פורום אוצר החכמה

ישנה קינה די ארוכה המתארת משא ומתן קשה וכואב בין כנסת ישראל להקב"ה. איני זוכר את שמה ואף את שם מחברה.
אשמח אם מי שיודע על איזו קינה אני מדבר - שיעתיקה לכאן.

תודה רבה

האם לזה הכוונה:


בקשה
חברו רבינו חיים הכהן זללה"ה מאר"צ, תלמיד מוהרח"ו

דודי ירד לרעות בגנים. להשתעשע וללקוט שושנים.
קול דודי דופק פתחי לי תמתי. שערי ציון אשר אהבתי:
ענתה השכינה:
אליך דודי נפשי אשא. איך אשת נעורים, היא גרושה.
מאז הייתי על לבך חרושה. ועתה המלכת, אשת זנונים:
ענה דודי:
בתי אל תפחדי, כי עוד אזכרך. מארץ רחוקה אקבץ פזורך.
עוד אבנך ונבנית ביפיך והדרך. וגם אמנה, את אחותי:
ענתה השכינה:
גדל כאבי, כל עת אזכרה. איכה שפחה, תירש גבירה.
והיא עתה מתנכרה. בשמחת עולם ונטעי נעמנים:
ענה דודי:
דעי כי אחישנה, עת רצון. ותשאבי מים חיים, בששון.
אשלח גדי עזים מן הצאן, אל ארץ גזרה, ביד איש עתי:
ענתה השכינה:
הה הה אדוני, כי בזיתני. ומשמים ארץ שעיר, השלכתני.
ביום קרה מעדה בגד יעטני. ואשר ביתי היה, לבוש שנים:
ענה דודי:
ואלבישך רקמה, ושש אחבשך. ומשבצות זהב, על לבושך.
ועטרת תפארת תהיה בראשך, ועל כל כבוד, יפה את רעיתי:
ענתה השכינה:
זר טמא, היכל קדשי. בני ציון היקרים, לנבלי חרשי.
ערו ערו יסוד מקדשי, עכרו על נפשי, מים הזדונים:
ענה דודי:
חץ יפלח, סגור לבבם. תחת הנחושת, אביא זהבם.
בניך מרחוק יביאו על גבם. עתרי בת פוצי, יובילון מנחתי:
ענתה השכינה:
טהור אתה, לא אל חפץ רשע. עד מתי תהיה, צדיק ונושע.
תשוב ותלבישני בגדי ישע. מעיל צדקה ורוב פנינים:
ענה דודי:
ידידות נפשי, מה תתאונני. צדקך גם אהבתך, לא נפלאת מני.
לכן מיום גלותך נדדתי אני. כצפור נודדת, עזבתי את ביתי:
ענתה השכינה:
כלום יש הנאה מבשר חמורים. כי תשכח אהבת, אשת נעורים.
לחצוב לך בורות כולם נשברים. ואין בהם מים, אך ראש פתנים:
ענה דודי:
לכן הצדיק אבד, עקב נפילתך. וימיני הושב אחור, מרוב אהבתך.
לא נכנסתי בביתי מיום גלותך. לבל אראה, ברעתי:
ענתה השכינה:
מלכי. קנא לכבוד שכינתך. בעלונו אדונים זרים, זולתך.
ובמקום מקדשך ונחלתך. שמו האשרים, והחמנים:
ענה דודי:
נקם אלבש, ושלהבת יה. ואשרוף בית עשו, ובית המצריה.
אשכיר הצי מדם חלל ושביה. ותהי זאת, נחמתי:
ענה דודי:
ספיך אבנה, ושעריך ארים. ויסדתיך סביב מביב, בספירים.
ושמתי כדכד שמשותיך מאירים. ובני היצהר, על ראש גיא שמנים:
ענה דודי:
עורי עורי, לבשי בגדך ציון. כי בניך אגאל, עני ואביון.
עורי דברי שיר בבנין אפריון. השמעיני קולך, תחת אהבתי:
ענה דודי:
פני אל תשורי, מראש אמנה. ועין תשורך, מראשית השנה.
וחמש הידות תהיה לך למנה. כן דודי ברוך, בין הבנים:
ענה דודי:
צוף דבש יזוב, אמרתך ושיחך. תשכח ימיני, אם אשכחך.
ולהעלות תמיד על רצון מזבחך. על משכבי בלילות, בקשתי:
ענתה השכינה:
קולך שמעתי, מחמד עיני. אשאל מנשיקות פיהו ישקני.
ובימין חשקי תחבקני. נגילה בנאות דשא , ומעין גנים:
ענתה השכינה:
רעי לכה נשכימה, לכרמים. שם אתן את דודי לך, אהבת עולמים.
כאח לי אשקך נגד כל העמים. אנהגך אל בית אמי, ואל חדר הורתי:
ענה דודי:
שפתותיך כלה, צוף יזובון. ועיניך יונים, לב יטיבון.
שני שדיך רצון ישאבון. חסדי דוד הנאמנים:
ענתה השכינה:
תבענה שפתי כי אזמרה לך. ידידות נפשי, ולבי אחריך הלך.
אהבת נעורים זכרתי לך. לכן בואי שכבי, עמי, אחותי:
ענה דודי:
מור ואהלות, בגדיך. נרד וכרכום, שמניך.
צרור המור בין שדיך. פאר וכבוד, כל עדתי:



