פורום אוצר החכמה

שמעתי היום לדון, מה דינו של המתחיל בהיתר כגון קודם חצות האם יכול להמשיך לאכול מדינא אף בשר ויין, וכן להרבות בתבשילים עד הצום, וכדין מתחיל בהיתר בער"פ שלא נאסר להרבות אחר שעה עשרית וצ"ע.

מסברא נראה פשוט שאסור, והדמיון לערב פסח אינו עולה יפה.

למה?

המ"ב דן במי שהמשיך סעודה ג' לתוך הלילה אם מותר בבשר ויין. ומזה עולה שלא שייך בזה התחיל בהיתר.

מי שהתחיל בהיתר ונהיה אונן ר"ל האם שייך דין התחיל בהיתר?

מיכאל1 כתב:מי שהתחיל בהיתר ונהיה אונן ר"ל האם שייך דין התחיל בהיתר?

אינו דומה מקרה פתאומי שאריע לסדר הזמנים הקבוע.

לענ"ד נראה שבמקרה פתאומי יש יותר להקל בהתחיל בהיתר.

איני רואה דמיון
הבעיה הוא באכילת שתי תבשילים בסעודת המפסקת אחר חצות היום.
כך שאם כבר עבר חצות כבר נחשב לסעודה המפסקת ואסור לאכול שתי תבשילים.

שבטיישראל כתב:איני רואה דמיון
הבעיה הוא באכילת שתי תבשילים בסעודת המפסקת אחר חצות היום.
כך שאם כבר עבר חצות כבר נחשב לסעודה המפסקת ואסור לאכול שתי תבשילים.

לא כן הוא, דהלא אם רוצה לאכול עוד סעודה רשאי גם אחר חצות לאכול יותר מב' תבשילין.
ולעניין מש"כ הרב מיכאל 1, הלא התחיל בהיתר מצינו רק במקומות כגון ער"פ וקודם המנחה וכדו', והסברא בזה שא"א לאסור שמא ימשך וכדו' אם התחיל כבר בהיתר שלא אסרו אלא לקבוע סעודה בזמן האיסור או סמוך אליו, אבל אם הגיע איזה איזה מאורע שאוסר עליו מאכל מסויים כגון אנינות, הלא מה שנאסר זה עצם המאכל, ולא הקביעות, ולכן אין ההיתר של התחיל בהיתר.

פרי יהושע כתב:ולעניין מש"כ הרב מיכאל 1, הלא התחיל בהיתר מצינו רק במקומות כגון ער"פ וקודם המנחה וכדו', והסברא בזה שא"א לאסור שמא ימשך וכדו' אם התחיל כבר בהיתר שלא אסרו אלא לקבוע סעודה בזמן האיסור או סמוך אליו, אבל אם הגיע איזה איזה מאורע שאוסר עליו מאכל מסויים כגון אנינות, הלא מה שנאסר זה עצם המאכל, ולא הקביעות, ולכן אין ההיתר של התחיל בהיתר.

גם באירוע פתאומי מצאנו התחיל בהיתר, גבי אונן שעומד באמצע שמו"ע שנחלקו האחרונים אם ימשיך או לא.
ואל תשיבני משום ברכה לבטלה, שהרי באנו לנידונו הגדול של הריטב"א בחולין גבי נטילת ידים.

מיכאל1 כתב:

פרי יהושע כתב:ולעניין מש"כ הרב מיכאל 1, הלא התחיל בהיתר מצינו רק במקומות כגון ער"פ וקודם המנחה וכדו', והסברא בזה שא"א לאסור שמא ימשך וכדו' אם התחיל כבר בהיתר שלא אסרו אלא לקבוע סעודה בזמן האיסור או סמוך אליו, אבל אם הגיע איזה איזה מאורע שאוסר עליו מאכל מסויים כגון אנינות, הלא מה שנאסר זה עצם המאכל, ולא הקביעות, ולכן אין ההיתר של התחיל בהיתר.

גם באירוע פתאומי מצאנו התחיל בהיתר, גבי אונן שעומד באמצע שמו"ע שנחלקו האחרונים אם ימשיך או לא.
ואל תשיבני משום ברכה לבטלה, שהרי באנו לנידונו הגדול של הריטב"א בחולין גבי נטילת ידים.

שם לא נראה שהנידון משום התחיל בהיתר, אלא משום שלא נפטר מחובת תפילה שעוסק בה משום האנינות שהגיע עתה.
לעיקר מש"כ נראה נכון מה שהשיגו לעיל שאין להשוות התחיל בהיתר לאיסור אכילה משום שמא יימשך או שיהיה תאב לעצם איסור אכילת בשר או ב' תבשילים שחל עליו ששם אינו אלא הכנה וכאן גוף האיסור [וכמו שלא יעלה על הדעת שאם נאסר בחמץ אף מדרבנן שיהיה דין "התחיל בהיתר"], אלא שהמקום לדון ככאן הוא משום שמא לא חל שם "סעודה מפסקת" על סעודה זו, וצ"ת.

בברכי יוסף לרבינו החיד"א דן אפילו ביותר מכך, דבשר הנשאר משבת חזון יהיה מותר מצד הואיל ואישתרי אישתרי ומבאר כן הסוגיא דאברי נחירה שנכנסו לארץ בחולין י"ז, ובקובץ שערי ציון [שי"ל ע"י מוסדות אור לציון] נדפס מאמר מהגאון רבי יעקב עדס זצ"ל ששם מאריך מהרבה מקומות מספרי החיד"א בביאור שיטתו.

זה נושא אחר לחלוטין