פורום אוצר החכמה

איני בקי בפרטי הדינים, אבל נראה לי שבספירה נמנעים מלגלח ולישא אשה יותר מחודש, ואילו באבלות החורבן רק שבוע אחד.

עיין במחבר שפוסק רק מר"ח אב דלא כמו האשכנזים.
יתירה מכך לדעת המחבר מותר גם לישא אשה בתשעה באב!
ועיין שו"ת יביע אומר ועוד.
ובזכורני שהדברי יואל סובר שבזמנינו אנו לגבי נישואין ואירוסין יש לנקוט כדעת המחבר.

לומד_בישיבה כתב:עיין במחבר שמותר גם לישא אשה בשבוע שחל בו תשעה באב!

היכן בדיוק זה כתוב???

אוהב אוצר כתב:

לומד_בישיבה כתב:עיין במחבר שמותר גם לישא אשה בשבוע שחל בו תשעה באב!

היכן בדיוק זה כתוב???

הרב אוהב אוצר תיקנתי את ההודעה שלי.
ועיין בדברי המחבר כאן.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנא

ר"ח עד התענית * (יא) <א> ממעטים במשא ובמתן (יב) ובבנין ז של שמחה, כגון בית חתנות לבנו * או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים שנוטעים לצל להסתופף בצלו או מיני הדס ומיני אהלים; <ב> ואם היה כותלו (יג) נוטה ליפול, אע"פ שהוא של שמחה מותר לבנות ((יד) ח ולצורך [ט] מצוה הכל שרי) (ר"ן ספ"ק דתענית); (טו) ט ואין נושאים נשים ואין עושין סעודת אירוסין, (טז) אבל ליארס בלא סעודה מותר, ואפילו בט' באב עצמו מותר [יא] ליארס, י (יז) <ג> שלא יקדמנו אחר. הגה: (יח) ונוהגין להחמיר (יט) שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך, עד אחר ט' באב (מנהגים).

יש לציין שמה שכותב המחבר

ליארס

כוונתו לקידושין ממש, ואין הכוונה לשידוכים. - והמ"ב כתב את שכתב לפי מנהגינו אנו.
--
כמו כן עלי לציין, שבספירת העומר אין זה מדיני אבלות שהרי לדעת הפמ"ג חשבון ל"ג ימים מתחילה כבר מפסח, ואילו היה זה עניין של אבילות אין אבילות ביו"ט והמ"ב בזכרוני מביא את דעת הפמ"ג - וכבר הארכתי על כך במקום אחר.

גם לרמ"א מותר ליארס אחר ר"ח ואפילו בט"ב כמש"כ השו"ע. ההבדל הוא לגבי נשואין, לשו"ע אסור לשאת מר"ח ולרמ"א מיז בתמוז.

מה שנכון נכון כתב:גם לרמ"א מותר ליארס אחר ר"ח ואפילו בט"ב כמש"כ השו"ע. ההבדל הוא לגבי נשואין, לשו"ע אסור לשאת מר"ח ולרמ"א מיז בתמוז.

הרב מה שנכון, לא ראיתי אצל האשכנים קידושין מי"ז בתמוז, כמו כן יש לדון לדעת המחבר מה הדין נשואין ללא סעודה, ולכאו' הדבר פשוט שמותר, בפרט בזמנינו אנו שאסור לקדש אשה מבלי חופה וצ"ב, וכנ"ל ראה בשו"ת יביע אומר כמדומני.
--
עוד יש לדון בזה, לגבי שידוכין כפי שעושים בזמנינו (והוא מהגמ' במו"ק שיש לעשות שידוכין לפני הקידושין יעויין שם) שהרי הטעם שלא יקדמנו אחר, לא יועיל כלום לגבי שידוכין.

לומד_בישיבה כתב:לא ראיתי אצל האשכנזים קדושין מי"ז בתמוז

מי מקדש היום שלא בשעת הנשואין?

