ועתה אבאר מה שצע"ג לדידי בדברי הגר"א זללה"ה.
הנה לפי שיטת הסוגיא במגילה, אין כלל כל ההפטרות דפורענותא ונחמתא ותיובתא. ובכלל כמעט ואין הפטרה שאין קודם לה קריאה וההפטרה מעניין הקריאה. (ואגב, לכן הרמב"ם באמת מביא הפטרות גם לפרשיות אלו, אלא שכותב ש'מנהג עירנו' להפטיר פורענותא וכו').
ומה שאנו נוהגים בזה הוא דלא כהגמרא, אלא לפי הפסיקתא, וכפי שהרבה קריאות אין אנו קוראים לא כפי המפורש במשנה ובגמ' אלא אנו הולכים בזה לפי ברייתות חיצוניות שונות וכו', (וכפי שכתוב בתוס' שם, וכך מסכם גם בתוס' ברכות י"ח. ד"ה למחר "יש דברים שאנו מניחין הגמ' שלנו ואנו עושין כספרים החיצונים כמו מחזון ישעיהו כפסיקתא וכמו ויחל שיש בגמ' (מגילה דף לא.) דבתענית קורין ברכות וקללות ובמס' סופרים (פי"ז) מפרש ויחל").
אגב, כבר בגמרא מופיע שנהגו בזמנם בכמה דברים בשונה מהמשניות והבריתות המוזכרות שם "והאידנא קרינן" וכו'.
אמנם עניין פורענות מוזכר כן בגמרא אבל באופן מיוחד, וז"ל הגמרא
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא עמוד א כתב:אמר רב הונא ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח.
על הפטרה זו יש שני אי הבנות:
1. מאי האי שדווקא אם חלה שבת בר"ח מפטירים הפטרת פורענות. ולמה אם לא יחול ר"ב בשבת, לא יקראו בשנה ההיא אף הפטרה דפורענותא, כולל גם אם יחול ת"ב בשבת לא יפטירו בשבת כלל מעניין פורענות. אתמהה.
ב. מה הכוונה 'חדשיכם ומועדיכם נשאה נפשי'. פסוק זה הוא פסוק י"ד בפרק א' בישעיה, מה שקורין אצלנו בשבת שלפני ת"ב - 'שבת חזון'. הפסוק הוא אמצע התוכחה ואינו תחילת עניין, ואם יתחילו לקרוא שם, חסר בו את ההקדמה החשובה של פסוק א, שם כתוב מי ניבא את התוכחה (ישעיה), ועל מי הוא ניבא אותה (יהודה וירושלים). וכי יש איזה סיבה שמתחילים דווקא מפסוק זה ולא מההתחלה.
ומה שרואים ברור ולכאורה לית דין צריך בשש, שהגמרא הולכת כאן לשיטתה, שכל ההפטרות צריכות להיות מעניין הקריאה, ולכן גם בשבת של ת"ב לא יפטירו הפטרת פורענות כיוון שאינה מעניין הקריאה. (וגם את"ל שבימים טובים ומועדים יש כן הפטרות מעניין היום, עכ"פ ביום שהוא רק יום רגיל בחודש אב, אז אע"פ שיש אז דין "ממעטין בשמחה" עדיין אין זה קובע הפטרה לעצמו כשם שאינו קובע קריאה לעצמו).
אלא שמ"מ יש כן עניין להזכיר הפורענות בהפטרה, אז לכן אם נפל ר"ח בשבת, אז יש לנו הזדמנות להזכיר את הפורענות בהפטרה, וזאת ע"י שבמקום להפטיר את הפטרת ר"ח הרגילה שהיא השמים כסאי, נפטיר את הפטרת חזון, והפטרה זו היא ג"כ הפטרת ר"ח, מכיוון שכתוב בה "
חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי", ויש בה גם הזכרת פורענות של חודש אב. וכשהגמרא מזכירה את הפסוק 'חדשיכם ומועדיכם' זה לא בגלל שמתחילים לקרוא בהפטרה בפסוק הזה, אלא בכדי להדגיש ולהסביר למה קוראים את ההפטרה הזו, מכיוון שיש בה עניין ר"ח.
זה לכאורה דברים פשוטים.
(שו"מ בדברי מלכיאל ח"ג סי' כ"ז "ולזה איתא בש"ס במגילה ל"א שמפטירין בר"ח אב חדשיכם ומועדיכם וגו'. ולא אמרו חזון ישעי'. כדי להורות שלזה דוחין השמים כסאי מפני שגם בהפטרה זו נזכר ענין ר"ח." עיי"ש.)
וא"כ המסקנות הברורות מהגמרא הם 2: 1. שאין לשנות שום הפטרה שהיא מעין הקריאה (או מעניינא דיומא) בשביל הפטרת פורענות. 2. שאם יש אפשרות לקרוא הפטרה שיש בה גם עניין הקריאה וגם עניין הפורענות, שפיר דמי ויקיימו שניהם.