איש_ספר כתב:
וגם הגר"א שם שהתיר, אין זכר לכביסה (ומ"ש שם הגר"א, שהתירו בגמ' לכבס לכבוד שבת, אינו ראיה שמסיק מזה היתר בפועל למנהג שלא ללבוש מכובסים מר"ח, אלא רק כוונתו להראות שאפי' בדברים שהם מעיקר הדין הקילו לצורך שבת).
איש_ספר כתב:הגר"א בס"ה רצה להשמיע כמה גדולה שבת שאפי' דבר שהוא מעיקר הדין מקילים עבורה, כמו כיבוס.
אבל ד' הגר"א לא ברורים איזה מסקנא הוא רוצה להוציא מהם כלפי כל מנהגי אשכנז שיש בהם חומרות יתירות על האמור בגמ'.
כך למשל לעניין רחיצה גם הגר"א לא מיקל. הא קמן שהגר"א לא מבטל את כל מנהגי תשעת הימים לכבוד שבת.
איש_ספר כתב:הראו לי עתה בספר מנחת איש הל' חג ומועד (שפירא) שמסיק שודאי הגר"א לא היקל במכובסים אלא בבגדי שבת, וא"כ מכנסיים וז'קט מכובסים ודאי אסור.
וחולצה שלנו יש לומר שדינה ככתונת שהתיר הרמ"א בס"א וכבגדי פשתן שהתיר בס"ג, משום שהיא קרובה לבשר וסופגת זיעה וכו'.
שהרי לא כתב הגר"א אלא על עיקר לבישת בגדי שבת דמותר משום דאל"ה חשיב אבילות בפרהסיא
איש_ספר כתב:עיינתי ואין שם כלל על שאלה זו.
סעדיה כתב:איש_ספר כתב:הגר"א בס"ה רצה להשמיע כמה גדולה שבת שאפי' דבר שהוא מעיקר הדין מקילים עבורה, כמו כיבוס.
אבל ד' הגר"א לא ברורים איזה מסקנא הוא רוצה להוציא מהם כלפי כל מנהגי אשכנז שיש בהם חומרות יתירות על האמור בגמ'.
כך למשל לעניין רחיצה גם הגר"א לא מיקל. הא קמן שהגר"א לא מבטל את כל מנהגי תשעת הימים לכבוד שבת.
שותא דמר לא ידענא.
דעת שפתי הגר"א ברור מללו, שאין מקום להחמיר באיסורא דכיבוס במקום כבוד שבת.
לענין רחיצה - מדברי הגר"א בס"ק ס"א עולה ברור, דהנוהג לרחוץ כל גופו בחמין בכל ער"ש, מותר לו גם בער"ש חזון.
אם מותר ללבוש בגדים המכובסים בשבת בתשעת הימים
ראשוני אשכנז אסרו הכיבוס מר"ח אב ואילך וכן פסק רמ"א (בסי' תקנ"א ס"ג וס"ד). ושם (סעי' ג) מבואר מדבריו שאף בשבת נוהג איסור זה מלבד בבגדי פשתן, ובגדי פשתן הם בגדי זיעה כמו שפי' הראשונים, (עי' בה"ל שם ד"ה וכלי פשתן). הרי לנו איסור לבישת בגדים מכובסים בשבת מלבד בגדי זיעה.
והנה בסעי' א' הביא רמ"א בשם ראשוני אשכנז, לאסור לבישת בגדי שבת בתשעת הימים ואף בשבת חזון מלבד הכתונת שהיא בגדי זיעה (כמבואר במג"א שם ובמ"ב סק"ו).
והנה בגדי שבת ובגדים מכובסים הם שתי סוגיות שונות, בגדים מכובסים נאסרו מדינא דגמ' במשנה בתענית דף כ"ו בשבוע שחל בו, והרחיבו ראשוני אשכנז האיסור מר"ח. ואילו בגדי שבת אין יסוד לאיסורם בגמ' ואף בתשעת הימים לא נאסרו אלא מפני שגיהוצן ניכר ונראים כחדשים, וזה אע"פ שאינם מכובסים, כמבואר במ"ב סקמ"ד.
