פורום אוצר החכמה

אוצר החכמה כתב: בעיני חידוש מה שכתבת שאין נזהרים בזה ובאמת צ"ע גדול!

יורה דעה כתב:ועדיין צ"ע מה שזכרתי לעיל, שהמשמעות של "זכר לחורבן" היא כדי לזכור את ירושלים, כמו שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו' [כמ"ש השו"ע תק"ס סעיף ב], וא"כ מאי שנא שלא תיקנו תקנה זו אף כשקונה דירתו מיד עכו"ם?.

יורה דעה על מה שכתב אוצרניק כאן כתב:מעניין.
האם הנהגה זו נזכרת בדברי החזון איש?
או שזו תורה שבע"פ?

משולש כתב:ומעניין לעניין בעניין מעלת השלום שמעתי מהרב ינון יונה:
פעם אחת נכנסתי אצל חכם בן ציון והיה שם סייד צובע את הקיר. אמר לו חכם בן ציון להשאיר אמה למעלה. ואשתו התנגדה שזה לא יפה ולא מתאים. אז הוא אמר לסייד: "אל תשאיר כלום".

בן_אליעזר כתב:בחלק א' ד'נהרות איתן' (להגר"א רובין שליט"א מרחובות) - מאריך בענין אמה על אמה ועד למעשה בפועל (בבתי מלון ועוד היכ"ת). ובחלק ב' - בהוספות שבסופו, יש עוד הערות [פזורים] בעניין, על מה שקיבל לאחר הדפסת חלק א'.
שניהם באוצר.

אמסטרדם כתב:

בן_אליעזר כתב:בחלק א' ד'נהרות איתן' (להגר"א רובין שליט"א מרחובות) - מאריך בענין אמה על אמה ועד למעשה בפועל (בבתי מלון ועוד היכ"ת). ובחלק ב' - בהוספות שבסופו, יש עוד הערות [פזורים] בעניין, על מה שקיבל לאחר הדפסת חלק א'.
שניהם באוצר.

אמרתי אחכמה, אתה קורא כאן?

האיד כתב:יל"ע האם מועיל בשיעור אמה על אמה דזכר לחורבן כדי לרבע? או דבעינן דוקא אמה על אמה בריבוע?

יורה דעה כתב:עיינתי במקצת, וראיתי שאין זה חידוש מבית מדרשו של החזו"א, כך כבר כתב האליה רבה (סי' תקס סק"א), והוא כותב את זה רק בדרך אפשר, שכך כתב: עיין מ"ש בריש סימן א' (סק"ד) דבית נקרא חדר, ואפשר דהוא הדין הכא לכל חדר וחדר צריך להניח. ע"כ. והביא דבריו הפמ"ג (שם מ"ז סק"א).
כך שאם אנו מוצאים שתלמידי החזו"א נוהגים כן, יתכן שבאמת החזו"א חלט דין זה והכריע לחיוב.
אך מעניין אם יש באיזהו מקומן ציון להנהגה זו.

זו ששאל מעכ"ת גדר הבנין לענין דינא דשיור אמה על אמה מבלי סיוד.
נראה דבית לאו דוקא אלא ה"ה חדר א' במשמע, וא' הבונה בית העצים בית האוצרות. כדקיי"ל לענין מזוזה, ולענין שחוזר עליה מעורכי המלחמ', ולמקבל עליו לבנות בית, דבכל מקום חדר א' כל שהו נקרא בית, רק שיהא ראוי לדירת כבוד.
מיהו מ"מ באמה על אמה פעם אחת סגי לכל חדרי הבית. אף על פי שי"ל חדרים רבים לא שנא ולא פלוג, וה"נ קיי"ל בעלמא (כדאיתא בהדיא כה"ג לענין מחזיק בנכסי הגר). אעפ"כ כשזכיתי לבנות מחדש ולהוסיף באחורי ביתי חדר א' נאה לשם מצות סוכה שעשיתי בכותלי אבנים וסיד. חששתי להחמיר קצת להניח בו היכר מעט דהיינו שהנחתי כנגד הפתח מקום קטן איזה טפחים אורך ורוחב מרובע. בלי סיוד לבן כדרך שנעש' לכותלים מלמעל', ע"ג הסיד שטחין אותן בו. והוא מעורב עם חול ועפר ושחור במראהו ועל כן לא הקפדתי בו לחומרא דטרכסיד (דבלא"ה כיון דמידי דרבנן הוא. הי' ראוי לפסוק כדברי המיקל אלא משום דרבים פליגי עליה דר"י בהא קיי"ל כותייהו) מיהת כה"ג ודאי שפיר דמי. ולא עוד אלא אף בבונה כל הבית מחדש. נ"ל דאפשר לסמוך להקל בכך. דעד כאן לא קאסרי רבנן אלא במניח הכותל כך, שכך עשו בימיהם. אבל אם סד עליו בסיד לבן על גביו. סגי ליה במניח מקום הנ"ל פנוי מבלי סיוד, לפי שמקומו ניכר היטב, שמשחיר כנגדו ואיכא היכירא טובא, כמדומ' שכבר פשט המנהג להקל בכך. ובחדר הנ"ל שהחמרתי בו כנ"ל, הקלתי בו עוד שלא להקפיד על מדת אמה. כיון דחומרא היא בעלמא. בכל דהו סגי, והרי אמרו בשולחן אפי' דבר מועט דיו. הנלע"ד יעב"ץ ס"ט.