ענתה השכינה:
תען לשוני שיר, בסוד ישרים. עת ישמח ישראל, עם אשת נעורים.
והיכל תוסד בראש ההרים. בשערי ציון, נעוף כיונים:

חלו גבורי כח, אחי ולאומי. יומם ולילה לאל, אל תתנו דמי.
יבנה ציון ויכנס נדחי עמי. מארבע כנפות, אל בית חמדתי:

כבוד ה' בתוכה, למופת ולאות. האש חומה ארוכה, סביב להראות.
נא חיש גאלנו, אדון הנפלאות. הושיעה ימינך, בירח האיתנים:

אTKH כתב:האם לזה הכוונה:


בקשה
חברו רבינו חיים הכהן זללה"ה מאר"צ, תלמיד מוהרח"ו

דודי ירד לרעות בגנים. להשתעשע וללקוט שושנים.
קול דודי דופק פתחי לי תמתי. שערי ציון אשר אהבתי:
ענתה השכינה:
אליך דודי נפשי אשא. איך אשת נעורים, היא גרושה.
מאז הייתי על לבך חרושה. ועתה המלכת, אשת זנונים:
ענה דודי:
בתי אל תפחדי, כי עוד אזכרך. מארץ רחוקה אקבץ פזורך.
עוד אבנך ונבנית ביפיך והדרך. וגם אמנה, את אחותי:
ענתה השכינה:
גדל כאבי, כל עת אזכרה. איכה שפחה, תירש גבירה.
והיא עתה מתנכרה. בשמחת עולם ונטעי נעמנים:
ענה דודי:
דעי כי אחישנה, עת רצון. ותשאבי מים חיים, בששון.
אשלח גדי עזים מן הצאן, אל ארץ גזרה, ביד איש עתי:
ענתה השכינה:
הה הה אדוני, כי בזיתני. ומשמים ארץ שעיר, השלכתני.
ביום קרה מעדה בגד יעטני. ואשר ביתי היה, לבוש שנים:
ענה דודי:
ואלבישך רקמה, ושש אחבשך. ומשבצות זהב, על לבושך.
ועטרת תפארת תהיה בראשך, ועל כל כבוד, יפה את רעיתי:
ענתה השכינה:
זר טמא, היכל קדשי. בני ציון היקרים, לנבלי חרשי.
ערו ערו יסוד מקדשי, עכרו על נפשי, מים הזדונים:
ענה דודי:
חץ יפלח, סגור לבבם. תחת הנחושת, אביא זהבם.
בניך מרחוק יביאו על גבם. עתרי בת פוצי, יובילון מנחתי:
ענתה השכינה:
טהור אתה, לא אל חפץ רשע. עד מתי תהיה, צדיק ונושע.
תשוב ותלבישני בגדי ישע. מעיל צדקה ורוב פנינים:
ענה דודי:
ידידות נפשי, מה תתאונני. צדקך גם אהבתך, לא נפלאת מני.
לכן מיום גלותך נדדתי אני. כצפור נודדת, עזבתי את ביתי:
ענתה השכינה:
כלום יש הנאה מבשר חמורים. כי תשכח אהבת, אשת נעורים.
לחצוב לך בורות כולם נשברים. ואין בהם מים, אך ראש פתנים:
