פורום אוצר החכמה

קינה כד' - "ונמת אכה כף אל כף ואשאג הידד" מה המובן של המילה הידד כאן, האם אין קריאת הידד קריאה מתוך שמחה ? וכאן מדברים על שאגת ישראל ולא של האויבים ?

קינה כט' - "עם לויתן" מיהו ומהו לויתן זה?

זנב לאריות כתב:קינה כד' - "דץ לביא ופקח עיניו, והנה מיכאל מהלך לפניו" האם יש מקור בחז"ל לכך שנבוכדנאצר ראה את המלאך מיכאל ?

חד ברנש כתב:

זנב לאריות כתב:קינה כד' - "דץ לביא ופקח עיניו, והנה מיכאל מהלך לפניו" האם יש מקור בחז"ל לכך שנבוכדנאצר ראה את המלאך מיכאל ?

כשהוא הפיל את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש בא מלאך להצילם, ונ"נ ראה אותו (עי' דניאל ג כה), אלא שלפו"ר גבריאל (שר האש) נשלח להצילם ולא מיכאל.

זנב לאריות כתב:קינה כב' - "והאבות אשר היו רחמנים,נהפכו לאכזר כיענים" לא מוסבר כאן בקינה במה היו האבות אכזרים לבניהם ?

זנב לאריות כתב:קינה כז' - "הן לא שד אני ולא גלם פחת, ידועה הייתי בשובה ונחת, הן לאחד אני ולשלשה וששים ואחת, ולשנים עשר ולשבעים ואחת" ואח"כ כ' "זה האחד אברהם היה, ובין השלשה אבות שלישיה, חק שנים עשר הן הן שבטי יה, וששים רבוא ושבעים ואחד סנהדרי יה", מבואר כאן כל המספרים מלבד הששים רבוא שהם כלל ישראל ובתחילה כ' ששים ואחת ומה זה המספר הזה?

מיכאל1 כתב:

זנב לאריות כתב:קינה כב' - "והאבות אשר היו רחמנים,נהפכו לאכזר כיענים" לא מוסבר כאן בקינה במה היו האבות אכזרים לבניהם ?

גם בקינה כט שנתקנה על גזירות תתנו כתוב כבש האב רחמיו לזבח ילדיו השלים ככרים לטבח.

זנב לאריות כתב:

מיכאל1 כתב:

זנב לאריות כתב:קינה כב' - "והאבות אשר היו רחמנים,נהפכו לאכזר כיענים" לא מוסבר כאן בקינה במה היו האבות אכזרים לבניהם ?

גם בקינה כט שנתקנה על גזירות תתנו כתוב כבש האב רחמיו לזבח ילדיו השלים ככרים לטבח.

רק לברר, כנראה המילה "גם"בתחילת הודעתך היא טעות ואז בעצם באת ליישב את שאלתי שהאכזריות היא במה שהגישו את בניהם לטבח.
אך ב' הערות ע"פ הקינות שבידי שנקרא "קינות נחמו עמי לתשעה באב מבוארות" [נמכר בדוכני בלוי] הוצאת יפה נוף(לא נראה שזה "יפה נוף פלדהיים)
א. כ' על קינה כט' שזה קינה על גזירות יון בימי אנטיוכוס, ואמנם התקשיתי שאין לזה רמז בקינה עצמה.
ב. פי' על "כבש האב וכו'" וזל' "ה' כבש את רחמיו ומסרנו לטבח וכו'" וא"כ לא שייך כלל למש"כ בקינה כב' ששם פשוט דאיירי על האבות כפשוטם.

טור תלגא כתב:

קינה כד' - "ונמת אכה כף אל כף ואשאג הידד" מה המובן של המילה הידד כאן, האם אין קריאת הידד קריאה מתוך שמחה ? וכאן מדברים על שאגת ישראל ולא של האויבים ?

קינה כט' - "עם לויתן" מיהו ומהו לויתן זה?

ע"פ איוב פרק ג' פסוק ז' או ח' (תלוי בדפוס) העתידים עורר לויתן עי'"ש שהוא ענין אבלות. וברמב"ן ואבן עזרא פירשו על לויתן ממש.

מה שהבאת על הלויתן, עדיין לא הבנתי מה המשמעות של לויתן כאן?

קינה לב' -"נוי ים הנחושת" אולי זה שאלה של בורות, אך מהו ים הנחושת?

קינה לב' - "זדים בני עדינה" ובפי' שבידי זה נסוב על בני בבל, מה הסיבה שזה שמם, בני עדינה?

קינה לב' - "זדים בני עדינה" ובפי' שבידי זה נסוב על בני בבל, מה הסיבה שזה שמם, בני עדינה?

עושה חדשות כתב:סליחה על ניצול האשכול,
היכן מוזכר שם שמי שלא נקבר ונספד כהלכה זה סימן יפה לו?
והיכן זה כתוב בחז"ל?