ועל כן פשוט שגם אם נמצא מי שמתיר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון, שכן הוא לפי מנהגינו כהיום, עדיין אין לנו מקור להתיר מכובסים.
וכבר מצינו בכ"מ שהתירו בגדי שבת ולא התירו בגדים מכובסים עי' שו"ע ורמ"א סי' תקנ"ט ס"ח, לעניין בעלי ברית בת"ב שהתירו להם לבישת בגדי שבת ואסרו להם בגדים מכובסים. ועי' גם בשעה"צ ס"ק מ"ו ושם מבואר דאף למנהג רמ"א שאין לובשים בגדי שבת בשבת חזון, מ"מ בשבת שלפני שבת חזון, אף אם חלה בתשעת הימים, מותר ללבוש בגדי שבת, ומ"מ בגדים מגוהצים אסור. הרי לך להדיא כעין זה, שאף לפי רמ"א יש לך שבת שאין בה מנהג אשכנז שלא ללבוש בגדי שבת, ועדיין מגוהצים יהיה אסור, ולא שהותר בשבת הכל לגמרי [וגם חדשים לא ברור שהותר בשבת אפי' בגדי זיעה שהותרו ע"י הרמ"א להחליף לשל שבת ואף במכובס, ויש בזה סתירה במ"ב ואכמ"ל].
והעולם רגילים לסבור שכיון שמנהגינו ללבוש בגדי שבת בשבת חזון, הרי שהותרו גם מכובסים, ואין לזה יסוד.
ולפני שנבאר שיטת הגר"א יש לברר קודם מנין משתלשל מנהגינו אנו ללבוש בגדי שבת כנגד דעת של רבותינו ראשוני אשכנז.
הנה החיי"א (כלל קל"ג) הביא איסור כביסה מר"ח אב וכן ההיתר בבגדי פשתן המכובסים לשבת הנזכר ברמ"א ס"ג, ושם לא הזכיר שהגר"א חולק. ורק בסוף הסימן, שם מיירי לגבי בגדי שבת, הביא שבק"ק וילנא נוהגים ע"פ הגר"א ללבוש בגדי שבת. גם לא הזכיר דברי הגר"א בביאורו אלא רק את המנהג בפועל ללבוש בגדי שבת וכנ"ל. ומזה כמובן אין לנו ראיה להתיר מכובסים למנהגינו, שהרי כאמור אין להשוות בין בגדי שבת למכובסים וכנ"ל. (גם יש לדקדק קצת מהא שהביא לדברי הגר"א רק לענין בגדי שבת, שעכ"פ למנהגינו רק בגדי שבת הותרו ולא בגדים מכובסים מלבד כתונת).
ומעניין שאף המ"ב בבואו להציג את מנהגינו ללבוש בגדי שבת בשבת חזון, מסתמך על דברי החי"א ולא הזכיר דברי הגר"א בביאורו.
עוד הוסיף המ"ב להביא ד' היעב"ץ בסידורו שגם הוא מחייב לבישת בגדי שבת בשבת חזון, והמעין ביעב"ץ במקורו (עמודי שמים שער שלכת) יראה להדיא שהתיר בגדי שבת, אבל בהיתר מכובסים נקט "כלי פשתן", היינו היתרא דהרמ"א בס"ג ולא יותר!
וביותר שגם המ"ב, ע"ד הרמ"א בס"ג שהתיר בגדי פשתן מכובסים לשבת, לא ציין שהגר"א חולק ! ומשמע שם להדיא בסקל"ב שמתיר בגדים מכובסים רק בבגדי פשתן וכתונת שהם בגדי זיעה.