ענה דודי:
לכן הצדיק אבד, עקב נפילתך. וימיני הושב אחור, מרוב אהבתך.
לא נכנסתי בביתי מיום גלותך. לבל אראה, ברעתי:
ענתה השכינה:
מלכי. קנא לכבוד שכינתך. בעלונו אדונים זרים, זולתך.
ובמקום מקדשך ונחלתך. שמו האשרים, והחמנים:
ענה דודי:
נקם אלבש, ושלהבת יה. ואשרוף בית עשו, ובית המצריה.
אשכיר הצי מדם חלל ושביה. ותהי זאת, נחמתי:
ענה דודי:
ספיך אבנה, ושעריך ארים. ויסדתיך סביב מביב, בספירים.
ושמתי כדכד שמשותיך מאירים. ובני היצהר, על ראש גיא שמנים:
ענה דודי:
עורי עורי, לבשי בגדך ציון. כי בניך אגאל, עני ואביון.
עורי דברי שיר בבנין אפריון. השמעיני קולך, תחת אהבתי:
ענה דודי:
פני אל תשורי, מראש אמנה. ועין תשורך, מראשית השנה.
וחמש הידות תהיה לך למנה. כן דודי ברוך, בין הבנים:
ענה דודי:
צוף דבש יזוב, אמרתך ושיחך. תשכח ימיני, אם אשכחך.
ולהעלות תמיד על רצון מזבחך. על משכבי בלילות, בקשתי:
ענתה השכינה:
קולך שמעתי, מחמד עיני. אשאל מנשיקות פיהו ישקני.
ובימין חשקי תחבקני. נגילה בנאות דשא , ומעין גנים:
ענתה השכינה:
רעי לכה נשכימה, לכרמים. שם אתן את דודי לך, אהבת עולמים.
כאח לי אשקך נגד כל העמים. אנהגך אל בית אמי, ואל חדר הורתי:
ענה דודי:
שפתותיך כלה, צוף יזובון. ועיניך יונים, לב יטיבון.
שני שדיך רצון ישאבון. חסדי דוד הנאמנים:
ענתה השכינה:
תבענה שפתי כי אזמרה לך. ידידות נפשי, ולבי אחריך הלך.
אהבת נעורים זכרתי לך. לכן בואי שכבי, עמי, אחותי:
ענה דודי:
מור ואהלות, בגדיך. נרד וכרכום, שמניך.
צרור המור בין שדיך. פאר וכבוד, כל עדתי:



ענתה השכינה:
תען לשוני שיר, בסוד ישרים. עת ישמח ישראל, עם אשת נעורים.
והיכל תוסד בראש ההרים. בשערי ציון, נעוף כיונים:

חלו גבורי כח, אחי ולאומי. יומם ולילה לאל, אל תתנו דמי.
יבנה ציון ויכנס נדחי עמי. מארבע כנפות, אל בית חמדתי:

כבוד ה' בתוכה, למופת ולאות. האש חומה ארוכה, סביב להראות.
נא חיש גאלנו, אדון הנפלאות. הושיעה ימינך, בירח האיתנים:

יישר כח!
תודה רבה