צופר הנעמתי כתב:
נראה שצ"ל אחת והולך על הכל ופירושו אני אחת לאברהם ולג' אבות וכו', אבל בקינות של גולדשמידט גורס ואחד.

דעת_האברך כתב:בקינת שאלי שרופה באש של מהר"ם מרוטנבורג זצ"ל (קינה מ"א בסדר הקינות האשכנזי) נמצא ביאור חדש למה ניתנה התורה על הר סיני שהוא הר נמוך יחסית ולא על הר גבוה [ולא מצד שהיה עניו מכל ההרים וכדומה], והטעם שכותב הוא שהקב"ה ראה מראש את חורבן המקדש וחורבן התורה, ולכן מראש נתנה התורה על הר נמוך כדי לסמל דבר זה:

עוד תגזור לשרוף דת אש וחוקים. ולכן אשרי שישלם לך את גמוליך:

צורי בלפיד ואש. הלבעבור זה נתנך. כי באחריתך תלהט אש בשוליך: - [למה נתנה התורה באש, כי סופה להשרף באש!]

סיני העל כן בך בחר אלוקים. ומאס בגדולים וזרח בגבוליך:

להיות למופת לדת. כי תתמעט ותרד מכבודה, והן אמשול משליך:

משל למלך. אשר בכה למשתה בנו. צפה אשר יגוע. כן את במילייך:


האם יש לכל זה מקור במדרש או שזה חידוש של מהר"ם מרוטנבורג דרך קינה?

עושה חדשות כתב: . . וחכ"א אמר שזה בלשון תמיהה: הלבעבור זה נתנך; העל כן בך בחר אלוקים. מה דעתכם?

כדכד כתב:אני חושב שמהר"ם מקונן כך על השריפה ולא נותן פרוש חדש לכך שהתורה ניתנה על הר סיני

כדכד כתב:בקינה "אהלי אשר תאבת".
יש בסדר א ב "למה.. ביד.."
באות ד' מצאתי "דוחה ביד אחרים" ואינו מתאים לשאר האותיות כמו "יועה ביד יהירים" שהעושים והמעשה באותה אות. מדוע?

כולי האי כתב:בקינת אלי ציון "ופדיוני בכוריה" מה יש לקונן על מה שקיים עד היום הזה שפודים בכורות

כולי האי כתב:בקינת אלי ציון "ופדיוני בכוריה" מה יש לקונן על מה שקיים עד היום הזה שפודים בכורות

עושה חדשות כתב:

דעת_האברך כתב:בקינת שאלי שרופה באש של מהר"ם מרוטנבורג זצ"ל (קינה מ"א בסדר הקינות האשכנזי) נמצא ביאור חדש למה ניתנה התורה על הר סיני שהוא הר נמוך יחסית ולא על הר גבוה [ולא מצד שהיה עניו מכל ההרים וכדומה], והטעם שכותב הוא שהקב"ה ראה מראש את חורבן המקדש וחורבן התורה, ולכן מראש נתנה התורה על הר נמוך כדי לסמל דבר זה:

עוד תגזור לשרוף דת אש וחוקים. ולכן אשרי שישלם לך את גמוליך:

צורי בלפיד ואש. הלבעבור זה נתנך. כי באחריתך תלהט אש בשוליך: - [למה נתנה התורה באש, כי סופה להשרף באש!]

סיני העל כן בך בחר אלוקים. ומאס בגדולים וזרח בגבוליך:

להיות למופת לדת. כי תתמעט ותרד מכבודה, והן אמשול משליך:

משל למלך. אשר בכה למשתה בנו. צפה אשר יגוע. כן את במילייך:


האם יש לכל זה מקור במדרש או שזה חידוש של מהר"ם מרוטנבורג דרך קינה?

מצטרף לשאלה.

וחכ"א אמר שזה בלשון תמיהה: הלבעבור זה נתנך; העל כן בך בחר אלוקים.

מה דעתכם?

כולי האי כתב:בקינת אלי ציון "ופדיוני בכוריה" מה יש לקונן על מה שקיים עד היום הזה שפודים בכורות

נוריאל עזרא כתב:

כדכד כתב:בקינה "אהלי אשר תאבת".
יש בסדר א ב "למה.. ביד.."
באות ד' מצאתי "דוחה ביד אחרים" ואינו מתאים לשאר האותיות כמו "יועה ביד יהירים" שהעושים והמעשה באותה אות. מדוע?

יש נוסח שהוא עם ד' "דחה ביד דמים".
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D ... 7%91%D7%AA

כדכד כתב:

נוריאל עזרא כתב:

כדכד כתב:בקינה "אהלי אשר תאבת".
יש בסדר א ב "למה.. ביד.."
באות ד' מצאתי "דוחה ביד אחרים" ואינו מתאים לשאר האותיות כמו "יועה ביד יהירים" שהעושים והמעשה באותה אות. מדוע?

יש נוסח שהוא עם ד' "דחה ביד דמים".
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D ... 7%91%D7%AA

תודה רבה ומה זה "ביד דמים"?