והדברים מבוארים כמעט להדיא בבב"ל שם סעי' ו ד"ה כלים חדשים, שכתב שם השו"ע שכלים חדשים אסורים, והגיה רמ"א שאסורים מר"ח, וכתב ע"ז הבה"ל וז"ל: וה"ה כלים ישנים המכובסים וכו', ודע דכתונת אפי' חדשה מותר ללבוש לשבת חזון וכמו לענין כיבוס דמותר, ע"כ. וביאור דבריו כך הוא, שכלים חדשים נאסרו לדידן מר"ח כולל שבת, רק שלגבי כתונת שהיא בגדי זיעה כמו שהתירו לשבת כתונת מכובסת אע"פ ששאר בגדים אסורים במכובסים אף בשבת, כך התירו גם כתונת חדשה בשבת אע"פ ששאר בגדים אסורים.
ועי' גם בסקל"ג שאסר המ"ב בפשיטות ומבלי חולק, להחליף סדינים מכובסים בשבת.
והדברים מבוארים בערוך השלחן סעי' י"א וז"ל: ודע שאצלינו יש שניים או ג' דורות שאין נוהגין כמנהג הזה בשבת חזון [היינו שלא ללבוש בגדי שבת] אלא לובשין כל בגדי שבת, וגדולי הדור שהיו אז הנהיגו כן באמרם שזהו כמראים אבלות בפרהסיה וכו', ע"כ.
הרי לנו שלדעתו מנהגינו ללבוש בגדי שבת הוא משום שלבישת בגדי חול הוי כאבילות בפרהסיה ולא מפני שבשבת אין ניהוגי אבילות כלל, ומעתה גם למנהגינו זה אין לנו להתיר אלא לבישת בגדי שבת שלא תהיה האבילות בפרהסיה אבל בגדים מכובסים מאן דכר שמיה .
ומעתה נבוא לברר שיטת הגר"א.
הנה במעשה רב אות קצ"ז כתוב וז"ל: שבת חזון אינו משנה מבגדי שבת כלל וכו' וכן הדין לאבל, ע"כ. הנה גם כאן מיירי רק על בגדי שבת ולא על בגדים מכובסים. וממקומו הוא מוכרע שהרי משווה לאבל ולא מצאנו באיזה מקום שדעתו להתיר לאבל בגדים מכובסים בשבת, גם לא מצאתי לפוסקים אחרים שיתירו בגדים מכובסים לאבל בשבת, רק נמצא באחרונים היתר בגדי שבת, עי' בברכ"י יו"ד סי' ת'. וכן נמצא היתר כתונת מכובסת, עי' יו"ד סי' שפ"ט בגליון מהרש"א בשם מהרש"ל, וגם בזה פקפקו מחברי זמננו.
ועתה נבאר דבריו בביאורו בסעי' א, עמש"כ רמ"א שאפי' בשבת של חזון אין לובשין בגדי שבת, וז"ל: זהו חומרא בעלמא אף אם היה אסור בכיבוס מר"ח הא התירו לכבס משום כבוד השבת וכו' ולא יהיה חמור מת"ב שחל בשבת וכו' אמרו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת וכו'.
והנה לומר שכוונת הגר"א להוכיח מהמשנה בתענית נגד מנהג ראשוני אשכנז, הוא דבר שא"א לאומרו, דהלא אין כאן איזה הוכחה מגמ' במסכת אחרת ובנושא אחר וכדו' אלא פשוט העתיק את המש' בתענית שכתוב להדיא שמותר לכבוד שבת, וגם ראשוני אשכנז ידעו כמובן משנה זו כשעסקו בהלכות בין המצרים. ואם נלך בדרך זו הלא יש עוד קושיות גדולות על ראשוני אשכנז איך אסרו תספורת מי"ז בתמוז ואסרו כיבוס מר"ח נגד המש' שנאסר רק בשבת שחל בו, ואיך אסרו רחיצה ובשר ויין וכו'. ופשוט שאין בזה קושיות כלל כי הראשונים אף שודאי ידעו הגמ' הוסיפו הנהגות של אבילות אע"פ שאינם מדינא, וזה פשוט.
אלא ודאי כוונת הגר"א כך היא, שהחומרא שהנהיגו ראשוני אשכנז היא חומרא יתירה, משום שמצינו שאף חז"ל כשגזרו בכיבוס לא גזרו על שבת, וראשוני אשכנז לא די שהרחיבו את האיסור על בגדים מכובסים ובגדי שבת לר"ח אף הוסיפו ע"ז לאסור גם לכבוד שבת.
ומעתה אחר שבררנו שאין כאן הוכחה, אלא תמיהה על גודל החומרא איננו יודעים את דעת הגר"א להלכה למעשה מה התיר, ושמא התיר למעשה רק בגדי שבת שנזכרו ברמ"א כאן ושעל דברים אלו קאי דבריו וזאת מפני שבגדי חול זה זלזול רב בכבוד השבת משא"כ מכובסים.
ויש לנו ללמוד על דעתו ממש"כ בסט"ז. שם כתב השו"ע המנהג שלא לרחוץ מר"ח וכתב הרמ"א שלצורך מצווה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת וכו'. ואח"כ הוסיף שאיסור הרחיצה הוא אפי' בער"ש כי אם ראשו פניו ידיו ורגליו בצונן ויש מקילין גם בחפיפת הראש בחמין, עכ"ד. אבל רחיצת כל הגוף לכו"ע אסור.
והנה הגר"א שם על מש"כ הרמ"א לצורך מצוה שרי כתב וז"ל: דבכה"ג לא קיבלו עלייהו ואף במקום שאסור מדינא אמרו בחמישי מותרין מפני כבוד השבת, ועוד דכל רחיצה שאינה של תענוג רק למצוה מותר אף בת"ב וכו', ע"כ.
הנה כל רואה יראה שלא הסתפק הגר"א בהוכחה מהמש' שבחמישי מותרים לכבוד השבת כדי להתיר איסור רחיצה, אלא הוצרך לומר שבכה"ג "לא קבלו עלייהו" והיינו שאף לדעתו אע"פ שבמש' מבואר להיתר, מ"מ יש ביכולת רבותינו לקבל עליהם חומרות ככל שיחפצו, ולכן ביאר שהם עצמם לא קיבלו עליהם, וביאר שהוא מפני שגם חכמי הש"ס לא הנהיגו דיני האבילות בער"ש ולכן כך עשו חכמי אשכנז. ואף בזה לא הסתפק הגר"א עד שהוסיף טעם נוסף שכל רחיצה שאינה לתענוג מותרת.
ובהמשך דבריו בד"ה ואפי', ובד"ה ויש מקילין, כל הולך מישרים יראה שאינו חולק על דברי רמ"א באיסור הרחיצה, רק מתחילה מביא מקור לאוסרים בחמין ואח"כ מביא מקור למתירין בחמין, ואפי' אם נדקדק שנוטה ליש מתירין, מ"מ רחיצת כל גופו ודאי לא התיר, שהרי מש"כ "כנ"ל שכל רחיצה שהוא של מצווה מותר", קאי על דברי רמ"א שיש מקילין אף בחמין ושיטה זו בא להסביר בדבריו, ולא כתב או רמז לנו שאין דעתו נוחה משיטה זו.
הרי לנו שגם משמעות הגר"א עצמו להסכים לאיסור רחיצת כל גופו בער"ש אף שהוא דין ערוך ברמ"א או"ח סי' ר"ס, ועי' שם בביאור הגר"א שמצא לזה סמך בגמ', ומ"מ נאסר בערב שבת חזון, ומעתה ודאי אין לנו לתמוה אם לדידו אסור בבגדים המכובסים ורק בגדי שבת שהיא אבילות גדולה וניכרת ויש בה פגם גדול בכבוד שבת, בזה לא היה ניחא ליה .
ויש ללמוד כן גם מדברי היעב"ץ שם, שכאמור התיר ג"כ בגדי שבת והמעיין שם יראה שלא הזכיר שם בטעם ההיתר משום שהוא אבילות בפרהסיה, אלא מפני שתמה אטו מי גרע מבעל ברית שמותר כי יו"ט שלו הוא, והביא שם גם את הוכחת הגר"א משבת שחל ת"ב בתוכה שמעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו, ומ"מ בהיתר בגדים מכובסים נקט בגדי פשתן, הרי להדיא שלד' יש מקום להחמיר באיזה חומרא של בגדים מכובסים אע"פ שמעלה כסעודת שלמה וכו'.
