פורום אוצר החכמה

בהנחה שאכן האקלים בא"י מתירים רחיצה בתשעת הימים וכו' ואכמ"ל, האם יש עניין להימנע מלעשות פעולת המביאות את הזיעה כדי שלא יצטרך להתקלח - דוגמא אם בכל השנה אדם רגיל ללכת ברגל ולהזיע, בתשעת הימים האם כדאי שייסע רק ברכב או אוטובוס (בלי להתייחס שיש לזה שיקול כלכלי שאולי פושט את הספק).

לא

אין היתר! להתרחץ מלכלוך
זה פשוט לא רחיצה של תענוג ומעולם לא נאסר
לא שייך לדון בזה משום מכניס עצמו להיתר

כדכד כתב:לא

מקור יש?

חיים שמעון כתב:אין היתר! להתרחץ מלכלוך
זה פשוט לא רחיצה של תענוג ומעולם לא נאסר
לא שייך לדון בזה משום מכניס עצמו להיתר

מקורות ונימוקים בבקשה!

שמר כתב:

חיים שמעון כתב:אין היתר! להתרחץ מלכלוך
זה פשוט לא רחיצה של תענוג ומעולם לא נאסר
לא שייך לדון בזה משום מכניס עצמו להיתר

א. מקורות ונימוקים בבקשה!

ב. כמדומני שסתירה יש בדבריך בין שורה א לשורה ב.

אם הבנתי נכון את חיים שמעון אז אין סתירה בין השורות אלא השורות לא מחולקות לפי איך שהן מפוסקות.
כוונתו "אין היתר" דהיינו שזה לא "היתר" שמכניס עצמו אליו כי "להתרחץ מלכלוך זה פשוט לא רחיצה של תענוג ומעולם לא נאסר" ולכן אין סיבה לא להתלכלך כדי שיהיה מותר להתרחץ מלכלוך ולכן "לא שייך לדון בזה משום מכניס עצמו להיתר" כי אין זה "היתר" לדבר שנאסר אלא מעולם לא נאסר

שמר כתב:

כדכד כתב:לא

מקור יש?

איני ייודע מקור אבל זה פשוט שאדם אינו חייב לשנות את הרגליו כדי שלא ייאסר עליו משהו.
מלבד זאת, הסברה שכתב חיים שמעון לפי איך שהסברתי אותה היא גם נכונה

כדכד כתב:אם הבנתי נכון את חיים שמעון אז אין סתירה בין השורות אלא השורות לא מחולקות לפי איך שהן מפוסקות.
כוונתו "אין היתר" דהיינו שזה לא "היתר" שמכניס עצמו אליו כי "להתרחץ מלכלוך זה פשוט לא רחיצה של תענוג ומעולם לא נאסר" ולכן אין סיבה לא להתלכלך כדי שיהיה מותר להתרחץ מלכלוך ולכן "לא שייך לדון בזה משום מכניס עצמו להיתר" כי אין זה "היתר" לדבר שנאסר אלא מעולם לא נאסר

פשוט שזו הכונה
ומשל למה הדבר דומה האם מותר להכניס עצמו לעשות מלאכה ביום חול
הרי מכניס עצמו להיתר שהרי בשבת אסור לעשות מלאכה ואילו ביום חול הותר
והתשובה זה לא היתר! זה פשוט מעולם לא נאסר

נחדד יותר את השאלה של פותח האשכול:

ההולך להקביל פני רבו ועובר בנהר מותר כשאיכא דרכא אחרינא?

זו לא השאלה של פותח האשכול. זו שאלה אחרת

לכאורה שאלת פותח האשכול במהותה האם רחיצה שאין בה תענוג היא הותרה או דחוייה, ומשו"ה עלה ונסתפ"ק האם יש להמנע מפעולות המביאות זיעה דשמא הותרה היא. ואני הקטן הוספתי האם יש להמנע מללכת להקביל פני רבו במים שאינם לתענוג, ודא ודא אחת היא.

על זה יש ראייה שהוא סוג של דחויה שהרי הגמרא מסתפקת רב אצל תלמיד מהו.

אם כך הרי דברים ק"ו שרחיצה להסיר הזיעה היא דחוייה לכאורה, ואם אפשר לו לעשות טצדקי להמנע ממנה כך ראוי לעשות.
אא"כ נאמר כעין סברת הגרשז"א שאין חיוב לאדם לשנות מהרגליו בשאר הימים, וכן מסתבר. אך עדיין אם יבוא השואל לשאול למשל שנחה עליו הרוח לעשות ריצה בצהרי היום של תשעה באב לכאורה יהיה לו להמנע מזה.