יש שקורין ספר קינות בערב, ויש שמאחרין עד הבקר לאחר קריאת התורה... וקורא בבכייה וביללה. אם יודע הוא לתרגמו מוטב, ואם לאו נותנו למי שיודע לתרגמו בטוב, ומתרגם לפי שיבינו בו שאר העם והנשים והתינוקות, שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים.

ואל יטעה הקורא בדברינו שהגיע זמן אחרית הימים שאנו מחליטין שעת זו היא זמן הקץ בצמצום כי הדבר הזה בודאי סתום וחתום עד הגלות נגלות אור ישועתו אבל על כלל הזמן אנו אומרין שהעת הזאת בודאי חבלי משיח הוא שנתקיים בו כל הסימנים שנאמרו בגמרא אודות הזמן ההוא ועד כמה ימשך לא נוכל לדעת וביד ד' הוא לשום קץ להחבלים ולמהר הלידה [וכידוע מה שכתב הגר"א כי כל הגלות הוא בחינת הריון וסוף הגלות כשהגיע זמן קרוב לקץ הוא בחינת חבלי לידה] ולדעתי זהו שנאמר אני ה' בעתה אחישנה וידוע מאמר חז"ל ע"ז ופשטיה דקרא נמי נוכל לומר כי זמן הגאולה דבעתה ג"כ אינו מצומצם היום ממש אלא הזמן הראוי להגאל ואפשר שהוא איזה חדשים [וכעין שהיה בעת יציאת מצרים שאחד שכתב וישמעו כי פקד ד' את ענים אפ"ה הותחל אז חבלי לידה מאוד שנתכסה מהן ששה חדשים והיה אז קושי השעבוד מאוד מאוד כדאיתא במדרש שעל אותו העת אמר הכתוב יונתי בחגוי הסלע וגו'] או איזה שנים ח"ו ואפשר שיהיה הגאולה בתחלת הזמן או באמצעו או בסופו ח"ו וכמו שידוע שסתם לידה הוא לט' חדשים ואפ"ה אפשר לפעמים בתחלת ט' ג"כ כמו שאמרו שיש יולדת לט' יולדת למקוטעין וזהו תלוי ברצון השם ובזכות שיתעורר מלמטה וזהו שנאמר אני ד' בעתה אחישנה ור"ל שכשיבוא הזמן של בעתה אז ימהר ויחיש ברחמיו ולא ימתין עד סוף הזמן. וע"כ עלינו לעורר רחמים מלמטה כדי שיחיש ישועתו לנו.

ביאר בתרגום: ויהבינון לגזרה על ישראל דיהון ספדין על יאשיהו באיליהון. וכן פרש"י: כשמזדמן להם שום צער ובכיה שהם מקוננים ובוכים על המאורע הם מזכירין זה הצער עמו דוגמא בט' באב שמזכירין קינות על הגזירות שאירעו כן יבכיון על מות יאשיהו.

הנה מבואר, שמצוה היא מדברי קבלה, כשמקוננים על שום צרה להזכיר ולקונן עמה גם על מיתת יאשיהו. ותמה אני שלא ראיתי בשום פוסק ומפרש שיביא זו המצוה. וגם בס' חרדים, שמביא כל המצות מדברי קבלה ומד"ס, לא הביא מצוה זו.

ואחר זמן רב מצאתי בפרקי דרבי אליעזר פי"ז (הובא בת"ה להרמב"ן שער ההספד): ויקונן ירמיהו על יאשיהו וגו' ר"מ אומר השרים אלו הלוים שהן עומדים על הדוכן בשיר והשרות אלו נשותיהם רש"א לא על הלוים ולא על נשיהם בלבד אמרו אלא על הנשים החכמות שנא' התבוננו וקראו למקוננות וגו' מכאן התקינו חכמים שיהיו עושים כן לכל זקני ישראל וגדוליהם שנא' ויתנום לחק על ישראל. עכ"ל. הרי דהפרקי דר"א אינו מפרש כהתרגום ורש"י, אלא "ויתנום לחק על ישראל" היינו שיספידו על הזקנים וגדולי ישראל, והיינו מצות הספד גרידא. ונמצא לפ"ז שאין כאן שום מצוה מחודשת, אלא מצות הספד, ומצות הספד הרי כבר הובאה בכל הפוסקים. ונראה דסברי דהלכה כהפרקי דר"א ולא כהתרגום וע"כ לא הביאו המצוה הנ"ל להלכה.

נענה רבי עקיבא ואמר ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון. ואמר רב יוסף אלמלא תרגומיה דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר: בעידנא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרמון בר טברימון, וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא וכו'.

דלמא רבי ורבי חייא רבא ור' ישמעאל בי רבי יוסה היו יושבין ופושטין במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד. אמרו למה אנו באין וגומרין אותה. עם כשהיה נפטר לביתו נכשל באצבעו וקרא על גרמיה רבים מכאובים לרשע. א"ל ר' חייא בחובינו מטתך כן דכתיב רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם.