פורום אוצר החכמה

תוך כי לימודי בהלכות תפילין התעוררתי לשאלה במי שבראשו בלורית החוצצת בתפילין של ראש, האם מותר לו לקצצה בימי ספירת העומר או בין המצרים.

הנה הסכמת הפוסקים דבלורית הויא חציצה לתפילין וכמ"ש המשנ"ב סי' כ"ז ס"ק ט"ו בשם מחצית השקל, וא"כ מה יהיה הדין באחד שנודע לו שבלורית זו מעכבתו מלקיים מצות תפילין כדינה, האם מותר לו בימי ספירת העומר או בין המצרים לקצצה, ויש לדון האם תספורת כהאי גוונא בחלק מהראש ג"כ נאסרה, והאם מותר במקום מצוה כבמקרה זה.
ואת"ל שמותר לקצצה בימי ספירת העומר ובין המצרים, יש לדון האם מותר גם לקצצה בימי חוה"מ.

אלו שיש להם הוכחות כלשהם מספרי הפוסקים שהבלורית אינה נחשבת חציצה יבואו גם הם ויחוו את דעתם, וכן בענין המילה "בלורית" שבלשון חז"ל במשנה ובגמרא מוכח לכאורה שהכוונה היא שיער שאחורי הראש, ומהיכן לקחו הפוסקים לשון זו לקרוא כך לקבוצת השערות הנמצאת מעל המצח.

לכאורה דומה להיתר לאשה לספר שערה בימי ספיה"ע ובין המיצרים בגלל דיני שער באשה ערוה.

זכורני שקראתי בעבר זכרונות שכתב אביו של רמ"ד נויגרשל על ישיבת שוראן, ובתוך הדברים סיפר שם שהתיר הרב וראש הישיבה שם ר' מאיר לייב פרייא הי"ד [ בעל הספר 'שבט מישור', ומחשובי הרבנים בהונגריה], לבחורים שבאו לישיבתו בתחילת זמן קיץ, לגלח הבלורית בימי הספירה.

הגרמ"מ קארפ בספרו הלכות חג בחג כותב דמצוה קעביד וחובה היא.

ק"ו מזקן המעכב את האכילה

מחולת המחנים כתב:תוך כי לימודי בהלכות תפילין התעוררתי לשאלה במי שבראשו בלורית החוצצת בתפילין של ראש, האם מותר לו לקצצה בימי ספירת העומר או בין המצרים.

הנה הסכמת הפוסקים דבלורית הויא חציצה לתפילין וכמ"ש המשנ"ב סי' כ"ז ס"ק ט"ו בשם מחצית השקל, וא"כ מה יהיה הדין באחד שנודע לו שבלורית זו מעכבתו מלקיים מצות תפילין כדינה, האם מותר לו בימי ספירת העומר או בין המצרים לקצצה, ויש לדון האם תספורת כהאי גוונא בחלק מהראש ג"כ נאסרה, והאם מותר במקום מצוה כבמקרה זה.
ואת"ל שמותר לקצצה בימי ספירת העומר ובין המצרים, יש לדון האם מותר גם לקצצה בימי חוה"מ.

אלו שיש להם הוכחות כלשהם מספרי הפוסקים שהבלורית אינה נחשבת חציצה יבואו גם הם ויחוו את דעתם, וכן בענין המילה "בלורית" שבלשון חז"ל במשנה ובגמרא מוכח לכאורה שהכוונה היא שיער שאחורי הראש, ומהיכן לקחו הפוסקים לשון זו לקרוא כך לקבוצת השערות הנמצאת מעל המצח.

לא הוסכם בפוסקים עי' ילקוט יוסף הלכות תפילין סימן כ''ז הערה יב וביחוה דעת ח''ב סימן ובשו''ת קרן דוד סימן י ובשו''ת שארית יוסף חלק א עמ' שצא

בנטעי גבריאל בשם מהר"י מבעלז להתיר למי שהסתפר במספריים (ז"א לא באופן שנעשית כקרחת) ורוצה להתחזק ולהסתפר כדין עד שרשי השערות, מותר לו גם בספיה"ע וגם בבין המצרים.

לעומקו של דבר כתב:בנטעי גבריאל בשם מהר"י מבעלז להתיר למי שהסתפר במספריים (ז"א לא באופן שנעשית כקרחת) ורוצה להתחזק ולהסתפר כדין עד שרשי השערות, מותר לו גם בספיה"ע וגם בבין המצרים.

