במקום שיוצר בעוה"ז ובעוה"ב. אחרי שחטא ביטל את היצירה לעוה"ב. ע"י התורה חזרה ובאה לעולם אותה יצירה - וחיי עולם נטע בתוכנו. אלמלא חטא העגל היה בי"ז בתמוז השלמת בריאת האדם, שהיה מקבל את כח היצירה לעוה"ב בשלמות.

גם באב ביקש לתת לנו חג גדול. בליל ט"ב היו המרגלים אמורים לחזור ולספר כמה הארץ טובה, ואז היו נכנסים לארץ בשמחה, ואז הייתה מתגלה קדושת יוה"כ, קדושת יובל. יובל עניינו ושבתם איש אל אחוזתו. כל דבר חוזר לנקודת העיקר של עצמו. למה שהוא באמת. זה קורה ביובל, ובזעיר אנפין ביוה"כ. כשהיה היובל נוהג היה במשך שנה שלמה יום הכיפורים. זו אותה קדושה. ביוה"כ מתגלה האני האמיתי שלנו ולכן עוונותינו נושרים ונופלים מאיתנו. ביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם - אז חלה קדושת יובל. אילולי חטא המרגלים היו מגיעים לנקודה האמיתית בליל ט"ב. זה היה היובל.
כשם שעבורנו נדחו החגים האלו לתשרי, גם היום ר"ה ויוה"כ הם שני צדדים של דבר אחד. לנו נשאר בין המצרים, וזה מקביל לעשרת ימי תשובה. ר"ה ויה"כ הם התחלה וסוף של סליחה, ואילו ט"ב ויו"כ הם התחלה וסוף של קלקול.

בורא העולם נתן לנו את התורה, כביכול גם בדיבור וגם בידיו. בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. גם התורה ניתנה בדיבור ובידיים - הלוחות. אותם ידיים גם החריבו את החורבן. שתי ידיים, שבכל אחת חמש אצבעות. היד הראשונה זה החמש של יז בתמוז, והשניה החמש של ט"ב. נתבונן לפי ערכנו.

מה מתחייב ממתן תורה?
הלוחות נושאות בתוכן את מתן תורה. מתן תורה נשבר בשבירת הלוחות. מתן תורה מחייב לימוד בלא הפסקה. ביום ובלילה. בקביעות ללא כל הפסקה. כשאין ברירה נפטרים בק"ש, אך זו דרגה נמוכה מאוד.
תמיד זה כל יום וכל לילה, כדמוכח ממנחות צט:. לא שייך בלי הפסק כלל, ומוכח שבכל זמן, יום ולילה, צריך להיות לימוד. מקביל לזה עולת תמיד העשויה בהר סיני. הגמ' בחגיגה אומרת ששם התחילה ושוב לא פסקה. רק בזמן החורבן. אבל ממעמד הר סיני בכל שנות המשכן והמקדש לא פסק אפילו פעם אחת! א"כ בבביטול התמיד נחרב קו ההמשכיות המתחייבת מהתורה, לימוד תמידי, קרבן תמידי.
למה נקרא "בטל", הרי רק פסק וחזר בבית שני? אלא הכוונה שזה לא חזר, כי גם כשחזר בבית שני כבר לא היה תמיד, כי לאחר הקטיעה לא שייך תמיד.
הקו הזה התבטל בי"ז בתמוז. התורה היא נצח, חיי עולם. וזה בטל כשבטל התמיד.

מה הדבר שמבטל את התורה? שממנו היא צריכה לברוח? שתי הדברות הראשונות הם שורש התורה כולה. כשאמר הקב"ה אנכי נתקעו ד"ת בלבם, כשאמר לא יהיה לך נעקר יצה"ר מלבם. כל חלות התורה בכלל ישראל היא ע"י שתי הדברות האלו, שנחקקו בעומק לבם של כלל ישראל. אלוהים אחרים מבטלים את כל התורה.
התורה מתגלית בהיכל - כי מציון תצא תורה.
העמידו צלם בהיכל זו עקירת התורה.
זה מבטל את הקו של פנים ואחור. המשכיות בלתי פוסקת. חיים הם תמידיים, וכן התורה. בטל התמיד והועמד צלם בהיכל זה ביטול התורה.

הלא כה דברי כאש. לא שייך לשרוף ס"ת. אש לא יכולה לשרוף אש. רק מפני שביום זה נשתברו הלוחות והתורה כבר לא אש, שייך שתשלוט בה אשו של אפוסטמוס. קדושת ס"ת באה מקדושת הדברות הכלולה בו, אך מכיון שנשתברו חלה גם שבירה בתורה. מאז התורה נשרפת מעשים שבכל יום. כמה קינות נכתבו על שריפת התורה. עשרים ארבעה קרונות של ספרים, שעליהם כתב רבינו יחיאל את קינתו שאלי שרופה באש.

