בס' זבחי אפרים להג"ר אפרים דוב הכהן לאפ ז"ל עמ"ס זבחים - נמצא באתר היברו בוקס – יש פתיחה קטנה לסדר קדשים, והיא נפלאה מאוד, מתובל בו הרבה עניני היסטורי' על חורבן בית תפארתינו ועוד.
בסו"ד מתפלא למה לא מצינו שאמוראי בבל הראשונים יתעסקו בדיני קדשים, ולעומ"ז אמוראי א"י עסקו הרבה בדיני קדשים, עיי"ש שמאריך בזה בבקיאות גדול. עד שכותב:
"אולי הטעם לפי שאמרו בסנהדרין צז. דר' זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי' ביה (במשיח בן דוד) אמר להו במטותא מינייכו לא תרחקוה דתנינא שלשה באים בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב, והאיש המעמיק בדיני המקדש וקדשיו לא ימלט אשר לא יעלה את ציון על לבו ואת בן דוד על רעיונו ועי"ז מדחק הקץ, ואמוראי א"י הראשונים אשר סבלו הרבה מרשעת מלכי רומי כמו שאמרו וכו' וכו', גם אם לא היו עוסקים בתורת קדשים היו מעלים את ציון וירושלים על לבם ועיניהם היו תמיד נשואות למרום שישלח את משיחו ויפדם מצרותיהם ולא היו להם היסח הדעת ממנו גם אם לא היו עוסקים בדינים האלה לכן העמיקו בהם כמו בשאר דיני התורה, אבל בימי האמוראים הראשונים בבבל ישבו במנוחה ובשלוה ולא שמעו קול נוגש לא רצו להעמיק הרבה בדיני המקדש וקדשיו למען לא ירחקו את הקץ ויבוא משיח בהיסח הדעת, ובימי האמוראים האחרונים שסבלו הרבה צרות ורדיפות העמיקו לחקור בדיני קדשים כמו אמוראי א"י הראשונים".
והג' הנ"ל שם מתנצל על הציגו טעם זה שנראה גם לו לטעם חלוש: "יודע אנכי אשר הטעם הזה הוא טעם חלוש מאוד, אבל מה אעשה וטעם אחר אין לי, אולם אם אין הטעם הזה אמת בנוגע להאמוראים אמת הוא לדורו שבאו אחריהם, בימי רבנן סבוראי שמצב ישראל בבבל היה אז רע ומר מאוד עסקו הרבה במס' קדשים, ואנחנו מוצאים הוספתיהם ומאמריהם בסכת האלה, ומימי הגאונים שאז ישבו במנוחה והשקט לא נמצאו בידינו חיבורים וכת"י בתורת הקדשים – בימי רגמ"ה גדלה מאוד עקת היהודים בעיר מגורו מגנצא, הקיסר הינריך השני גזל מהם כל כספם על אשר לא רצו להמיר את דתם ולאחרונה גרשם מן העיר, ורגמ"ה חבר פי' עמ"ס סדר קדשים ונדפס בש"ס ווילנא על כל מסכתות סדר קדשים חוץ ממס' זבחים, בימי מסע הצלב הראשון אשר אז גדלו צרות ישראל חבר רש"י פירושו על כל הש"ס וגם על כל מסכתות מסדר קדשים, ומימי מסע הצלב השני יש לנו חי' בעלי התוס' על כל הש"ס, כאשר ברח רבינו הגדול רבי משה בן מימון עם אביו מעיר קורדובה מרדיפות האלמאהאדים שכבש אז חלק ספרד וגם את העיר הזאת וכפו את היהודים לקבל דתם ותורתם, תורת מחמד, חבר את פירושו על ששה סדרי משנה, וכשהשתקע במצרים חבר את חיבורו הגדול היד החזקה אשר בחלק 'עבודה' הוא לנו לעינים, ובלעדו היינו מגששים בדיני הקדשים כעור בתך האפילה וכו'".
וכך הוא הולך ומונה ומראה באצבע עד דורו ממש שבכל פעם שהיו צרות ישראל עד בלתי נשוא שם היו לומדים קדשים וחברו ספרים עליו.
והנה באמת גלה לנו מציאות מדהימה וגם נרגשה, ברם תברא בצידיה כי הטעם שנותן לא נראה כ"כ כאשר הרגיש בעצמו, ומה גם כי מצינו כבר הופעה כזו שהעסקה בעניני מקדש היה תמיד מתוך צרה וצוקה לפני בנינה, כאשר יעקב ברח מפני עשו אחיו אז מצא יעקב את המקום ביהמ"ק, וכמו"כ כאשר דוד המלך היה נרדף מלפני שאול אזי דרש יחד עם שמואל הנביא למצוא את מקום המקדש עי' זבחים נד: .
וראיתי בגליון דברי תורה - שאצרפו פה- איך שמסביר בטוטו"ד שמקום המקדש הוא מקום נעלם שאין לו מקום, וכמו מקום הארון אינו מן המדה, והביהמ"ק הוא לב העולם ולב הוא אבר חלול שכמעט אין לו מקום בגוף, ולכן כלל ישראל שמושרשים באותו מקום הינם נרדפים ביותר מכל אוה"ע שאין להם מקום בעולם, וכדביאר המהר"ל כי זה שהוא נרדף בעוה"ז מוכח שאין לו מדריגה חשובה בעוה"ז הגשמי והוא שייך יותר אל הקב"ה שמקומו אינו נגלה בזה העולם, ולכן בכ"פ שישראל נרדפים מאחר שאין להם מקום בעוה"ז, מסוגל יותר לכך שיוכלו להתקשר עם מקומו של הקב"ה.
ולכאורה בזה יובן לנו פנימיות הדברים למה בכל עת צרה וגירוש, שנכחו לדעת שאין להם מקום כנכון התקשרו במקומו של הקב"ה והוא הביהמ"ק.
הרגיל בספרי שפ"א יודע איך שספרו מלא מזה שגלות הוא שורש הגאולה, ולאור הנ"ל מובן ביותר שכפי מה שמרגיש כי אין לנו מקום בגלות, מתדבק יותר במקומו הנכון.
מי יתן שגם בני א"י יכירו וידעו שאין להם מקום בטוח תחת ממשלת הכופרים - גם ללא הגזירות- וירגישו כי גם המה בגלות, ועי"ז נזכה בקרוב להוועד על מרום הרים תחת ממשלת הקב"ה.