פורום אוצר החכמה

במהרי"ל מנהגים (הלכות שבת לז):

אמר מהרי"ל פעם א' בשבת נחמו סיימו הצבור תפילתם בבה"כ טרם סיים מהר"ש עם הבחורים בביתו, ויהי בבוא הצבור לקבל פני הרב אמרו הפרנסים אליו: מר מ"ש היום שכ"כ הארכת בתפילה, אמר להם מה אעשה אשר מנהג שלכם להפך, דכל שבת משכימין אתם לבהכנ"ס יותר מבחול, וביום השבת אני מאריך בשינת שחרית.

ונפשי בשאלתי לפני החכמים למה מעשה זה היה דוקא בשבת נחמו, הלא בכל שבת האריך מהר"ש בשינתו. שמא דוקא בשבת נחמו היה מתפלל 'בביתו עם הבחורים', או שדוקא אז היו באים לקבל פני הרב כאילו היה יו"ט? או אופן אחר?

בדרך הלצה בעלמא ניתן לומר, לפי מה שחקרו באכסניא זו לא מכבר על תולדותיו של 'בין הזמנים' דנן. ואולי יש לחדש שכבר היה נהוג מזמן מהרי"ל, וכידוע דתופס ישיבה גדולה במגנצא ההדורה היה, וכל הזמן עד ט"ב היה מתפלל בישיבה כאשר היתה באמנה אתו באשר במקום רינה שם תהא תפילה, אבל בבין הזמנים התפלל עם הבחורים בביתו, ובהעדר סדרי הישיבה הקבועים נהג כמנהגו מקדמת דנא להאריך בשינת שחרית. וכמובן שבדרך הפשט י"ל שמעשה שהיה כך היה.

מה 'מעשה שהיה כך היה'? הלא זהו מנהגו בכל שבת כל חייו!
והיה צריך לומר שהיה נוהג מהר"ש להאריך בשינתו בשבת קדש, וכי מה קרה באותה השבת?

כמדומה שהתשובה האמיתית היא עפימש"כ במנהגי מהרי"ל במקו"א שבשבת נחמו היו מאריכים בפיוטים כמו ביו"ט, וא"כ י"ל שבכל שבת לא היה ההפרש בולט כ"כ כי חשבו שמהר"ש מאריך בתפילה יותר, אבל בשבת נחמו שמאריכים הקהל בפיוטים ואפ"ה עדיין לא הספיק מהר"ש שהתפלל בביתו לסיים התפילה [כי בודאי בביתו לא היה מאריך יותר מהקהל ופשוט], זה הביאם לשאול טעמא מאי.
ואמנם בכל יו"ט לא היה קשה להו, שהרי באמת ביו"ט אין מאריכים בשינה אלא בשבת, ושפיר סיים מהר"ש עם הקהל, ולכן דוקא בשבת נחמו הוקשה להם. כן נראה מקופיא.

חי ראשי שלא הבנתי את הפלפול. וכי מהר"ש בביתו לא אמר הפיוטים דשבת נחמו? אז מה מקום לתמיה בשבת זו יותר משבת אחרת?
אלא בודאי כדברי מגיב ומניב דמעשה שהיה כך היה דרק בשבת נחמו,הבחינו הקהל לראשונה במנהגו במניין הקטן שבבביתו.

נחמו בכפליים.