ימין פועלת ושמאל שומרת - שמאל דוחה. שומר על הקיים ולא מוסיף. שמאל של התורה דוחה, כל מי שלא שייך לתורה. כל זר. הובקעה העיר שדבר ה' יוצא מירושלים. אזי התפרצו פנימה כל הזרים. השמאל לא יכלה לדחותם. לא יכלה לשמור. כאן התורפה. אלו החמשה דברים שארעו את אבותינו בי"ז בתמוז.

כנגד בה' בראם היה ה' של חורבן.

בט"ב ג"כ אירעו ה' דברים.
בט"ב צריכה הייתה להתגלות קדושת יובל האמיתית. ההיות אני עצמי בלבד, בלא שום תוספת, בלא שום חיבור. זו הקדושה מכוחה מתכפרים העוונות ביום הכיפורים.
בט"ב נחרב האני האמיתי של כלל ישראל. נתגלה שכלל ישראל הוא לא הוא באמת. מתגלה כמישהו אחר בכלל. אין לך דבר שאין לו מקום. המקום האמיתי של כלל ישראל זה בא"י. כאשר מאסו בארץ חמדה הם הפסיקו להיות הדבר שכאן זה המקום שלו. המקום של כלל ישראל זה המקום שבו נמצאת השכינה וכל העשר קדושות. אין כשר לבית שכינה רק ארץ ישראל. רק פה אנחנו יכולים להיות אנחנו. כלל ישראל איבד זאת כשנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, היינו שימותו במדבר. שיישארו לא הם באמת. נטולי מקומם.

האני העצמי של עם ישראל יש לו נבואה, בני שיח עם הבורא. פנים אל פנים כדבר איש אל רעהו. (חטא המרגלים ביטל את הדיבור למשה ארבעים שנה). נחרב הבית בראשונה, ואז פסקה רוח הקודש מישראל. גם נביאיה לא מצאו חזון מה'.

נחרב הבית השני. הכח הכביר של תורה שבע"פ שעיקרו היה בבית שני. בית ראשון חרב בגלל ע"ז ג"ע ש"ד. בית שני שהיו עוסקין בתורה ובגמ"ח מפני מה חרב? מפני שנאת חינם. מאי כולי האי? העומק של שנאת חינם הוא שהזהות של כלל ישראל התבטלה. כשחלק אחד דוחה חלק אחר היינו שהמציאות הזו כבר לא מזוהה עם עצמה. הצירוף יחד של כל הכוחות שיוצר את האני, בטל. אם האני שונא את האני זה בטל. בית המקדש השני הוא של האני של כלל ישראל, שכן לא היה בו שכינה בגילויה, אבל בתוכם של כל אחד ואחד מישראל כן היה. כשאמרו אני התכוונו לקב"ה. אם אני כאן הכל כאן, כהלל. אזי היו בבחינת אינם נביאים אבל בני נביאים, כמאמר הלל. ליל ט"ב היה צ"ל ליל היובל, כולהו תייבין לאתרייהו, באופן מלא.

כח המלכות של כלל ישראל נחרב. המלכות מחברת ומחזירה את כל חלקי העולם לתיקונם. והיה ה' למלך וגו' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. הכל יחזור מכח המלכות. אך בחורבן נחרבה המלכות. חורבן ביתר עיקרו שהיה בה מלך גדול ודימו חכמי ישראל שהוא משיח ונהרג בעוונות. חלילה להעלות על הדעת שהם טעו, אלא שהיה כאן חורבן מלכות.

באותו יום חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו. יעקב קרא למקום בית עוד לפני שנבנה, וזה היה אמור להשאר. אך גם זה נחרב. זה גמר חורבן הבית, שעדיין היה לו שם בית עד שנהפך לחפצא של שדה. הקיום של זה היה בשועלים הלכו בו - חיית השדה, כפי שראה ר"ע בשועל שיצא מבית קה"ק.

אלו הם ה' החורבנות של ט"ב.

(תומלל מהקלטה. טל"ח)

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: ג' יולי 10, 2012 2:04 am
על ידי היא שיחתי
רבינו אפרקסתא יישר כוחך!
גם אם שותקים תדע שמעריכים

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: ג' יולי 10, 2012 2:47 pm
על ידי אפרקסתא דעניא
חן חן. אני שומע מידי פעם לצרכיי, וברצוני להכלל ב"אל תמנע טוב מבעליו". בעז"ה בקרוב אעלה עוד, אם לא יבוא משיח עוד קודם.

Re: בין המצרים - שיחות הג"ר משה שפירא

פורסם: ג' יולי 10, 2012 3:10 pm
על ידי ברסלב
אפרקסתא דעניא כתב:חן חן. אני שומע מידי פעם לצרכיי, וברצוני להכלל ב"אל תמנע טוב מבעליו". בעז"ה בקרוב אעלה עוד, אם לא יבוא משיח עוד קודם.


הרב אפרקסתא מדוע שלא תשתמש בשירותי חבר מתרגמים למשל, מנסיון הם עושים את זה על הצד הטוב ביותר עם המיכשור והציוד הכי משוכלל, ואין להם כל טעות.
דרכם, תוכל לזכות אותנו בכל המאמרים, ואף על פי שיתממה.
עצה טובה קמ"ל.