בשלמא להסיר בלוריתו מובן . אך עד שרשי השער היכן מצינו שמוגדר "כדין"? דבר זה הוא שורשו בקבלה ולא בהלכה למיטב זכרוני.

שיר ורננים כתב:

לעומקו של דבר כתב:בנטעי גבריאל בשם מהר"י מבעלז להתיר למי שהסתפר במספריים (ז"א לא באופן שנעשית כקרחת) ורוצה להתחזק ולהסתפר כדין עד שרשי השערות, מותר לו גם בספיה"ע וגם בבין המצרים.

בשלמא להסיר בלוריתו מובן . אך עד שרשי השער היכן מצינו שמוגדר "כדין"? דבר זה הוא שורשו בקבלה ולא בהלכה למיטב זכרוני.

גם לא קבלה. ע"פ מנהג ישראל והרחקה מחוקות הגויים.

בברכה המשולשת כתב:לכאורה דומה להיתר לאשה לספר שערה בימי ספיה"ע ובין המיצרים בגלל דיני שער באשה ערוה.

יעויי' בשו"ת פנים מאירות ח"ג סו"ס לז שמבסס ההיתר על קולת הרי"ף והרמב"ם באבלות לגבי אשה.

מחולת המחנים כתב:תוך כי לימודי בהלכות תפילין התעוררתי לשאלה במי שבראשו בלורית החוצצת בתפילין של ראש, האם מותר לו לקצצה בימי ספירת העומר או בין המצרים.

הנה הסכמת הפוסקים דבלורית הויא חציצה לתפילין וכמ"ש המשנ"ב סי' כ"ז ס"ק ט"ו בשם מחצית השקל, וא"כ מה יהיה הדין באחד שנודע לו שבלורית זו מעכבתו מלקיים מצות תפילין כדינה, האם מותר לו בימי ספירת העומר או בין המצרים לקצצה, ויש לדון האם תספורת כהאי גוונא בחלק מהראש ג"כ נאסרה, והאם מותר במקום מצוה כבמקרה זה.
ואת"ל שמותר לקצצה בימי ספירת העומר ובין המצרים, יש לדון האם מותר גם לקצצה בימי חוה"מ.

אלו שיש להם הוכחות כלשהם מספרי הפוסקים שהבלורית אינה נחשבת חציצה יבואו גם הם ויחוו את דעתם, וכן בענין המילה "בלורית" שבלשון חז"ל במשנה ובגמרא מוכח לכאורה שהכוונה היא שיער שאחורי הראש, ומהיכן לקחו הפוסקים לשון זו לקרוא כך לקבוצת השערות הנמצאת מעל המצח.

אם זה לא מסורק וגודל באופן טבעי למה שיחצוץ? הרי זה חלק מהגוף.

ראיתי בשם הגרח"ק דאם כל ראשו מגודל אין זה חציצה וכמו נזיר שאין שערותיו חוצצות אך אם מגדל מקדימה יותר ממאחורה הרי זו חציצה.

נהר שלום כתב:

מחולת המחנים כתב:תוך כי לימודי בהלכות תפילין התעוררתי לשאלה במי שבראשו בלורית החוצצת בתפילין של ראש, האם מותר לו לקצצה בימי ספירת העומר או בין המצרים.

הנה הסכמת הפוסקים דבלורית הויא חציצה לתפילין וכמ"ש המשנ"ב סי' כ"ז ס"ק ט"ו בשם מחצית השקל, וא"כ מה יהיה הדין באחד שנודע לו שבלורית זו מעכבתו מלקיים מצות תפילין כדינה, האם מותר לו בימי ספירת העומר או בין המצרים לקצצה, ויש לדון האם תספורת כהאי גוונא בחלק מהראש ג"כ נאסרה, והאם מותר במקום מצוה כבמקרה זה.
ואת"ל שמותר לקצצה בימי ספירת העומר ובין המצרים, יש לדון האם מותר גם לקצצה בימי חוה"מ.

אלו שיש להם הוכחות כלשהם מספרי הפוסקים שהבלורית אינה נחשבת חציצה יבואו גם הם ויחוו את דעתם, וכן בענין המילה "בלורית" שבלשון חז"ל במשנה ובגמרא מוכח לכאורה שהכוונה היא שיער שאחורי הראש, ומהיכן לקחו הפוסקים לשון זו לקרוא כך לקבוצת השערות הנמצאת מעל המצח.