יורה דעה כתב:כך שאם אנו מוצאים שתלמידי החזו"א נוהגים כן, יתכן שבאמת החזו"א חלט דין זה והכריע לחיוב.
אך מעניין אם יש באיזהו מקומן ציון להנהגה זו.

לבי במערב כתב:להעיר מדברי היעב"ץ (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קסט):

זו ששאל מעכ"ת גדר הבנין לענין דינא דשיור אמה על אמה מבלי סיוד.
נראה דבית לאו דוקא אלא ה"ה חדר א' במשמע, וא' הבונה בית העצים בית האוצרות. כדקיי"ל לענין מזוזה, ולענין שחוזר עליה מעורכי המלחמ', ולמקבל עליו לבנות בית, דבכל מקום חדר א' כל שהו נקרא בית, רק שיהא ראוי לדירת כבוד.
מיהו מ"מ באמה על אמה פעם אחת סגי לכל חדרי הבית. אף על פי שי"ל חדרים רבים לא שנא ולא פלוג, וה"נ קיי"ל בעלמא (כדאיתא בהדיא כה"ג לענין מחזיק בנכסי הגר). אעפ"כ כשזכיתי לבנות מחדש ולהוסיף באחורי ביתי חדר א' נאה לשם מצות סוכה שעשיתי בכותלי אבנים וסיד. חששתי להחמיר קצת להניח בו היכר מעט דהיינו שהנחתי כנגד הפתח מקום קטן איזה טפחים אורך ורוחב מרובע. בלי סיוד לבן כדרך שנעש' לכותלים מלמעל', ע"ג הסיד שטחין אותן בו. והוא מעורב עם חול ועפר ושחור במראהו ועל כן לא הקפדתי בו לחומרא דטרכסיד (דבלא"ה כיון דמידי דרבנן הוא. הי' ראוי לפסוק כדברי המיקל אלא משום דרבים פליגי עליה דר"י בהא קיי"ל כותייהו) מיהת כה"ג ודאי שפיר דמי. ולא עוד אלא אף בבונה כל הבית מחדש. נ"ל דאפשר לסמוך להקל בכך. דעד כאן לא קאסרי רבנן אלא במניח הכותל כך, שכך עשו בימיהם. אבל אם סד עליו בסיד לבן על גביו. סגי ליה במניח מקום הנ"ל פנוי מבלי סיוד, לפי שמקומו ניכר היטב, שמשחיר כנגדו ואיכא היכירא טובא, כמדומ' שכבר פשט המנהג להקל בכך. ובחדר הנ"ל שהחמרתי בו כנ"ל, הקלתי בו עוד שלא להקפיד על מדת אמה. כיון דחומרא היא בעלמא. בכל דהו סגי, והרי אמרו בשולחן אפי' דבר מועט דיו. הנלע"ד יעב"ץ ס"ט.

[העתקתי מכאן].

"ומדקפיד אשיעורא למהוי אמה וכנגד הפתח ש"מ לכל ביתא וביתא הכי בעי, דומיא דאין מסידין ואין מכיירין דסוף פרקין, דמדשוו שיעורי להדדי בין בדוכתא בין בשיעורא ש"מ חד דינא נינהו, דכי היכי דלגבי שיור לא הוי שיורא דהאי ביתא שיורא להך ביתא, גבי חזקה נמי לא הוי סיוד וכיור דחד חזקה להאיך. והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי קשיא שמעתא דשני בתים זה לפנים מזה דלא קני חד מנייהו בחזקה דאידך".

כרם כתב:

יורה דעה כתב:ועדיין צ"ע מה שזכרתי לעיל, שהמשמעות של "זכר לחורבן" היא כדי לזכור את ירושלים, כמו שנאמר אם אשכחך ירושלים וגו' [כמ"ש השו"ע תק"ס סעיף ב], וא"כ מאי שנא שלא תיקנו תקנה זו אף כשקונה דירתו מיד עכו"ם?.

בהרבה תקנות חז"ל, יש את טעם התקנה, ואת צורת התקנה. גם אם הטעם שייך בצורות אחרות, לא נתקנה התקנה כי אם בצורה זו.
טעם התקנה הוא "זכר לחורבן", אבל צורתו היא בבניה, שלא לבנות בית מושלם אלא לשייר אמה על אמה בלי סיד. ע"כ כאשר אין חסרון בצורת התקנה, גם אם הטעם קיים לא חייבוהו לקלוף.

פרנקל תאומים כתב:גירדתי עם שפכטל את האמה על אמה, והנה השכבות שמתחתיה הינן ג''כ לבנות (כנראה הקבלן צבע כמה שכבות), כך שה''זכר לחורבן'' כמעט ולא מורגש. האם עליי להתאמץ ולגרד עוד ועוד, או סגי בהכי?

בברכה המשולשת כתב:

פרנקל תאומים כתב:גירדתי עם שפכטל את האמה על אמה, והנה השכבות שמתחתיה הינן ג''כ לבנות (כנראה הקבלן צבע כמה שכבות), כך שה''זכר לחורבן'' כמעט ולא מורגש. האם עליי להתאמץ ולגרד עוד ועוד, או סגי בהכי?

בדידי הוה עובדא (בבית הקודם שלנו) וגירדתי עד כמה שהצלחתי (למיטב זכרוני שלוש שכבות)

פרנקל תאומים כתב:האם עליי להתאמץ ולגרד עוד ועוד?