פורום אוצר החכמה

הנה בבאר היטב סי' תקנ"ז ס"ק ב כתב וז"ל מי שמתענה בעשירי יאמר נחם בערבית ובשחרית דעשירי. של"ה מ"א. ואם כן השנה שכולם מתענים העשירי לכאורה יצטרכו לומר "נחם" בערבית ושחרית. אבקש מהת"חים דפה לבאר מדוע לא עוררו הפוסקים עד כה על עניין זה לדינא.

עיין פמ"ג באש"א במקומו שכן תמה הא"ר, וע"ש שיישב דל"פ.

כמו שהוזכר כאן, כבר דנו בזה גדולי האחרונים והכריעו שיש לנהוג בבשאר שנים ולומר נחם רק במנחה משום לא פלוג. ולכאורה נראה שתלוי בחקירה מהו גדר ט באב נדחה, האם זה צום ט באב אלא שמחמת שחל בשבת אין צמים בו ממש אלא ביום שלאחריו או שבשנה שבה חל ט באב בשבת מתקיימים דברי רבי יוחנן ואין צמים ט באב אלא י באב [הדברים סוכמו בבהירות בידי הרב יוסף שלמה זווין במועדים בהלכה שלו, והביא שם נפק"מ בנער שנעשה בר מצווה ביום י באב שחל ביום ראשון, שאם הוא תשלומין לשבת אין הוא מתענה, שהרי בט באב היה קטן ופטור, ואם הוא דין צום י באב הרי הוא מתענה, שכן הוא גדול וחייב], שאם הוא צום ט באב נוהגים בו כבכל ט באב שהרי לא פלוג, אבל אם הוא דין בפני עצמו של צום י באב יתכן שלא שייך לומר לא פלוג, ומ"מ כאמור כבר הכריעו בכך גדולי האחרונים.

יש שתי טעמים שהובאו למה אומרים נחם רק במנחה.

טעם אחד, שאז נשרף בית המקדש, וטעם שני, שאז הוי כמי שנקבר מתו וניתן להתפלל על הנחמה.

השאלה היא רק לטעם הראשון.

ויל"ד מה הטעם העיקרי.

ולכאורה הראשון הוא העיקרי, והוא הטעם המובא ברמ"א.

כי יתכן לדון נפק"מ ביניהם.

לגבי הצם בעשירי, בכל האחרונים מובא שיזכירו בכל התפילות, והמקור שמביאים האחרונים מהשל"ה.

ובספר תורת חיים[סופר] על השו"ע תקנ"ז כתב שכ"ז לטעם הראשון אבל לטעם השני גם בי' באב אין לו להזכיר אלא במנחה.

ואמנם יל"ד בזה, וזה דבר שלא הספקתי לברר, האם המנהג לצום בעשירי הוא קשור רק לכך שהחורבן היה בעיקר בעשירי, או שיש לזה קשר לכך שבחו"ל יש ספק מה היום האמיתי.

שאם זה רק מצד הטעם הראשון יל"ד בדברי התו"ח, אמנם לטעם השני א"ש דבריו.

משהו יכול להסביר הנפק"מ בין הטעמים לא זכיתי להבין, מאי נפק"מ אם מטעם שאז נשרף ביהמ"ק, או שאז הוי כמו שנקבר מתו ורשאי להתפלל על הנחמה, הלא גם לטעם השני הוא מטעם שאז גמר השריפה.
ולעניין עצם הנידון האם להתפלל נחם בכל התפילות ראיתי לאחד מהמדקדקים הגדולים שאכן אמר נחם בכל התפילות שנה שעברה שהיה גם ת"ב נדחה.

פרי יהושע כתב:משהו יכול להסביר הנפק"מ בין הטעמים לא זכיתי להבין, מאי נפק"מ אם מטעם שאז נשרף ביהמ"ק, או שאז הוי כמו שנקבר מתו ורשאי להתפלל על הנחמה, הלא גם לעטם השני הוא מטעם שאז גמר השריפה.
ולעניין עצם הנידון האם להתפלל נחם בכל התפילות ראיתי לאחד מהמדקדקים הגדולים שאכן אמר נחם בכל התפילות שנה שעברה שהיה גם ת"ב נדחה.

איך שאני מבין זה ממש בהיפך
לפי הטעם הראשון מנחה הוא זמן תוקף ת"ב מפני שאז נשרף הבית ולכן את התפילה המיוחדת לת"ב ראוי לומר אז
לפי הטעם השני איפכא, שחרית הוא תוקף זמן האבילות ולכן ל"ש לומר אז נחם אלא רק בצהריים שאז הוא כמו שנקבר מתו ומקבל תנחומים

עכ"פ לגבי עשירי זה היינו הך, [אם לא מטעם לא פלוג כמובן].

ומהו לגבי הדין שיש להאריך הקינות עד חצות וכל החומרות הנוהגות רק עד חצות,
האם כ"ז שייך בת"ב נדחה?

סעדיה כתב:ומהו לגבי הדין שיש להאריך הקינות עד חצות וכל החומרות הנוהגות רק עד חצות,
האם כ"ז שייך בת"ב נדחה?

כן

פרי יהושע כתב:

סעדיה כתב:ומהו לגבי הדין שיש להאריך הקינות עד חצות וכל החומרות הנוהגות רק עד חצות,
האם כ"ז שייך בת"ב נדחה?

כן

למה?

סעדיה כתב:

פרי יהושע כתב:

סעדיה כתב:ומהו לגבי הדין שיש להאריך הקינות עד חצות וכל החומרות הנוהגות רק עד חצות,
האם כ"ז שייך בת"ב נדחה?

כן

למה?

העתיקו את התבנית מת"ב רגיל, זו האמת!