כמו כן יש לדון לדעת המחבר מה הדין נשואין ללא סעודה, ולכאו' הדבר פשוט שמותר,

בתלמוד ביבמות מג. מפורש שאסור.

מי מקדש היום שלא בשעת הנשואין?

כפי שכתבתי ראה כל העניין ביביע אומר ואולי התחלף לי עם ספר אחר של הגרע"י ז"ל.
--
אבקש רק להוסיף לעצם הדין, שאצל הספרים אין כל בעיה לעזוב שידוך, ומעשים שבכל יום, והתעריף ברבנות נכון להיום הוא 250 ש"ח בלבד, ולכן כל מה שמתיר המ"ב שידוכין לענ"ד אין זה נוגע לספרדים אלא לאשכנים שנוהגים לא לעזוב שידוך, למרות שאין לה שום מקור בהלכה ומנהג שטות הוא ויש לבטלה. - אחר התנאים יש בזה קצת בעיה משום התחייבויות, אך כל פוסקי דורינו פוסקים הלכה למעשה שאין כל בעיה לבטל שידוך, ואלו שנוהגים שלא לעזוב שידוך ולטענתם עדיף להתחנן ולהתגרש, אסור לעשות כן עפ"י הלכה! גם מפני שיש בזה בעיה בעצם הקידושין גם מפני שמפקיע ממנה דין 'בתולה' על לא עוול בכפה. וד"ל.
--
ובכוחה לתבוע אותו על כך עד סכום של מליון ש"ח והוא מוסכם על כל הפוסקים!

גם אצל האשכנזים בין המצרים הוא פחות מימי הספירה.

גימפעל כתב:גם אצל האשכנזים בין המצרים הוא פחות מימי הספירה.

נכון.
אבל התכוונתי שבימי הספירה יש אצלם הרבה יותר מנהגי אבלות מאשר בימי בין המצרים. ואפילו בתשעת הימים מותר להסתפר מה שאסור בספירה, וזה נראה מוזר מאוד.

רב משולש, אבקש להוסיף.
בספירה יש בה הרבה על פי קבלה, ועיין מש"כ האר"י הק' שאין להסתפר עד עצרת למרות שכבר פסקו למות, ויתכן שמטעם זה הספרדים מחמירים יותר בספירה מאשר בבין המצרים.

לומד_בישיבה כתב:רב משולש, אבקש להוסיף.
בספירה יש בה הרבה על פי קבלה, ועיין מש"כ האר"י הק' שאין להסתפר עד עצרת למרות שכבר פסקו למות, ויתכן שמטעם זה הספרדים מחמירים יותר בספירה מאשר בבין המצרים.

ומה עם נישואין?

הרב משולש, היכן מצאת שהמחבר מיקל לגבי נישואין יותר מהרמ"א, טעם הרמ"א הוא מפני שהוא שעת סכנה, ומשום כך אין נושאין מי"ז בתמוז, מאידך המחבר סבר שומר מצווה לא יידע דבר רע.
המבואר מזה, שאין כאן מחלוקת בחומרת הימים הללו, אלא שאלה עיקרונית, האם צריך למיחש בנשואין שזה שעת סכנה, או אפשר אמרינן בזה שומר מצוה.

לומד_בישיבה כתב:הרב משולש, היכן מצאת שהמחבר מיקל לגבי נישואין יותר מהרמ"א, טעם הרמ"א הוא מפני שהוא שעת סכנה, ומשום כך אין נושאין מי"ז בתמוז, מאידך המחבר סבר שומר מצווה לא יידע דבר רע.
המבואר מזה, שאין כאן מחלוקת בחומרת הימים הללו, אלא שאלה עיקרונית, האם צריך למיחש בנשואין שזה שעת סכנה, או אפשר אמרינן בזה שומר מצוה.

תודה שהארת את עיני לדברי הרמ"א.
אבל עכשיו קשה לי גם על הרמ"א למה בספירה אוסר נישואין ובבין המצרים מתיר מדינא?