אכן לענין דינא, צ"ע אם יש מקום לאסור על השואלים, אחרי שכל האיסור מקורו במנהג ופוק חזי מאי עמא דבר שאין נזהרין בזה.
איש_ספר כתב:ועתה נבאר דבריו בביאורו בסעי' א, עמש"כ רמ"א שאפי' בשבת של חזון אין לובשין בגדי שבת, וז"ל: זהו חומרא בעלמא אף אם היה אסור בכיבוס מר"ח הא התירו לכבס משום כבוד השבת וכו' ולא יהיה חמור מת"ב שחל בשבת וכו' אמרו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת וכו'.
והנה לומר שכוונת הגר"א להוכיח מהמשנה בתענית נגד מנהג ראשוני אשכנז, הוא דבר שא"א לאומרו, דהלא אין כאן איזה הוכחה מגמ' במסכת אחרת ובנושא אחר וכדו' אלא פשוט העתיק את המש' בתענית שכתוב להדיא שמותר לכבוד שבת, וגם ראשוני אשכנז ידעו כמובן משנה זו כשעסקו בהלכות בין המצרים. ואם נלך בדרך זו הלא יש עוד קושיות גדולות על ראשוני אשכנז איך אסרו תספורת מי"ז בתמוז ואסרו כיבוס מר"ח נגד המש' שנאסר רק בשבת שחל בו, ואיך אסרו רחיצה ובשר ויין וכו'. ופשוט שאין בזה קושיות כלל כי הראשונים אף שודאי ידעו הגמ' הוסיפו הנהגות של אבילות אע"פ שאינם מדינא, וזה פשוט.
איש_ספר כתב:ויש לנו ללמוד על דעתו ממש"כ בסט"ז. שם כתב השו"ע המנהג שלא לרחוץ מר"ח וכתב הרמ"א שלצורך מצווה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת וכו'. ואח"כ הוסיף שאיסור הרחיצה הוא אפי' בער"ש כי אם ראשו פניו ידיו ורגליו בצונן ויש מקילין גם בחפיפת הראש בחמין, עכ"ד. אבל רחיצת כל הגוף לכו"ע אסור.
והנה הגר"א שם על מש"כ הרמ"א לצורך מצוה שרי כתב וז"ל: דבכה"ג לא קיבלו עלייהו ואף במקום שאסור מדינא אמרו בחמישי מותרין מפני כבוד השבת, ועוד דכל רחיצה שאינה של תענוג רק למצוה מותר אף בת"ב וכו', ע"כ.
הנה כל רואה יראה שלא הסתפק הגר"א בהוכחה מהמש' שבחמישי מותרים לכבוד השבת כדי להתיר איסור רחיצה, אלא הוצרך לומר שבכה"ג "לא קבלו עלייהו" והיינו שאף לדעתו אע"פ שבמש' מבואר להיתר, מ"מ יש ביכולת רבותינו לקבל עליהם חומרות ככל שיחפצו, ולכן ביאר שהם עצמם לא קיבלו עליהם, וביאר שהוא מפני שגם חכמי הש"ס לא הנהיגו דיני האבילות בער"ש ולכן כך עשו חכמי אשכנז. ואף בזה לא הסתפק הגר"א עד שהוסיף טעם נוסף שכל רחיצה שאינה לתענוג מותרת.
ובהמשך דבריו בד"ה ואפי', ובד"ה ויש מקילין, כל הולך מישרים יראה שאינו חולק על דברי רמ"א באיסור הרחיצה, רק מתחילה מביא מקור לאוסרים בחמין ואח"כ מביא מקור למתירין בחמין, ואפי' אם נדקדק שנוטה ליש מתירין, מ"מ רחיצת כל גופו ודאי לא התיר, שהרי מש"כ "כנ"ל שכל רחיצה שהוא של מצווה מותר", קאי על דברי רמ"א שיש מקילין אף בחמין ושיטה זו בא להסביר בדבריו, ולא כתב או רמז לנו שאין דעתו נוחה משיטה זו.
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 16 אורחים