פורום אוצר החכמה

איתא ברמ"א סימן תקנט ס"א

וכשמגיע החזן לפסוק: השיבנו, אומרים אותו הקהל בקול רם, ואח"כ מסיים החזן וחוזר הקהל ואומרים: השיבנו, בקול רם, וכן החזן (הגהות מיימוני).

הרי שפעמיים אומרים הקהל השיבנו, וכ"ה במהרי"ל (מנהגים) בהלכות ת"ב אות כא

"כשהגיע ש"צ בפעם ראשון לסיום פסוק לאורך ימים מתחילין הצבור בקול רם השיבנו ה' אליך וגו'. וש"צ כופלו גם כן בקול רם והוא מסיים בקול נמוך פסוק כי אם מאס כו'. והציבור כופלין אחריו השיבנו. וש"צ כופל אחריהם".

והעיר הגר"ש דבליצקי, כי בירושלים בבתי כנסיות פרושים נהגו הקהל לומר רק פעם אחת בסיום הקריאה
והוסיף שאם בידו להנהיג כרמ"א בדרכי שלום תע"ב, עכ"ד
עי' כאן הערה 19
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... eng&page=5

ואיני מבין מהו טעמו של המהרי"ל ורמ"א, ולכאו' צדק מנהגם של בני ציון היקרים המסולאים בפז, והלא כל העניין בכפילת השיבנו הוא לסיים בשבח, אז למה שיאמרו הקהל בקול בפעם הראשונה?

אולי לחיזוק הענין- כפלו

היא שיחתי כתב:והלא כל העניין בכפילת השיבנו הוא לסיים בשבח, אז למה שיאמרו הקהל בקול בפעם הראשונה?

ופוק עיין, שלשון ההגה"מ מרא דהאי שמעתא, "כשמסיים החזן עד השיבנו אומר הקהל כל אותו פסוק בקול רם וחוזר החזן וגומר", משמע שבמקור המנהג הוא דווקא בפעם הראשונה, וכן כתב בהערה 19 הנ"ל.

מהכ"ת שהציבור כופלו כדי לסיים בדבר טוב, אפשר שכך תיקנו שהציבור יאמרו השיבינו בקול רם, וזה שאומרים כן פעמיים, אפשר משום שלדעת כמה ראשונים וכן משמע שם ברש"י שהנביא עצמו חזר ואמר פעמיים השיבינו.

כתבתי מסברא ולא התעמקתי עדיין בכל דבריו של הגר"ש דבליצקי שליט"א.

הגרש"ד כתב ע"כ גם בספרו וזרח השמש (מנהגי המנין שלו - מצוי באוצר)
וגם בקונטרס בין המצרים שאין עדיין באוצר.
ועמד שם גם מדברי הגמ"י.

דומני שאין כוונת הרמ"א כפי שהבנתם, שצריך לומר בסיום הפרק פעמיים 'השיבנו'.
אלא המנהג היה שכאשר הגיעו לפסוק השיבנו (בגמר איכה - א' לפני הסוף), אמרו זאת בקול רם ובלשון תחנונים יותר משאר המגילה.
ואח"כ סיימו את המגילה בפסוק 'כי אם מאוס וגו''.
ושוב חזרו וקראו בקול רם את הפסוק השיבנו.

ולפ"ז הרוצה לנהוג כרמ"א - פשוט צריך בפעם הראשונה שאומר פסוק השיבנו, לומר זאת בקול רם החזן והקהל... ולא להוסיף פעם נוספת.

השאלה היא מדוע בפעם הראשונה צריך הקהל לומר בקול רם השיבינו, זה מה שהפריע לנו.
ואולי דומה הוא לפסוקי הגאולה שכתב הרמ"א שהקהל במגילת אסתר אומרים פסוקי הגאולה בקול רם.

היום באשכול סמוך הובא ע"י "אחד מעיר" מכתב מהגר"ש דבליצקי זצ"ל בנידון.

viewtopic.php?f=45&p=473288#p473288


ואמר לי ת"ח אחד שנכח לפני כ-40 שנה, בבית הכנסת בשכונת "כרם" בי-ם.
והגאון אברהם יעקב זלזניק זצ"ל הורה לומר פעמיים 'השיבנו' [בלוח, נכדו לא הזכיר דעתו]

נ.ב. קצת מוכח שהייתה דעתו שלא כדעת הפרושים, ושמא סבר שזה הוא מנהג בטעות.

מענין לענין (סיום בדבר טוב - וכפילות) יש להעיר על חילוקי מנהגים שראיתי לגבי שבת ר"ח שלא מפטירים בו את הפטרת ר"ח - אלא הפטרה אחרת (כגון פ' שקלים או פ' החודש), ואעפ"כ יש הנוהגים להוסיף פסוק ראשון ואחרון של הפטרת שבת ר"ח.

וכאן ראיתי חילוקי מנהגים, האם להוסיף 3 פסוקים - 1) השמים כסאי, 2) ויצאו וראו, 3) והיה מדי חודש בחדשו גו'. או שמוסיפים 4 פסוקים - 1) השמים כסאי, 2) והיה מדי חודש בחדשו גו', 3) ויצאו וראו, 4) והיה מדי חודש בחדשו גו'.

ולכאורה המנהג הראשון יותר מובן, כי כל הוספת הפסוק "והיה מדי חודש גו'" הוא כדי לסיים בדבר טוב, אך למה יש לאומרו גם לפני הפסוק "ויצאו וראו" (שהרי בלאו הכי לא אומרים את כל ההפטרה). אך למעשה הרבה נוהגים כמנהג השני. ויש לעיין.