בדיני אכילה בשבת ערב ת"ב או ת"ב, כתב הרמב"ם הל' תעניות פ"ה הל' ח, "וערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה, וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו מחסר כלום".
כשנדייק בדברי הרמב"ם - דלא ערבנהו ותנינהו שבערב ת"ב ות"ב שחלים בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה - אלא מחלק בין ערב ת"ב שחל להיות בשבת שאוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה, ואילו על ת"ב עצמו שחל להיות בשבת - לא כתב שאוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה אלא ש- "אינו מחסר כלום".
נראה כי בשבת שחל בו ת"ב רק "אינו מחסר כלום" מסעודתו שבכל שבת, אבל אינו מוסיף להעלות יותר מן המדה כמו בערב ת"ב שחל בשבת.
האמנם?