לא הוסכם בפוסקים עי' ילקוט יוסף הלכות תפילין סימן כ''ז הערה יב וביחוה דעת ח''ב סימן ובשו''ת קרן דוד סימן י ובשו''ת שארית יוסף חלק א עמ' שצא

וכ"כ ב'הליכות שלמה' (תפילה) בהערות ('דבר הלכה') שבלורית הראש אף שהתריעו עליה הפוסקים וגם כתב עליה המחה"ש דהוי חציצה, "מ"מ למעשה נראה דכיוון שכך דרכן של אותם האנשים לא חשיב חציצה" [המקור מכתבי תלמידים].



ולגוף השאלה של בעל האשכול כתב שם שמי ששערות ראשו מגודלים ביותר עד שחוצצים בתפילין (דהיינו כל השערות, בלי קשר לבלורית), מותר לו לגלח במקום התפילין (דהיינו מקום התפילין והרצועות, אבל לא בכל הראש! ['דבר הלכה' שם] ) בימי בין המצרים, וגם בימי חוה"מ לנוהג להניח בהם תפילין [ג"ז מכתבי תלמידים].

בהערות שם דן שעקרונית חוה"מ חמיר טפי שהרי יתכן דהוי איסור תורה (דהתוס' מו"ק הסתפקו אי גילוח במועד משום מלאכה או משום ניוול), אך מסיק שלדינא העיקר כפשטות הגמ' שהטעם הוא משום ניוול וליכא בזה איסור תורה כיוון שהוא צורך גופו ולכן לצורך מצוות תפילין שרי בזה אפי' אם כיוון תגלחתו למועד.

לעומקו של דבר כתב:

שיר ורננים כתב:בשלמא להסיר בלוריתו מובן . אך עד שרשי השער היכן מצינו שמוגדר "כדין"? דבר זה הוא שורשו בקבלה ולא בהלכה למיטב זכרוני.

גם לא קבלה. ע"פ מנהג ישראל והרחקה מחוקות הגויים.

גם אי"ז מנהג והרחקה, כ"א הנהגה שהפכה להיות מקובלת אצל החסידים בעיקר בשני הדורות האחרונים (ובדור האחרון קיבלה משנה תוקף).
בתמונות רבות ממזרח אירופה של לפני השואה אפשר לראות בעליל שגם אצל החסידים לא היו מקפידים לגדל את השיער רק עד שרשי השערות, ופעמים הרבה היו השערות נופלות על המצח באופן שהחסידים מכנים היום 'בלורית'. אלא שלא היו מגדלים את השערות על המצח באופן מופרז כפי שהיה אז צו האופנה (כמו שהיו מצוי אז אצל הבחורים הליטאים).

מחולת המחנים כתב:אלו שיש להם הוכחות כלשהם מספרי הפוסקים שהבלורית אינה נחשבת חציצה יבואו גם הם ויחוו את דעתם, וכן בענין המילה "בלורית" שבלשון חז"ל במשנה ובגמרא מוכח לכאורה שהכוונה היא שיער שאחורי הראש, ומהיכן לקחו הפוסקים לשון זו לקרוא כך לקבוצת השערות הנמצאת מעל המצח.

יש לי שאלה נוספת:
אם בלורית הוי חציצה, האם פירושו שהיות ומסרקה לצד ונופלות שערותיה ע"ג שערות אחרות, להכי הוי חציצה. וא"כ, אם יקפיד לפני הנחת התפילין ליישר את הבלורית ולסרקה קדימה כדרך גדילתה, הרי שאין בכך כל בית מיחוש.
או דפירושו שהיות וכל שערות ראשו מסופרות באותו מספר, ורק באזור הנופל על המצח העליון הוא מגדל את השערות במספר גבוה יותר, הרי שאי"ז דרך גדילתן והוי חציצה (ומכאן ההקבלה בין בלורית אחורית לקדמית, שהרי העיקרון הוא זהה).
ואי הכי, מדוע כשמספר את כל הראש במספר אחת או שתיים, ורק את הפאות מגדל ביותר (או אף לא מקצץ את עוביין לעולם), מדוע לא הוי חציצה (לרצועות)?
אמנם פשוט ששיעור השערות שמחוייב בו מצד הדין להשאיר בפאותיו, בוודאי אין בו חציצה. אבל במה שמהדרים לגדל את הפאות הרבה יותר ממה שצריך עפ"י הדין, מדוע לא יהיה בזה חציצה לרצועות תש"ר?